פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלז ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | סיכת (שטיפת) רצפה[עריכה]
הגמרא (מ:, קנא:) מספרת שרבי מאיר אסר לסוך קרקע, (רש"י: שמא ישווה גומות, למרות שקרקע המרחץ מרוצפת, גוזרים משום קרקע שאינה מרוצפת).
התוספתא (יז, י) והרמב"ם כותבים שאסור לסוך או להדיח קרקע, גם אם היא מרוצפת[1].
מגיד משנה ובית יוסף: הטעם שאסרו לסוך גם קרקע מרוצפת לעומת כיבוד שהותר בקרקע מרוצפת, שהכיבוד נצרך ביותר לעומת סיכה שלא כל כך נצרכת.
☜ שו"ע: אסור לסוך או להדיח קרקע אפילו אם היא מרוצפת[2].
⤶ אפילו המתירים כיבוד בקרקע מרוצפת אסרו הדחה, כיוון שהאדם בא ליפות את הקרקע ויש חשש שמא יבוא להשוות קרקע במתכוון (רבינו ירוחם).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ התוספתא והרמב"ם כותבים שאסור לנפח קרקע. בשו"ע לא הביא דין זה, אמנם המג"א העתיק דין זה אבל המשנ"ב השמיטו. בביה"ל מבאר שהשמיט כיוון שדין זה אינו מצוי, וגם לא ידע מה פירושו. כיוון שאם זה ניפוח בפה, מדוע שיהיה חמור יותר מאשר כיבוד שהותר בקרקע מרוצפת. ומיישב שניפוח לא הותר כיוון שאין בו צורך כמו בכיבוד (וכמו שאסרנו בהדחה). לכן כתב שאם יש צורך בניפוח בפה מותר, (והתיר אפילו בקרקע שאינה מרוצפת דלא גרע מריבוץ).
- ↑ === * סעיף ג חמור יותר מסעיף ב משום שכאן אין צורך גדול. על פי זה כתבו הרבה האחרונים שאין להתיר לשטוף רצפה גם אם כל העיר מרוצפת. (הגם שמצד הסברא אין לגזור כיוון שכל בתי העיר מרוצפים (וכנ"ל בסעיף ב) שגם הראשונים שאסרו שם התירו אם כל העיר מרוצפת פה אסרו כי אין צורך להתיר) ויש אחרונים שהקלו אם כל העיר מרוצפת כמו בימינו (חזו"ע (ד, עמוד נ)). === אמנם אם יש צורך בשטיפה כיוון שהקרקע מלוכלכת מאוד או בבית חולים, התירו האחרונים לשטוף את הרצפה (בלי סמרטוט מחשש סחיטה). (שש"כ (כג, ו), חזו"ע (שם עמוד מט)). [ויש לדון במגב העשוי ספוג ולא מגומי שאף בו ייתכן חשש סחיטה].