פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח יג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג[עריכה]
הטוען לחבירו: מנה הלויתיך, והלה אומר: אין לך בידי אלא נ' זוז שנתת אותם דמים בחפץ פלוני והרי הוא קיים, או: שהלויתני עליו על מנת שלא להשתלם אלא מגופו, וה"ה איפכא היכא דטעין ליה דאית ליה גביה חפץ פלוני דשוייה אפותיקי ניהליה במנה, והלה מודה בחמשים זוז דאוזפיה בהלואה גרידתא, יש מי שאומר דמה שטענו לא הודה לו, דפטור בין מתשלומין בין משבועה דאורייתא, אלא משתבע היסת, ונפטר (נ"י).
הנ"י למד זאת מהסוגיא בב"ק, שאם יש ויכוח ביניהם אם הזיק השור התם (שאז משתלמים מגופו) או המועד הוי הודאה שאינה ממין הטענה, אמנם הש"ך מעיר שבאפותיקי רשאי הלווה לסלקו גם במעות, וא"כ הוי כתובעו חפץ או דמיו וחברו מודה במקצת דמיו, וזה נחשב ממין הטענה, ואינו דומה לשור תם שהריהם כשותפים בשור ואינו רשאי לסלקו בדמיו. לכן כתב הש"ך, שאין כוונתו לאפותיקי בדוקא אלא כמו ברישא שאמר לו שלא ישתלם אלא מגופו. עוד מעיר הש"ך, שדוקא במקרה שבסעיף הוי מין אחר, מכיוון שהחפץ לא באחריותו ואם יאבד יפטר, אבל במקרה שהחפץ באחריותו הוי כתבעו מנה והודה בחפץ שחייב (סע' ט). וכתב הש"ך שהדין שבסעיפנו נחשב כהודה במין אחר רק לענין שנחשב משטה ופטור מתשלומים אך לא לענין שבועה, ונפק"מ שאם יחזיק הנתבע בהודאתו יצטרך להישבע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.