ראש מילין: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ראש מילין''' (נקרא:רֵיש מִילִין), הוא ספר ב[[מחשבת ישראל]] ו[[קבלה]] | '''ראש מילין''' (נקרא:רֵיש מִילִין), הוא ספר ב[[מחשבת ישראל]] ו[[קבלה]] שכת� [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]], שבו ישנן דרשות על "טנת"א" ([[טעמי המקרא]], ה[[ניקוד]], ה[[תגים]] והאותיות). | ||
את הספר כתב הרב קוק בעת היותו [[רב]] בלונדון בתחילת שנת תרע"ז, תוך שהוא מסתיר את הדבר מבנו - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], אשר חשש תמיד מפרסום כתבי אביו, שלהערכתו הדור לא היה מוכן להפצתם הרחבה. ואכן, כאשר נודע לבנו על פרסום הספר, הוא הביע את התנגדותו לפרסום לאחר מעשה, ומאותו רגע והלאה הקפיד להיות מעורב תמיד בעריכתם ופרסומם של כתבי אביו - אחריות שהוא לקח על עצמו עד יום מותו, בהתאם לצוואת הרב קוק. הספר נחשב לאחד הספרים הקשים מכל כתבי הראי"ה, וקשה מאד להבינו ללא רקע מקדים רחב בתורת הקבלה. | את הספר כתב הרב קוק בעת היותו [[רב]] בלונדון בתחילת שנת תרע"ז, תוך שהוא מסתיר את הדבר מבנו - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], אשר חשש תמיד מפרסום כתבי אביו, שלהערכתו הדור לא היה מוכן להפצתם הרחבה. ואכן, כאשר נודע לבנו על פרסום הספר, הוא הביע את התנגדותו לפרסום לאחר מעשה, ומאותו רגע והלאה הקפיד להיות מעורב תמיד בעריכתם ופרסומם של כתבי אביו - אחריות שהוא לקח על עצמו עד יום מותו, בהתאם לצוואת הרב קוק. הספר נחשב לאחד הספרים הקשים מכל כתבי הראי"ה, וקשה מאד להבינו ללא רקע מקדים רחב בתורת הקבלה. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בשתי המהדורות הראשונות של הספר, הוא נדפס כספר בפני עצמו. במהדורה השלישית (בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]) הוא נדפס יחד עם מספר כתבים נוספים של הראי"ה. במהדורה הרביעית של הספר (בהוצאת מכון הרצי"ה) נוספו חלקים מכתב יד המחבר, שלא נכללו במהדורות הקודמות. במהדורה החמישית (בהוצאת מכון הרצי"ה) נדפס גם פירושו של הראי"ה לתחילת הספר. | בשתי המהדורות הראשונות של הספר, הוא נדפס כספר בפני עצמו. במהדורה השלישית (בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]) הוא נדפס יחד עם מספר כתבים נוספים של הראי"ה. במהדורה הרביעית של הספר (בהוצאת מכון הרצי"ה) נוספו חלקים מכתב יד המחבר, שלא נכללו במהדורות הקודמות. במהדורה החמישית (בהוצאת מכון הרצי"ה) נדפס גם פירושו של הראי"ה לתחילת הספר. | ||
בשנת תשע"ד הוציא [[הרב יוסף אלנקוה]] את הספר "'''מילין חדתין: ביאור מהנגלה שבראש מילין'''". | בשנת תשע"ד הוציא [[הרב יוסף אלנקוה]] את הספר "'''מילין חדתין: ביאור מהנגלה שבראש מילין'''".באותה שנה הוציא הרב עודד דוד את "ריש מילין המבואר" המתמקד בפן הקבלי שבספר. | ||
ספר ראש מילין נחשב בקרב תלמידי הראי"ה קוק כסגולה, ולשם כך אף יצאה מהדורת כיס של הספר. הרצי"ה העיד שהיו מספר אנשים שהלכו למשפט כשהספר היה בכיסם ונצלו {{מקור|קונטס "לשולשה באלול"|כן}}. | ספר ראש מילין נחשב בקרב תלמידי הראי"ה קוק כסגולה, ולשם כך אף יצאה מהדורת כיס של הספר. הרצי"ה העיד שהיו מספר אנשים שהלכו למשפט כשהספר היה בכיסם ונצלו {{מקור|קונטס "לשולשה באלול"|כן}}. | ||
גרסה מ־11:06, 27 במרץ 2015
|
|
ראש מילין (נקרא:רֵיש מִילִין), הוא ספר במחשבת ישראל וקבלה שכת� הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבו ישנן דרשות על "טנת"א" (טעמי המקרא, הניקוד, התגים והאותיות).
את הספר כתב הרב קוק בעת היותו רב בלונדון בתחילת שנת תרע"ז, תוך שהוא מסתיר את הדבר מבנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק, אשר חשש תמיד מפרסום כתבי אביו, שלהערכתו הדור לא היה מוכן להפצתם הרחבה. ואכן, כאשר נודע לבנו על פרסום הספר, הוא הביע את התנגדותו לפרסום לאחר מעשה, ומאותו רגע והלאה הקפיד להיות מעורב תמיד בעריכתם ופרסומם של כתבי אביו - אחריות שהוא לקח על עצמו עד יום מותו, בהתאם לצוואת הרב קוק. הספר נחשב לאחד הספרים הקשים מכל כתבי הראי"ה, וקשה מאד להבינו ללא רקע מקדים רחב בתורת הקבלה.
בספר עוסק הרב קוק בשיטתיות ברעיונות מתחומי הפסיכולוגיה ותורת ההכרה, תוך שהוא דורש את מרכיבי הטנת"א השונים. ניסיון זה עשוי להזכיר במקצת דרשות שונות על האותיות, דוגמת מדרש "אותיות דרבי עקיבא".
בשתי המהדורות הראשונות של הספר, הוא נדפס כספר בפני עצמו. במהדורה השלישית (בהוצאת מוסד הרב קוק) הוא נדפס יחד עם מספר כתבים נוספים של הראי"ה. במהדורה הרביעית של הספר (בהוצאת מכון הרצי"ה) נוספו חלקים מכתב יד המחבר, שלא נכללו במהדורות הקודמות. במהדורה החמישית (בהוצאת מכון הרצי"ה) נדפס גם פירושו של הראי"ה לתחילת הספר.
בשנת תשע"ד הוציא הרב יוסף אלנקוה את הספר "מילין חדתין: ביאור מהנגלה שבראש מילין".באותה שנה הוציא הרב עודד דוד את "ריש מילין המבואר" המתמקד בפן הקבלי שבספר.
ספר ראש מילין נחשב בקרב תלמידי הראי"ה קוק כסגולה, ולשם כך אף יצאה מהדורת כיס של הספר. הרצי"ה העיד שהיו מספר אנשים שהלכו למשפט כשהספר היה בכיסם ונצלו (קונטס "לשולשה באלול").