פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכד ז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־21:46, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכד ז


סעיף ז | חיתוך נבילה לכלבים[עריכה]

כנזכר לעיל, רבי שמעון מתיר לחתוך נבילה לפני הכלבים ורבי יהודה אוסר אם לא הייתה נבילה מערב שבת. הראשונים (רי"ף, רא"ש, רמב"ם) פסקו כרבי שמעון.

בגמרא בדף מה (ע"ב) נחלקו האמוראים האם רבי שמעון מודה בבעלי חיים שמתו בשבת, ומה שהתיר במשנה זה רק בבהמה מסוכנת, או אף בבעלי חיים בריאים שמתו בשבת רבי שמעון מתיר.

◄ טור: הלכה כדעה המחמירה שאסור בבהמה שמתה בו ביום.

◄ בית יוסף: משמע שהלכה כדעה המקילה, שאפילו בבהמה שמתה בשבת עצמה מותרת[1]. (וכל ההיתר הוא רק בבשר קשה שהכלבים לא יכולים לאכלו בלעדיהם, או בכלבים קטנים (כך הוכיח הבית יוסף מהגמרא ומדברי הרא"ש)).

☜ שו"ע: מותר לחתוך נבילה בין אם מתה מבעו"י בין בשבת, בין במסוכנת ובין בבריאה. ורק אם בשרה קשה, שאז זו הכנת המאכל ולא השבחתו. רמ"א: ועיין בסימן שכא אם מותר לחתכו דק דק.

אליה רבה וגר"א מפקפקים בהיתר בבהמה שהייתה בריאה בכניסת שבת, שהרי לא הייתה דעתו עליה.

  1. אפילו אם הכלבים היו יכולים לאכול את הנבילה על ידי הדחק, נחשב החיתוך להכנת מאכל ומותר (משנ"ב).

  2. אין לחתוך דק דק למרות שזה הכנת מאכל, משום טוחן (משנ"ב). אך רק בשר כשר מחמת חשיבותו שייך בו איסור טוחן. ואילו בשר נבילה רובו עומד לאכילת כלבים, ואינו צריך דק דק, ולא שייך בזה חיוב משום טחינה (ביה"ל בשם תרומת הדשן).

  3. אם כוונתו להאכיל את הכלבים מיד, אין איסור טוחן כלל (פרי מגדים).


הערות שוליים[עריכה]

  1. מה שכתוב בגמרא בביצה (כז:) שרק בהמה מסוכנת מותרת, זה ביו"ט שנפסקה בו הלכה כרבי יהודה. אבל בשבת הלכה כרבי שמעון, וכך מוכח מדברי הראשונים שלא הגבילו את ההיתר במסוכנת. (ואילו ביו"ט כן הגבילו הרמב"ם ורי"ו במסוכנת) (בית יוסף).