קנין איסור
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
קנין שמשמעותו איסורית ולא ממונית. לדוגמה קידושי אשה וקניין עבד.
קידושי אשה
- ערך מורחב - קידושין
- קידושי אשה יוצרים קנין איסור[1]. קנין איסור זה בא לידי ביטוי בכך שהקידושין יוצרים חלות הנוגעת לאיסורים: איסור של האשה באיש אחר, איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד. לדעת האבני מילואים[2] נוצר על ידי הקידושין קנין איסור בלבד, ולא קנין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו. את המושג "קנין אישות" מבאר רבי אברהם יצחק בלוך[3] שאינו קנין ממון וקנין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם. [4].
- הר"ן בגיטין, דף ג ע"א בדפי הרי"ף כותב שאין האשה ממונו של בעל. וכן כתב בחידושי הר"ן גיטין דף ט., וכן כתב הרמב"ם פרק ז מהלכות גירושין הלכה כג-כד, ורמב"ן בדף ט., מהאחרונים שכתבו כן - ראה גליוני הש"ס ב"ק ד. ובספר 'אבן ישראל' על הרמב"ם הלכות גירושין פרק ז, הלכה כג-כד. [5].
- מבואר בגמרא [|קידושין ו ע"ב] שאסור לקדש אשה בהרחבת זמן הלוואה שהלווה לה, משום דמיחזי כריבית. רשב"א בסוגיא מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה[6].
- לעניין ירושה: תוס' בב"ב דף קי"ג בד"ה מתה כתבו ש"הבעל אינו יורש את אשתו מחמת קורבה אלא מחמת שאירות שהם חשובים כבשר אחד" היינו שירושתה אינה משום שהיא קנוייה לו אלא משום שנחשבים כבשר אחד, וזה נעשה בנישואין על ידי קנין איסור שחל בקידושין.
- בשיעורי רבי שמואל רוזובסקי (קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה) כתב שקידושין אינו קנין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקנין איסור ומשו"ה אינו בכלל "לקיים כל דבר" וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות דקידושין קנין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר".
- לענין אכילת תרומה: קנין איסור הוא הקנין המתיר לאשת כהן לאכול בתרומה - כלומר הקידושין הוא קנין איסור.
עבד עברי
- ערך מורחב - עבד עברי
עבד עברי מותר בשפחה כנענית. זה תוצאה של קנין איסור שנוצר על ידי קניינו לאדון. אין גופו של העבד קנוי לאדון מבחינה ממונית.
עבד כנעני
- ערך מורחב - עבד כנעני
הערות שוליים
- ↑ שו"ת אבני מילואים סימן יז
- ↑ שו"ת אבנ"מ סי' יז
- ↑ מובא בספר "אהל יצחק" על גיטין, בעמוד תריט
- ↑ לדעת הנצי"ב, שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה, נראה שאמנם אין האשה קנוייה לאיש למלאכה או לעניין אחר, אך היא קנוייה לו לענין אישות - "אשר בקש לבא שנית בענין קנין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית וזה דברי במכתב הקודם ואשר מעכ"ה העתיק אותם במכתבו דמה"ת הן אין לאיש על אשתו שום קנין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קנין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קנין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת
- ↑ בספר אבן טובה על מסכת קידושין דף ב. מדייק כן גם מדברי רש"י במשנה - ב והנה רש"י במשנה כתב "האשה נקנית לבעלה" והא מיירי בקנין קידושין לחודא ואפ"ה קרי ליה בעלה ויש לעיין במה התקשה רש"י ומה תירץ במה שכתב "לבעלה" איברא אפשר לשון קנין נופל על קנין ממוני והיינו סבורים כקנין אמה העבריה להיות לה אדון קמ"ל לבעלה אין כאן אלא קנין אישות...". וכן מדייק מדברי הר"ן שם - "יעויין בר"ן וז"ל האשה נקנית לבעלה להצריכה ממנו גט עכ"ל הנה לא מצא הר"ן שום דבר חיובי בקנין הבעל בקידושין חוץ מאשר שצריכה ממנו גט היינו שאין שום בעלות חיובית חוץ מאשר שהוא הבעלים להתיר איסורה בגט כלומר כל בעלותו מסתכמת במה שהיא אסורה מחמתו וכזה מצאנו בעבד כנעני שהפקירו ואפ"ה הוא צריך גט שחרור להלכה אע"פ שכל בעלותו של האדון היא איסורין בלבד". והר"ן לשיטתו בזה שאין האשה קנוייה לבעלה
- ↑ חדושי הרשב"א על מסכת קידושין דף ו/ב - "אי נימא דאוזפיה ארבעה בחמשה ריבית מעליא היא, ואסיקנא דארווח לה זימנא. ואיכא למידק מ"ש ד' בה' דקא יהב לה האי טופיינא בקדושיה, ומאי שנא כי ארוח לה זימנא בקדושיה, הכא והכא אתתא הויא ליה ברבית מלותו, אטו מאן דארווח זימנא ושקיל דינר מי שרי. וי"ל כיון דגופה ממש לא קני ליה לא הוי רבית, אלא שאסור משום הערמת רבית.... בחידושי ריטב"א על מסכת קידושין דף ו/ב יש לעיין בכוונתו שכתב "ואיכא למימר דאגר נטר לי' לא מיתסר אלא בשנותן הלוה למלוה ממון וזו אינה נותנת לו ממון ואם מפני שמקנה לו עצמה הרי הוא קונה אדון לעצמו אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני הערמת רבית" ועכ"פ עולה מדבריו "שאינה נותנת לו ממון" בהתקדשה לו, ומכאן שאין בקידושין קנין ממוני אלא קנין איסור בלבד.