קיצור דיני חנוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דיני חנוכה הוא שיר שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובו תמצית הלכות חג החנוכה. השיר מופיע בספר אורות הראי"ה, בהוצאת מוסד הרב קוק, (עמ' ז או ט). השיר נכתב בעיר סמארגון בשנת תרמ"ג, כאשר היה הרב קוק בגיל שמונה-עשרה בלבד. כמה חיבורים נכתבו על שיר זה וביאורו. השיר נדפס גם בספר "מועדי הראי"ה" של הרב משה צבי נריה (עמ' קעא), וכן בספר "טוב ראי" של הרב קוק על מסכת שבת (עמ' 209). לפי השערת הרב נריה, השיר נכתב בין השאר בהשראת פייטנים כמו רבי יוסף הקטן ביוצר לשבת הגדול, שכתב את הלכות ליל הסדר בפיוט.

תוכנו וביאורו[עריכה]

זכר חסדים ופלאי אלוה,

בשנות קדם הביט מגבוה,

לתת עז להחליף כח, 

לעם ממשך מגזע קדוש פורח,

חובה לעינו לעד להזכירה,

חסד אל במעשה ואמירה. 

שורות אלו מהוות מעין הקדמה לשיר.

בעשרים וחמישה לכסלו החודש, 

יום אדיר ברב טוהר וקודש, 

שמונת ימים בו יבאו, 

להודות ולהלל יקבעו, 

להדליק נרות כברקים מזהירים, 

ומדי יום יוסיפו המדרים הבחירים, 

גם כל נפשות בית ידליקו בגילה, 

איש נרותיו ויסלדו בחילה. 

בכ"ה בכסלו מתחילים שמונת ימי החנוכה, שנקבעו להלל והודיה ולהדלקת נרות. והמהדרין מן המהדרין מדליקים בכל יום נר אחד נוסף, וכן כל אחד מבני הבית מדליק[1].

ושלוש יברכו עת ידליקו, 

בברכת זמן רצון יפיקו, 

ובכל הלילות אך שתים ברכות, 

מצוות וזכר נסים יחד נערכות, 

לבד אם שכח או שגה בהלכה, 

ולא ברך ראשון לזמן הברכה, 

אז מפי חכמים הדת תנונה, 

בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה. 

יש לברך בלילה הראשון שלוש ברכות- כולל ברכת זמן (ברכת שהחיינו, והחל מהלילה השני, יש לברך שתי ברכות- ברכת המצוות (אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה) וברכת שעשה ניסים. אבל, אם שכח או לא ידע ולא ברך שהחיינו בלילה הראשון, יברך בלילה בו נזכר ששכח לברך.

ואם להדליק נרות פס כחהו, 

ישא ברכה עת תחזינה עיניהו, 

וברכת זמן ונסים יודה לאל, 

בראותו נרות מצווה בבתי ישראל. 

אם אין באפשרותו להדליק נרות- יראה נרות חנוכה בבית אחר ויברך ברכת הנסים וברכת הזמן.

ועובר אורח בארץ נכריה, 

אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה, 

וכדת היא נרות עורכת,

גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת, 

אז חובה עוד אין עליהו, 

להדליק נרות במלון מגורהו. 

מי שאינו נמצא בביתו בזמן ההדלקה, אשתו תדליק עליו בביתו, וכך יצא ידי חובה ולא יצטרך שוב להלדיק היכן שנמצא.

ואם הגבר האורח יבוא בגפו,

לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו. 

אם האורח רווק, עליו להשתתף עם בעל הבית בנרות.

והאיש אשר אין לו מקום קבוע,

הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע, 

במקום אשר יאכל מאכלו, 

שמה להדליק שפרה גורלו. 

מי שאוכל במקום אחד וישן במקום אחר- ידליק במקום שבו הוא אוכל.

והדת על הכל מחכמים נתנה, 

כי אף לנשים היא למנה, 

כי אף להן זאת יאתה, 

כי מידי אשת חיל יד ה' נגלתה. 

אף נשים חייבות במצווה זו- שכן גם הן ניצלו בנס הזה וכן היו שותפות בניצחון.

ואף איש נדכא עור עינים,

לפעולת צדק זאת יתן ידים, 

ואם אין לאל ידו לערך המערכה, 

יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה. 
 
אך אם עמדו תהי עזרתו, 

בעדו תעשה היא מצוותו, 

כי במצווה זאת חכמים אמרו, 

להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו. 

עיוור- חייב אף הוא במצווה זו- אולם אם לא יכול להדליק- חברו ידליק בעדו והוא יברך, ואם הוא נשוי, אשתו תדליק בעדו, כי נשים יכולות להוציא את הגברים ידי חובה במצוות נר חנוכה.

אף תוכל אשה למלאות יד שליח, 

אך מצווה לאיש יראת ד' הריח. 

נשים גם יכולות למנות שליח למצווה זו- ומכל מקום, עדיפות יש לגברים לקיים מצווה זו.

כי מצווה רבה היא בערכה נהדרה, 

מיין קדוש והבדלה היא יקרה.  

רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו, 

כי גדול היום וקדשו לאדוננו. 

מי שאין לו כסף לנר חנוכה וליין לקידוש ולהבדלה- נר חנוכה קודם, אולם אם אין לו כסף גם לנר שבת- נר שבת קודם.

אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה, 

כבא השמש ומהר יעשנה, 

אך אם אנה לידו דבר מפריע, 

ימהר עונתה שעה ורביע. 

ורב שמן במנורה אז יציקו, 

לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו. 

לכתחילה צריך להדליק מיד בזמן ההדלקה- בתחילת הערב, אך בשעת הדחק אפשר להדליק שעה ורבע קודם הערב (פלג המנחה), וישים שמן שיספיק לדלוק חצי שעה לאחר תחילת הערב.

אך יזהר ולא יחבק ידים,
  
עד עת בשוק כלו רגלים, 

אך לעת זאת ליעקב עת צרה, 

אשר רק בביתו יתהדר במצווה היקרה, 

אז זמן המצווה נתאחר, 

ויכול לעשתוה עד עלות השחר, 

אם בכל ביתו עוד גלויי עינים, 

וחבלי שנה עוד לא סגר להם עפעפים, 

ומדת השמן בלבו בלבבו ישער, 

אם חצי השעה תהי לבער. 

לכתחילה ידליק מיד בזמן עד זמן שתכלה רגל מן השוק, אך בדיעבד, ידליק מאוחר יותר עד עלות השחר, כל עוד יש בביתו מישהו ער, וישים שמן שידלוק חצי שעה.

ובפתח הבית יערך נרהו, 

במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו, 

ידליק נרו בפתח הבית מצד שמאל של הנכנס- כדי שיהיה מוקף במצוות (מימין מצוות מזוזה ומשמאל מצוות נר חנוכה).

אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת, 

אז משמאל הימין נבחרת. 

אם אין לו מזוזה בפתחו- ידליק בצד ימין.

אם על יד רחובות ביתו נפתחת, 

בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת. 

ואם סביב לה יקיף החצר, 

אף אז מפתחה לא יבצר. 

אם ביתו פונה לרשות הרבים- ידליק בפתח ההוא ואם ביתו מוקף בחצר- ידליק בפתח החצר.

ואם משני עברים לביתו דלתים, 
בשתיהן ידליק למנוע מראה עינים.

מי שיש לביתו שני פתחים משני כיוונים- ידליק בשניהם משום מראית עין.

אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה, 
ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה, 
זאת המצווה לא נשבתה,
כי בפנים הבית תיקח עמדתה, 
להזכיר בני הבית לעורר לבותם, 
להלל לד' ולפארו במקהלותם. 
אז אך במקום אחד יעמיד על כנם, 
אף אם הפתחים יגדלו במניינם.

בשעת הסכנה, כאשר אי אפשר להדליק בפתח- מדליק בתוך הבית ויתפרסם הנס בקרב בני הבית, ויעמיד את החנוכיה במקום אחד בבית ודיו.

ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו, 
 אז יערך בחלון נרהו. 

מי שגר בקומה שניה- ידליק נרות בחלון.

ואף הדר בבית ומעונתה שפלה, 
להדליק בחלון המצווה גדלה, 
בעת אשר כדת בפתחהו, 
להדליק שמה לא תמצא ידהו. 

מי שגר בבית שהכניסה אליו נמוכה מרשות הרבים- ידליק בחלון.

אך אם בפתח הבית יציב לה יד, 
הזהיר במצווה ואת קדושים רד, 
ישפילנה למטה מטפחים עשרה, 
ואז לשם מצווה תהי נכרה. 

כשמדליק בפתח- יש להדליק בפחות מעשרה טפחים, כדי שיהיה ניכר שהדליק לשם מצווה.

ואם יותר מזה הגביה נרהו, 
לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו, 
אך יותר מהנה תשמר נפש תמה, 
מלהגביה למעלה מעשרים אמה. 

פחות מהודר להדליק מתחת לעשרה טפחים, ומכל מקום לא ידליק מעל עשרים אמה.

ולא יתן במקום אשר ישימו הכל, 
את נרות הבית אשר בחול. 

אין לשים את הנרות במקום בו שמים אותם ביום רגיל, כדי שיהיה ניכר שהדליק לשם מצווה.

בפינת הימין כמשפט התורה,
ידליק את הנרות במנורה, 
להתחיל בשמאל לימין להפנות, 
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות. 

יש להתחיל מהצד הימני של החנוכיה, ולהתחיל להדליק מהנר השמאלי ביותר, כדי שיפנה ימינה, כפי שהיו עושים הכהנים בבית המקדש.

ומטרת המצווה אך ההדלקה, 
ובהנחה בלבד מצווה נעתקה, 
ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו, 
אין בידו ידי חובתו. 

המצווה היא ההדלקה ולא ההנחה, ואפילו אם החזיק בידו בשעת ההדלקה ואז הניח- לא יצא.

ואם לפני זמנה היתה בוערת, 
יכבה אשה וידליקה לשם המצווה הנהדרת. 

אם היה הנר דולק מבעוד יום- יש לכבותו ולהדליקו מחדש לשם מצווה.

וישמר מאד להיזהר בכבודה, 
ולא ישתמש מאומה מאור יקודה, 
אף דבר מצווה וחפצי שמים, 
ואף בריחוק מקום מלא עיניים. 
אף מנר הראשון להדליק הנותרים,
אשר אך להדר אינם מותרים. 

אסור להנות מאור הנרות, אפילו לדבר מצווה, אפילו מרחוק, ואפילו להדליק מהנר הראשון שהוא העיקר את שאר הנרות שהם הידור אסור.

ואם כבר בערה מדתה הקצובה, 
מני אז כנר חול היא חשובה. 

אם המשיכה לדלקו אחרי זמנה- הרי היא כנר חול ומותר להשתמש לאורה.

ואם טרם זמן זה כבתה, 
אז אסורה היא ואוסרת תערובתה, 
והשמן ידרש להתירו ששים כפליים[2],
ויזהר בלי לערבו בידיים. 

אם הנר כבה קודם זמנו- הוא אסור בהנאה וגם אם נתערב אוסר את התערובת, והשמן שנתערב בטל בשישים, אך אסור לערבו כדי לבטלו.

ואם כבו הנרות אחרי הדלקה, 
להדליק עוד פעם אין להזקיקה.

אם כבו הנרות טרם זמנם- אין צורך להדליקם שנית.

כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת, 
זולת אם חשב באמת 
ובצדקה, 
כי אינו מקבל שבת בהדלקה. 

ביום שישי, הדלקת נר שבת היא המכניסה את השבת ואחריה אין לעשות מלאכה וכן להלדיק נר חנוכה (ולכן יש להדליקו לפני הדלקת נר שבת), אלא אם כן תכנן באמת לא לקבל על עצמו שבת בהדלקת נר שבת.

נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים, 
אנשים כמספרם בה נפטרים. 
ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה,
אף מצוות אחת מהן נעדרה, 
רק אם כלי עליה כפה, 
אז כל פתילה למצווה יפה. 

נר שיש לו כמה פתילות, נחשב ככמה נרות, אולם קערה עגולה שהניח פתילות סביבה, לא נחשבת אפילו נר אחד, אלא אם כן כפה עליה כלי, שאז כל פתילה נחשבת נר.

וחרס ישן מחרסי אדמה,
לא לכבוד המצווה הרמה, 
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו, 
בלי ברכה חכמים חקר העמיקו. 

נר של חרס שהדליקו בו, משום כבוד מצווה אין להדליק בו שוב. ואם בכל זאת בשוגג הדליקו בו- אין לברך עליו [3].

ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה, 
מי להקדים עוד לא נחקרה. 
רק לא עליו יברך על הנר בהבדלה, 
כי אך למצווה ולא להנאה נגבלה. 

ישנה מחלוקת שלא הוכרעה, הם להקדים במוצאי שבת נר חנוכה או הבדלה (והמנהג הרווח כיום להדליק נר חנוכה לאחר ההבדלה), ובכל מקרה לא ישתמש בנר החנוכה לברך עליו "בורא מאורי האש" בהבדלה, כי צריך להנות מהנר ואסור להנות מאור נר חנוכה.

שמן זית למצווה נבחרת, 
כי אורה צלולה ומהדרת,
ואף נרות חלב או שעווה יצלחו, 
והם יהדרו אם יארכו. 

מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית שאורו צלול[4], אולם גם נרות שעווה או חלב טובים, ויותר מהודרים כאשר הם ארוכים.

בהודות לד' והלל יגמרו, 
כל שמונת ימים אשר נבחרו, 
ולהזכיר בתפילה ובברכת הסעודה, 
חסד ד' לבית יהודה. 
ואם שכח איננה נחזרת, 
אף שאינה יפה ומהודרת.
בתפלה בברכת הודאה,
ובברכת המזון בברכת הארץ נקבעה. 

בחנוכה גומרים את ההלל בכל הימים, ואומרים על הניסים בברכת המזון ובתפילה. אולם, אם שכח על הניסים לא חוזר, למרות שאינו טוב. בתפילה אומרים על הניסים בברכת הודאה, ובברכת המזון בברכת הארץ ("נודה").

ולהרבות בסעודה ושתית יין,
בהם מצווה אין,
רק דברי תורה ישימו להם פדות, 
מכלל סעודות רשות. 

אין מצווה להרבות בסעודות בחנוכה, אלא אם כן אומרים בהן דברי תורה, שאז אינן נחשבות סעודות רשות אלא מצווה.

ויקראו בתורה פרשה קבועה,
בחנוכת המשכן המקדש היא ידועה, 
שלושה אנשים, והכהן יכפיל הענין. 

בחנוכה קוראים בתורה בקרבנות הנשיאים ביום חנוכת המשכן, ועולים לתורה שלושה עולים, והכהן העולה ראשון, קורא בשני עניינים שונים ביום הראשון[5].

וביום השבת בנביא יפטירו,
הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,
ואם שבת שני בו יארע, 
בנרות שלמה במפטיר יקרא. 

בשבת חנוכה קוראים הפטרה את הנרות שראה זכריה ("רני ושמחי"- ספר זכריה פרק ב-ד), ואם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת השניה מפטירים בנרות שעשה שלמה בבית המקדש הראשון ("ויעש חירם" - ספר מלכים א' פרק ז).

וקריאת ראש החדש תמיד קודמת, 
אך כבוד היום בחנוכה נחתמת. 

בראש חודש טבת (שחל בחנוכה) קוראים קריאת ראש חודש, והיא קודמת תמיד לקריאת החנוכה, ומצד כבוד החנוכה מסיימים בקריאה של חנוכה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך מנהג אשכנז, על פי דעת הרמב"ם אך מנהג ספרד, על פי דעת ר"י המובאת בתוספות, שהמהדרין מן המהדרין מדליקים נר נוסף בכל יום, אך רק אחד לכל בני הבית.
  2. לגבי הביטוי "ששים כפליים" שאין לו אח ורע בהלכה, ראה בחוברת פסקי הראי"ה חנוכה עמ' 49.
  3. וזה מאד תמוה, כי אם לא יודע שאסור להדליק בנר כזה, היאך ידע שאסור לברך עליו. ודין זה לא נזכר בפוסקים. עיין בפסקי הראי"ה- חנוכה עמוד 53.
  4. וצריך עיון, שהרי הרב קוק בעצמו פסק (מצוות ראיה סימן תרעג) כי יותר מובחר בימינו להדליק בשעווה שאורה זך יותר מאור השמן.
  5. כלומר, לפי מנהג חלק מהאשכנזים ומנהג ירושלים (כמותו נהג הרב קוק, וכך נוהגים בישיבת מרכז הרב), ביום הראשון מתחילים לקרוא בפרשת ברכת כהנים וממשיך לקרוא בפרשת קרבנות הנשיאים, כלומר שני עניינים שונים. עיין בהרחבה בפסקי הראי"ה חנוכה עמ' 57.