קיבוץ גלויות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 32: שורה 32:
==העת החדשה==  
==העת החדשה==  


עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, החל מהמאה ה-19 גבר מספר היהודים שעלו לארץ ישראל. כל גל שך עלייה קיבל כינוי "העלייה" ןמספרה סידורי. עם הקמת [[מדינת ישראל]] החלה עלייה המונית. וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מ-600 אלף איש לשני מיליון תוך זמן קצר.
עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, החל מהמאה ה-19 גבר מספר היהודים שעלו לארץ ישראל. קבוצות בולטות של עולים היו: בשנת 1777 עליית תלמידי [[הבעל שם טוב]], קבוצה של עולים מצפון אפריקה]] ועליית תלמידי [[הגר"א]].
 
אחריהן הגיעו גלי העלייה הגדולים יורת שזכו לכינוי  "העלייה" ומספרה סידורי מה"עלייה הראשונה" עד ה"עלייה החמישית" ומאז הייתה עלייה רישמית קטנת מימדים בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] ולאחרי עד הקמת המדינה.  במקביל הייתה כל הזנן עלייה לא-רישמית שכונתה "העפלה". עם הקמת [[מדינת ישראל]] החלה עלייה המונית. וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מ-600 אלף איש לשני מיליון תוך זמן קצר.
 
==חוק השבות, תש"י==
 
בשנת תש"י חקקה הכנסת את את  "חוק השבות" . הסעיף הראשון לחוק קבע:'''כל יהודי זכאי לעלות ארצה'''.  ההגבלות היו מעטות והיו אלו: אם הפונה פועל נגד העם היהודי, או עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה <ref>[http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_hashvut.htm אתר הכנסת]</ref>.
 
החוק גם "הכשיר" את כל העולים שהגיעו לארץ בתקופת [[המנדט הבריטי]] ללא רשיון עליה. וכך נקבע:"כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה".
 
בשנת 1970 נוסף סעיף לחוק, שאינו לרוחם של "שלומי אמוני ישראל" : לפי החוק זכויות העולה  " מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון." - דהיינו, ההגדרה של '''מיהו יהודי''' חרגה באופן גורף מההגדרה המסורתית.
 
 
 
 
 
חלק ניכר מהעם היהודי נמצא היום במדינת ישראל אך התהליך עדין לא הסתיים.
 
== הערות שוליים ==
<references />


מדינת ישראל חקקה את "חוק השבות" ובו היא קבעה כי לכל יהודי הזכות לעלות לארץ ישראל. חלק ניכר מהעם היהודי נמצא היום במדינת ישראל אך התהליך עדין לא הסתיים.


[[קטגוריה:תולדות עם ישראל]]
[[קטגוריה:תולדות עם ישראל]]

גרסה מ־18:47, 10 במרץ 2009

קיבוץ גלויות הוא חזון, אשר משה רבינו אמר לבני-ישראל לפני מותו. אזכורו לראשונה בספר דברים, אחרי פרשת הברכה והקללה , ושם נאמר:"וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.ה וֶהֱבִיאֲךָ ה'אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" [1] .

השלבים לקיבוץ הגלויות

קיבוץ הגלויות יבואו בשלבים לאחר שיבואו על העם "הדברים האלה" - הלא חיוביים:

  1. על העם יהיה לחזור בתשובה.
  2. הקב"ה יקבץ את העם חזרה לארץ.
  3. אפילו, את נדחי העם, אשר יהיו "בקצה השמים".
  4. ובסופו של דבר העם יהיה ריבוני על ארצו - ארץ ישראל.

חזון הנביאים

חזון קיבוץ הגלויות הופיע בחזונות נביאי ישראל: ישעיהו הנביא ג"א קמ"ג[2] וירמיהו הנביא בג"א רצ"ח, עוד בטרם חורבן בית ראשון.

ישעיהו הנביא מפרט את הגלויות ממנו ישובו בני ישראל וכך הוא אומר:"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹ' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר- מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ"ישעיהו י"א, י"א-י"ב . חפי החזון של הנביא אין מקום בו לא יגיעו הגולים והוא מציין :

  • גם ישראל
  • ו-יהודה
  • וביתר פירוט ארבע כנפות הארץ

וכל זה כ-185 שנה לפני היציאה לגלות של ממלכת יהודה ד"א של"ח, מועד משוער של היציאה לגלות בבל או אחרי לפני 53 שנה - מועד גלות מלכת ישראל ג"א ר"ה.

בספר ירמיהו מופיעים חזון קיבוץ הגלויות, אף הוא כ-ארבעים שנה לפני חרבן הבית והיציאה לגלות: "כִּי אִם-חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבוֹתִים עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" ירמיהו "ט"ז, ט"ז . ירמיהו הנביא מציג זאת כהבטחה אלוקית, כי קיבוץ הגלויות תהיה כמו יציאת מצרים.

ולגולים לבבל - "אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה-הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלָם" ירמיהו כ"ט, בהוא מנבא:"וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם-יְהֹוָה וְשַׁבְתִּי אֶת-(שְׁביּתְכֶם) [שְׁבוּתְכֶם] וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה'וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם" ירמיהו כ"ט, י"ד

והמקור המרשים ביותר הוא בפרק כ"א:"הִנְנִי- מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. שִׁמְעוּ דְבַר-יְהֹוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" - תאור מוחשי אשר הפיח תקווה בגלויות ישראל.

העת החדשה

עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, החל מהמאה ה-19 גבר מספר היהודים שעלו לארץ ישראל. קבוצות בולטות של עולים היו: בשנת 1777 עליית תלמידי הבעל שם טוב, קבוצה של עולים מצפון אפריקה]] ועליית תלמידי הגר"א.

אחריהן הגיעו גלי העלייה הגדולים יורת שזכו לכינוי "העלייה" ומספרה סידורי מה"עלייה הראשונה" עד ה"עלייה החמישית" ומאז הייתה עלייה רישמית קטנת מימדים בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחרי עד הקמת המדינה. במקביל הייתה כל הזנן עלייה לא-רישמית שכונתה "העפלה". עם הקמת מדינת ישראל החלה עלייה המונית. וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מ-600 אלף איש לשני מיליון תוך זמן קצר.

חוק השבות, תש"י

בשנת תש"י חקקה הכנסת את את "חוק השבות" . הסעיף הראשון לחוק קבע:כל יהודי זכאי לעלות ארצה. ההגבלות היו מעטות והיו אלו: אם הפונה פועל נגד העם היהודי, או עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה [3].

החוק גם "הכשיר" את כל העולים שהגיעו לארץ בתקופת המנדט הבריטי ללא רשיון עליה. וכך נקבע:"כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה".

בשנת 1970 נוסף סעיף לחוק, שאינו לרוחם של "שלומי אמוני ישראל" : לפי החוק זכויות העולה " מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון." - דהיינו, ההגדרה של מיהו יהודי חרגה באופן גורף מההגדרה המסורתית.



חלק ניכר מהעם היהודי נמצא היום במדינת ישראל אך התהליך עדין לא הסתיים.

הערות שוליים

  1. ל', א'-ה'
  2. "בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ... ישעיהו u, א - לפי בשנה בה חלה בצרעת
  3. אתר הכנסת