פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה רא ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה רא ב (פרשני) סעיף ב - טבילה בנהרות

כפי שהוזכר בסעיף א, אביו של שמואל בנה לבנותיו מקוואות בחורף כי אי אפשר לטבול בנהרות. מי הגשמים רבו על המים הנובעים שבנהרות, ומי גשמים מטהרים רק כשהם מכונסים . גם רב סבר כך, ושמואל חלק ולדעתו שגם כשיש יותר מים בנהרות זה מי המעיין שמתרבים בעצמם, וממילא אפשר לטבול בנהרות כל השנה. אמנם, גם שמואל עצמו במקום אחר סובר שחוששים למי הגשמים, ולכן אפשר לטבול בנהרות רק כשברור שרוב המים הם מי מעיין ולא גשמים, כלומר לפני החורף.

ר"ת : מותר לטבול בנהרות כל השנה. כדעת שמואל הראשונה. אמנם רב חלק עליו והלכה כרב באיסורי, אך יש ברייתא בתענית שמסייעת לשמואל.

ר"ן: גם ר"ת מודה שאין לטבול בחורף בנהרות המתייבשים בקיץ, אפילו פעם בשבע שנים .

מהר"ם מרוטנבורג: אין לטבול בנהרות בחורף. שמואל בפעם השניה פסק את ההלכה למעשה שאין לטבול בנהרות, גזירה שמא אנשים יבואו להתיר בחרדלית של גשמים. אמנם לשיטת הרמב"ם נראה שזה פסול גמור, מובא בהערה.

ר"ן וב"י: הבקיאים יכולים לטבול גם בשאר השנה אם הם יודעים שגודל הנהר לא השתנה מימי תשרי .

☜ כך פסק השו"ע.

רמ"א: במקומות שאין מקווה נהגו להקל ולטבול כל השנה בנהר, ואין למחות בידם כי יש על מי לסמוך כשהנהר לא נפסק אף פעם.


⦿ האם זוחלים פסולים במקווה מהתורה?

כפי שהובא סעיף א, בתורת כהנים הובאה דרשה הלומדת מהפסוק "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור", והמשך הלימוד שם הוא שדווקא מעיין מטהר בזוחלים ואילו מקווה מטהר רק כשהוא מכונס. אמנם, כמו שהוזכר בסעיף א ויוזכר גם בסעיף ג, חלק מהראשונים סוברים שהדרשה מהפסוק היא אסמכתא בעלמא.

רשב"א, ריטב"א, תרומת הדשן, מהרי"ק ועוד: מים זוחלים במקווה פסולים מדאורייתא.

☜ כך פסקו ב"י, רמ"א, ב"ח, ערוך השולחן ו[[חזון אי"ש].

מרדכי (להבנת הב"י), פני יהושע וחת"ס: מים זוחלים במקווה פסולים מדרבנן.


֎ טעם ההבדל בין מעין למקווה (היכל שלמה)

רא"ש ומרדכי: משמעות המילה מקווה היא כינוס של מים במקום אחד, לעומת מעיין שגם כשהוא זוחל יש לו שם מעיין.

גר"א: זוחלים לא מצטרפים לארבעים סאה, לכן במקווה צריך אשבורן ובמעיין שאין צורך בארבעים סאה אפשר שהמים יזחלו.

⤶ יוצא שלשיטת הרא"ש והמרדכי הצורך באשבורן זהו דין בפני עצמו, ולגר"א אשבורן רק אמצעי כדי שיהיו ארבעים סאה .


⦿ רבו נוטפים על הזוחלים

המשנה בפרק א (משנה ז) אומרת שמעיין שרבו מים שאובים על המים שבו - מטהר באשבורן כמקווה ובכלשהו כמעיין. לעומת זאת, בפרק ה (משנה ג) נאמר שמעיין שהיה משוך כנדל וריבה עליו מים - עדיין נחשב כמעיין. לכאורה נראה שיש סתירה בין המשניות, ונאמרו כמה תירוצים בראשונים ליישוב הסתירה:

ראב"ד ורשב"א: מעיין עומד שרוב המים בו שאובים מטהר באשבורן (פרק א), ואילו מעיין שעדיין זוחל כמו שהיה מטהר בזוחלים (פרק ה). במקום שאליו התרחב הוא מטהר רק באשבורן.

◄ ר"ש ומהרי"ק: אם הוסיף יותר שאובים ממי המעיין מטהר רק באשבורן (פרק א), ואם לא הוסיף יותר שאובים ממי המעיין (מהרי"ק), או שלא הוסיף מים אלא רק הרחיב את גומת המעיין (ר"ש) מטהר בזוחלים (פרק ה).

☜ כדברי המהרי"ק נראה שפוסקים הרמ"א והש"ך.

רמב"ם להבנת הר"ן: כשהוסיף למים שכבר יצאו מהמעיין מטהר רק באשבורן (פרק א), אך אם הוסיף מים לתוך המעיין עצמו מטהר בזוחלים (פרק ה).

רמב"ם ורא"ש להבנת הב"י: אם ריבה שאובים למעיין מושך מטהר בזחילה למרות שהמעיין מגיע למקומות חדשים (פרק ה). [[ אם התוספת היא של מי גשמים מטהר רק באשבורן כי לזריעה אין משמעות (פרק א). במים שאובים הזריעה מטהרת אותם, ומתוך שמכשירה אותם לטבילה גם מחשיבה אותם מי מעיין (כך ביאר הלחם ושמלה בשיטתם).

☜ משמע שהשו"ע פוסק כהבנתו ברמב"ם.


⦿ מדוע נוטפים פוסלים מעיין ואילו מים שאובים לא פוסלים מקווה?

תרומת הדשן: מים שאובים נפסלים כי הם נתלשו בידי אדם, ולכן זריעה מועילה לגרום להם להיות מחוברים שוב. במי גשמים הפסול אינו מדין תלושים, ולכן זריעה לא מועילה.

ב"ח: זחילה במי גשמים פסולה מדאורייתא ופסול שאובים הוא רק מדרבנן, לכן רק בשאובים זריעה מועילה.

ט"ז: גם במי גשמים מועילה זריעה במי מעיין. הפסול של רוב נוטפים הוא רק במעיין שעמד ולא זחל.


֎ מחצה זוחלים ומחצה נוטפים. הראב"ד הסתפק מה הדין במעיין שיש חצי נוטפים וחצי זוחלים, ולבסוף הכריע שמעיין מטהר בזוחלים עד שיהיה רוב נוטפים, ובמחצה על מחצה דינו כמעיין לכל דבר. כך הביא גם הב"י, אך הש"ך גרס בראב"ד שהכריע להחמיר ולהצריך רוב זוחלים.


⦿ רבו זוחלים על הנוטפים

מהרי"ק: גם ברוב זוחלים, מטהר רק במקום שהמעיין היה שם בתחילה, לפני תוספת המים .

ראב"ד, רשב"א ור"ן: כשהרוב זוחלים מטהר בזחילה אפילו במקום שהתרבה .

☜ כך פסק הב"י והט"ז.