רבי מצ'מון הנגיד: הבדלים בין גרסאות בדף
שלום בן משה (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{רב| |שם=רבי מצ'מון בן יפת בן בונדאר |תמונה= |כיתוב= |השתייכות=רבני תימן, ראשונים |תאריך...") |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{לשכתב|סיבה=סגנון לא מתאים לאתר}} | ||
'''רבי מצ'מון בן יפת בן בונדאר הנגיד''' היה תלמיד חכם ומדינאי תימני בתקופת ה[[ראשונים]] (המאה ה-12 לספירה הנוצרית), נגיד יהדות תימן ו[[דיין]] בעיר עדן. | |||
}} | |||
== חייו == | == חייו == | ||
רבי מצ'מון היה בן למשפחת נגידים | ===פועלו כנגיד=== | ||
רבי מצ'מון היה בן למשפחת בונדאר שהיתה משפחת נגידים חשובה. סבו בונדאר ואביו יפת היו גם נגידי יהודי תימן, ותרמו רבות ל[[ישיבה|ישיבות]] ה[[גאונים]] ב[[בבל]] וכן לישיבות [[ארץ ישראל]] ו[[מצרים]]. כאבותיו, היה רבי מצ'מון "פקיד הסוחרים" - ממונה על עיר הנמל הבינלאומית עדן ושותפו המסחרי של מושל העיר. תפקיד זה היה רב עוצמה שכן בתקופתו פרח הסחר הבינלאומי בעיר. בשל מיקומה של תימן בדרך שבין הודו והמזרח לבין המסזרח התיכון, אפריקה ואירופה, לתפקידו היתה הפשעה ניכרת על הקהילות היהודיות בהודו, במדינות האיסלאם, באירופה ובספרד. הוא היה שותפו של הוזיר של תימן האמיר בילאל בן גריר. הוזיר שיתפו בענייני הנהגה ומדיניות. הוא כרת בריתות עם מנהיגי המדינות הסמוכות, למטרות מסחר בסחורות ואף בנשק. כמו כן, ניהל "בית פקידות" (מעין בורסה של ימינו) בעדן, שכל ההסכמים המסחריים בנמל עדן עברו דרכו. כמו כן, שימש כ[[דיין]] ושופט, וערך מסמכים משפטיים. במסגרת זו, טיפל רבות בעזבונות של יתומים ואלמנות, והגן על זכויותיהם. כמו כן נהג לשלוח סיוע כספי למשפחות של סוחרים שטבעו עם אנייתם בים. הרבה מפעולותיו נעשו בעזרת בית דינו של הרב סעיד בן מרחב, אב"ד עדן. היהודים באן להתדיין אצלו, משום שהעדיפו להישפט אצל חכם יהודי, וערכאתו חלשה על מערכות המשפט בקהילות יהודיות רבות, מהודו ועד ספרד. ראש ישיבת "גאון יעקב" במצרים, רבי מצליח הכהן, כינה אותו "נגיד לעם ה', שר השרים, ראש הקהילות". | |||
כאבותיו, היה רבי מצ'מון "פקיד הסוחרים" - ממונה על עיר הנמל הבינלאומית עדן ושותפו המסחרי של מושל העיר. תפקיד זה היה רב עוצמה שכן בתקופתו פרח הסחר הבינלאומי בעיר. תימן | |||
עמד בקשרים עם ראשי הקהל בבבל ובארץ ישראל, ותמך כלכלית בישיבות. | |||
==משכין שלום בין ראשי הגלויות בעולם היהודי== | ==משכין שלום בין ראשי הגלויות בעולם היהודי== | ||
| שורה 37: | שורה 23: | ||
{{מיון רגיל:בן בונדאר, מצ'מון בן יפת}} | {{מיון רגיל:בן בונדאר, מצ'מון בן יפת}} | ||
[[קטגוריה:ראשונים]] | |||
[[קטגוריה:יהדות תימן]] | [[קטגוריה:יהדות תימן]] | ||
[[קטגוריה:רבנים תימנים]] | [[קטגוריה:רבנים תימנים]] | ||
גרסה מ־23:34, 7 במאי 2015
|
|
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: סגנון לא מתאים לאתר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
רבי מצ'מון בן יפת בן בונדאר הנגיד היה תלמיד חכם ומדינאי תימני בתקופת הראשונים (המאה ה-12 לספירה הנוצרית), נגיד יהדות תימן ודיין בעיר עדן.
חייו
פועלו כנגיד
רבי מצ'מון היה בן למשפחת בונדאר שהיתה משפחת נגידים חשובה. סבו בונדאר ואביו יפת היו גם נגידי יהודי תימן, ותרמו רבות לישיבות הגאונים בבבל וכן לישיבות ארץ ישראל ומצרים. כאבותיו, היה רבי מצ'מון "פקיד הסוחרים" - ממונה על עיר הנמל הבינלאומית עדן ושותפו המסחרי של מושל העיר. תפקיד זה היה רב עוצמה שכן בתקופתו פרח הסחר הבינלאומי בעיר. בשל מיקומה של תימן בדרך שבין הודו והמזרח לבין המסזרח התיכון, אפריקה ואירופה, לתפקידו היתה הפשעה ניכרת על הקהילות היהודיות בהודו, במדינות האיסלאם, באירופה ובספרד. הוא היה שותפו של הוזיר של תימן האמיר בילאל בן גריר. הוזיר שיתפו בענייני הנהגה ומדיניות. הוא כרת בריתות עם מנהיגי המדינות הסמוכות, למטרות מסחר בסחורות ואף בנשק. כמו כן, ניהל "בית פקידות" (מעין בורסה של ימינו) בעדן, שכל ההסכמים המסחריים בנמל עדן עברו דרכו. כמו כן, שימש כדיין ושופט, וערך מסמכים משפטיים. במסגרת זו, טיפל רבות בעזבונות של יתומים ואלמנות, והגן על זכויותיהם. כמו כן נהג לשלוח סיוע כספי למשפחות של סוחרים שטבעו עם אנייתם בים. הרבה מפעולותיו נעשו בעזרת בית דינו של הרב סעיד בן מרחב, אב"ד עדן. היהודים באן להתדיין אצלו, משום שהעדיפו להישפט אצל חכם יהודי, וערכאתו חלשה על מערכות המשפט בקהילות יהודיות רבות, מהודו ועד ספרד. ראש ישיבת "גאון יעקב" במצרים, רבי מצליח הכהן, כינה אותו "נגיד לעם ה', שר השרים, ראש הקהילות".
עמד בקשרים עם ראשי הקהל בבבל ובארץ ישראל, ותמך כלכלית בישיבות.
משכין שלום בין ראשי הגלויות בעולם היהודי
עקב היותו מקור הכנסה בלתי נדלה למרכזי התורה שמחוץ לתימן, ותלותם של מנהיגי העולם היהודי בו גדולה, נאבקו רבים על הזכות לקבל ממנו הכרה. כך יצא שבשנת 1131 התמודדו על הכרתו שני מרכזים גדולים, האחד בבבל והשני במצרים. תרומות חכמי תימן לגולת בבל היו ידועות זה מאות בשנים, וכאשר צמח לו מרכז תורה במצרים בראשות הרב מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב (שגלתה מארץ ישראל למצרים) תרמו חכמי תימן גם למרכז זה מתוך כבוד לארץ ישראל. בן דודו של ראש הגולה בבבל הגיע לתימן ונתקבל בכבוד גדול כיאה לבן משפחת המלוכה היהודית שסמכותה הייתה על כל העולם היהודי. אז גילה האיש כי יהודי תימן רוחשים כבוד גם לראש ישיבת גאון יעקב ממצרים, בכך שחכמיהם פותחים את תפילותיהם ודברי תורתם בנטילת רשות מראש גולת בבל וראש ישיבת גאון יעקב, נוהג שהיה מקובל אז בעולם היהודי. הדבר חרה לו מאוד, והוא דרש התנצלות מיידית קבל עם ועדה. אולם היו שם מתומכי הרב מצליח שלא הסכימו לכך, והדבר יצר מחלוקת גדולה. רבי מצ'מון שהיה פטרונם של שני האישים, החזיר את הנוהג הקדום המכיר בראש הגולה הבבלי בלבד, ועם זאת, הצליח בסמכותו להשכין את השלום בין המחנות. הוא גם דאג לשלוח מתנות לראש הישיבה במצרים ולשאול אותו שאלה הלכתית כדי לפייס אותו. מחלוקת זו ביטאה אינטרסים חזקים ומורכבים של סמכות, יוקרה וכלכלה שפועלים בערבוביה אצל ראשי הגולה.
פירסומו בעולם וגדלותו בתורה
מתוקף תפקידו הרם, היה מחוייב פקיד הסוחרים להיות בקי בכל דיני המשפט העברי מלבד המשפט הכללי. לפסקיו היה פרסום גדול בכל מרחב הסחר שמספרד ועד הודו. אחד מחכמי המערב ר' אברהם בן פרחיה שנפגש עם רבי מצ'מון הנגיד, נפעם מחכמתו בתורה ומעשיו הטובים ונהיה ממעריציו הגדולים, הוא חיבר על רבי מצ'מון הנגיד שירים בחייו וגם לאחר פטירתו, בהם הוא מכנה אותו בתארים תורניים כמו "נר ישראל" "ארון התורה" "ועומד בכל חכמה ומבין כמארי מר", הוא משווה אותו לגדולי ישראל כרבי יוחנן בן ברוקה וכן גדולי הראשונים שהיו מפורסמים במערב כרבנו נסים מקירואן ו ר"י מגש. בהשוואתו את רבי מצ'מון לבן מיגש הוא כותב כך: "ממזרח אלי מערב עדי קרית מלך רב, יצא שם לאדוני כבן מגש חניך הרב, הוא נגיד עלי אומה לא יכם שמש ושרב". גם דייני בית הדין במצרים היו נזקקים לדעתו, באחד המקרים בהם קיבל בית הדין עדויות על אסון טביעה, לא רצה בית הדין להמשיך בפעולותיו במשך שנה, עד אשר יפסוק להם רבי מצ'מון וכלשון הדיינים "ותעלומה יוציא לאור". במכתבם הם מכנים את רבי מצ'מון כך: "לפני שרנו וגדולנו מרנא ורבנא מצ'מון השר וגדול בישראל".
רבי מצ'מון נפטר בשנת ד'תתקי"ב (1152) בשיבה טובה, ועליו קונן ר' אברהם בן פרחיה בן יגו: "אל מה ישראל סופדים בנפש מרה, על שר כי נעדר ופס במהרה, ועל מה ישראל בוכים ברוח נשברה, על נגיד כי נפטר ונגנז ארון התורה, ובטל התמיד והסדר והשורה, וישראל נאנקים ותעודה נצררה... בא חושך לעולם וירטה המסילה, ביום נעדר אדוננו מצ'מון סגן ההמולה, בשבעה שמות נקוב מאת ראש הגולה... ומספד תמרורים ספדו נא מספד מר, על שר אשר נפטר וריחו לא נמר, ועומד בכל חכמה ומבין כמארי מר... בגת אל תגידו ובחומת אשקלון אל תבשרו, פן תשמחנה בנותם תעלוזנה עדתם, הגידו ביהודה יבכו קהל ועדה, איך נפלו גיבורים וכלי מלחמה אבדה, ונגנז ארון הקודש ודיברות העשרה" ...
את מקומו של רבי מצ'מון ירש בנו רבי חלפון. אל אחד מצאצאיו, שהיה גם הוא נגיד ונקרא רבי מצ'מון (שמריה) בן דוד, הקדיש בהערצה רבי יהודה אלחריזי עותק מספרו ה"תחכמוני".