פרשת כי תבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרשת כי תבוא''' היא הפרשה השביעית ב[[ספר דברים]]. שמה בא מהפסוק הראשון של הפרשה:"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" {{מקור|([[ספר דברים]], כ"ו,א')}}.  הפרשה נקראת בשבת השישית לאחר [[תשעה באב]] וה[[הפטרה|הפטרת]] השבת היא השישית מ[[שבעה דנחמתא]], המתחילה בפסוק:"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח" {{מקור|([[ספר ישעיהו]], ס',א')}}. בפרשת "כי-תבוא" "משה רבינו" עומד לסיים את מניית [[תרי"ג המצוות]], נותרו עוד שתים בלבד ל[[פרשת נצבים]]: מצות הקבל במוצאי שביעית והמצוה שכל איש בישראל יכתוב ספר תורה לעצמו.

הרב אביגדור הלוי נבנצאל, בשיחתו לפרשה בשנת תשס"ז דן בנושא: ברכת הזכרומות - משקלפ העצום של מעשי אדם". והוא שואל, מדוע יש צורך בברית נוספת עם עם ישראל בהר גריזים והר עיבל, האם לא די בברית בהר חורב. תשובתו היא להדגשי שבני ישראל מקבלים את הארץ רק בתנאי שישמרו בה תורה ומצות.

בשיחה אחרת הוא מוסיף שלא די היה בברית הזאת. גם [[יהושע בן-נון]] אחרי 24 שנה כורת שוב ברית עם העם. ובפרשה הבאה, אנו מצויים על מוות הקהל, כל שבע שנים, אף היא מנין איזכור לברית. יוצרא מכאן שתפקיד הבריתי הוא לשמש תזכורות לעם ישראל.