פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכא ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | מליחת בשר מבושל[עריכה]
שבלי הלקט (בשם תשובות הגאונים): מותר למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת בשבת אבל לא כדי להניח.
☜ שו"ע: אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה.
להניח:
◄ לט"ז ומג"א: אסור אפילו לצורך סעודה אחרת בו ביום (שזמנה הרבה אחרי סעודה זו (פרי מגדים)).
◄ לאליה רבה וגר"א: מותר אם זה לבו ביום.
⤶ אם מולח כדי למנוע סירחון גם הט"ז מתיר (משנ"ב).
בשר ודג חי: אסור למולחם אפילו במקום הפסד, כיוון שנראה כמעבד שהמלח מתקן את הבשר. ואף אם רוצה לאוכלם חיים אחרי המליחה אסור (משנ"ב).
הדחת בשר: מותר להדיח בשר חי כי ההדחה אינה תיקון בגוף הבשר אלא על גביו, להסיר את הדם שעליו (משנ"ב).
הדחת בשר שלא נמלח בשביל למנוע ממנו להאסר:
◄ מג"א: אסור, כיוון שלא הולך לאוכלו היום, הוי כמכין לצורך חול (ומטלטל המים לצורך המוקצה), ואפילו על ידי גוי אסור, משום שאין הפסד אם יאכל את הבשר בצליה. אבל למנוע הפסד גדול מותר על ידי גוי (הפסד גדול: כגון קצב שמוכר הרבה, או באווזים שלא רוצה להפסיד את השומן שלהם, ואם יצטרך לצלותם יפסיד מכך) (משנ"ב).
◄ שאר אחרונים (נוב"י ואליה רבה ומאמ"ר ועוד): מותר על ידי גוי גם אם אין הפסד, ואם אין גוי מותר גם על ידי ישראל, וטוב שיערים לשטוף ידיו על הבשר.