פרשת קדושים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
==לא תקלל חרש== | ==לא תקלל חרש== | ||
בפרשה מופיע הציווי "לא תקלל חרש". על אף שפשט הפסוק מדבר על חרש, המפרשים הרחיבו את האיסור וקבעו שהוא שייך בכל אדם. הרמב"ן מסביר זאת על פי דברי הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%A1%D7%95_%D7%90 סנהדרין סו,א]) האומרת שבתחילה הזהירה התורה על הנכבדים שבעם "אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור" ולאחר מכן עברה להזהיר על הפחות שבעם- החרש, ללמד שהאיסור חל על כל העם, מנכבדיו ועד לאומללים שבו.{{ש}} | |||
ה[[רמב"ם]] {{הערה| ספר המצוות מצווה רלב}} מבאר שאין הקללה באמת פוגעת באדם, ואם הקב"ה לא ירצה להעניש אדם- הקללה לא תוביל לעונש. ומפרש שלפי זה היינו חושבים שכל האיסור לקלל הוא משום הבושה והביזיון שדבר זה גורם לאדם השומע וממילא לא יהיה איסור לקלל חרש, אך התורה הדגישה שאף את החרש אסור לקלל. גם כאשר אין בושה לאדם המקולל, עדיין התורה אסרה על האדם להתרגל לקלל על מנת {{ציטוטון| שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס}}. | ה[[רמב"ם]] {{הערה| ספר המצוות מצווה רלב}} מבאר שאין הקללה באמת פוגעת באדם, ואם הקב"ה לא ירצה להעניש אדם- הקללה לא תוביל לעונש. ומפרש שלפי זה היינו חושבים שכל האיסור לקלל הוא משום הבושה והביזיון שדבר זה גורם לאדם השומע וממילא לא יהיה איסור לקלל חרש, אך התורה הדגישה שאף את החרש אסור לקלל. גם כאשר אין בושה לאדם המקולל, עדיין התורה אסרה על האדם להתרגל לקלל על מנת {{ציטוטון| שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס}}. | ||