פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו ד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | חימום מים שעל הגוף[עריכה]
הברייתא אוסרת (מ:) להשתטף במים קרים ואחר כך לעמוד מול האש כדי שהמים יתחממו מעט (עיין בסעיף הבא לטעם הדבר). אבל מותר לעמוד מול האש ואז לשטוף עצמו בצונן.
☜ כך פוסק שו"ע[1].
⤶ דעה זו היא דעת הרמב"ם שכיוון שאין זו רחיצה גמורה אסרוה רק בכל גופו (ביאור המג"א[2]), אבל את ידיו מותר. ובסעיף הבא הביא השו"ע את הדעה החולקת ואוסרת אפילו בידיו בלבד (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ השו"ע מנמק: מפני שנמצא רוחץ כל גופו בחמים בשבת. ונימוק זה הוא כדעת הרמב"ם בסעיף הבא. בדברי השו"ע כאן מפורש שמותר להתרץ במים צוננים, ובס"ק כא המשנ"ב כתב שנהגו שלא לרחוץ בנהרות או לטבול במקווה משום חשש סחיטה ועוד חששות. וכאן לא העיר מאומה על דברי השו"ע. וייתכן שדין מקלחת שונה מדין טבילה במקווה וכניסה לנהר (עיין אגרות משה (או"ח ד, עד) שכתב שלפי זה צ"ל שהמשנ"ב לא סבר את המנהג שלא לרחוץ במים קרים כלל, ולדינא התיר במקום שמצטערים מכך) ועיין עוד בסעיף ז.
- ↑ ועיין בסעיף א' שהבאנו שהגר"א ביאר את דעת הרמב"ם שאין שם רחיצה בחמים על מים פושרים.