פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ד: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{פרשני}} {{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ד|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|ד}} ==שולחן ערוך== כשם שקורע...") |
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ד|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|ד}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ד|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|ד}} | == סעיף ד – קריעה על קרובי קרוביו == | ||
== | ==== מועד קטן כ ע"ב ==== | ||
== | |||
''' | תניא נמי הכי: 'לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד'. אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה, אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד. | ||
<ul> | |||
<li> האם צריך לקרוע על קרובי קרוביו: (ב"י כאן וסי' שעד סע' ג, ב"ח, ש"ך ס"ק ו) | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><p>רא"ש וטור – יש לקרוע בשעת <span class="underline">חימום</span> (שעה ששומע ומתרגש), אף שאינו בפני קרובו (אך אבלות נוהג רק בפניו).</p></li> | |||
<li><p>ראב"ד (להבנת הב"ח) – רק אם יודע שיבוא לפני קרובו - צריך לקרוע <span class="underline">פעמיים</span>: בשעת חימום, ובשעה שבא לפניו.</p></li> | |||
<li><p>רמב"ם, רי"ץ גיאת ורמב"ן – קורע ומתאבל <span class="underline">לפני</span> קרוביו. ולכן אמימר קרע שוב לפני בנו (וטעה בכך שקרע לבדו).</p></li> | |||
<li><p>רי"ף – קורע דווקא על <span class="underline">חמיו וחמותו</span>, ולא על שאר קרובים (אמימר החמיר על עצמו).</p></li> | |||
<li><p>הגהות מיימוניות בשם המהר"ם – היום <span class="underline">לא נוהגים</span> לקרוע ולהתאבל על קרובי קרוביו, משום שתיקנו זאת משום כבוד המתאבלים, והאבלים היום מוחלים על כך.</p> | |||
<ul> | |||
<li> '''הכרעה''': השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "כשם שקורע על קרובו שמתאבל עליו, כך קורע בפני קרובו על מת שמת לקרובו, כיצד? הרי שמת בן בנו או אחי בנו או אם בנו - חייב לקרוע <span class"underline">בפני</span> בנו. וכן קורע על חמיו וחמותו {אבל לא על שאר קרובי אשתו (ש"ך ס"ק ו)}. והאשה קורעת על חמיה וחמותה". | |||
</li> | |||
<li> והרמ"א כתב ע"פ הגהות מיימוניות וסיעתו: "<span class"underline">אין נוהגין</span> עכשיו כן". והוסיף הרמ"א (בסי' שעד סע' ו): "וכל המחמיר בזה אינו <span class"underline">אלא מן המתמיהים</span>". | |||
</li></ul> | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב החזו"ע (הלכות אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' יד עמ' רמב): "אשה שמת אביה או אמה, מן הדין גם בעלה צריך לקרוע עמה... אבל לא נהגו כן עתה. וכן באבלות... מן הדין היה צריך לשבת עמה שבעה, משום כבוד חמיו וחמותו. אך גם בזה לא נהגו עתה, מפני שכבוד זה הוא לכבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו למחול". וכ"פ הילקו"י.</p></blockquote></li></ul> | |||
'''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים] | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | |||
גרסה מ־15:43, 14 בפברואר 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד – קריעה על קרובי קרוביו
מועד קטן כ ע"ב
תניא נמי הכי: 'לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד'. אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה, אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד.
- האם צריך לקרוע על קרובי קרוביו: (ב"י כאן וסי' שעד סע' ג, ב"ח, ש"ך ס"ק ו)
רא"ש וטור – יש לקרוע בשעת חימום (שעה ששומע ומתרגש), אף שאינו בפני קרובו (אך אבלות נוהג רק בפניו).
ראב"ד (להבנת הב"ח) – רק אם יודע שיבוא לפני קרובו - צריך לקרוע פעמיים: בשעת חימום, ובשעה שבא לפניו.
רמב"ם, רי"ץ גיאת ורמב"ן – קורע ומתאבל לפני קרוביו. ולכן אמימר קרע שוב לפני בנו (וטעה בכך שקרע לבדו).
רי"ף – קורע דווקא על חמיו וחמותו, ולא על שאר קרובים (אמימר החמיר על עצמו).
הגהות מיימוניות בשם המהר"ם – היום לא נוהגים לקרוע ולהתאבל על קרובי קרוביו, משום שתיקנו זאת משום כבוד המתאבלים, והאבלים היום מוחלים על כך.
- הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "כשם שקורע על קרובו שמתאבל עליו, כך קורע בפני קרובו על מת שמת לקרובו, כיצד? הרי שמת בן בנו או אחי בנו או אם בנו - חייב לקרוע בפני בנו. וכן קורע על חמיו וחמותו {אבל לא על שאר קרובי אשתו (ש"ך ס"ק ו)}. והאשה קורעת על חמיה וחמותה".
- והרמ"א כתב ע"פ הגהות מיימוניות וסיעתו: "אין נוהגין עכשיו כן". והוסיף הרמ"א (בסי' שעד סע' ו): "וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים".
כתב החזו"ע (הלכות אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' יד עמ' רמב): "אשה שמת אביה או אמה, מן הדין גם בעלה צריך לקרוע עמה... אבל לא נהגו כן עתה. וכן באבלות... מן הדין היה צריך לשבת עמה שבעה, משום כבוד חמיו וחמותו. אך גם בזה לא נהגו עתה, מפני שכבוד זה הוא לכבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו למחול". וכ"פ הילקו"י.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים