שיחה:מצוות תלמוד תורה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הנחות מקובלות לגבי מצוות תלמוד תורה[edit]

צריכים לחדד יותר נקודות אלה, ולשלב אותן בערך:

  • כל יהודי חייב במצוות תלמוד תורה. (מצווה יא בספר המצוות לרמב"ם)
  • מצוות עבודת ה' מתקיימת בלימוד התורה. (מצווה ד' בספר המצוות לרמב"ם).
  • מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת, ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים.
  • עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה").
  • מצוות תלמוד תורה מחייבת ללמוד בכל עת שיש לאדם. צריך סיבה מדוע לא ללמוד. ברירת המחדל היא חובת הלימוד.
  • בכל מילה שאדם לומד, מקיים בזה מצוות עשה של תלמוד תורה. (הגרא בשנות אליהו על מסכת ברכות)
  • כל רגע שאדם יכול ללמוד ואינו לומד הרי זה הפסד גדול מאד, ועובר על מצוות תלמוד תורה. (בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך).
  • התורה מלאה חכמה, ולימוד צריך שיכלול את העונג שבא על ידי תפיסת השכל בדברים. הבנה של הדברים מענגת, והעונג הזה הוא מהותה של מצוות תלמוד תורה. ("והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", ודברי * האגלי טל בהקדמה על לומד לשם ערבות שזהו לימוד לשמה, ודברי רבי אברהם מן ההר על מסכת נדרים שהגדרת המצווה בתלמוד תורה היא העונג שבציור האמתי של הדברים בשכלו).
  • ככל שאדם מעמיק בתורה יותר הוא ראוי יותר להערכה ולכבוד על הבנתו העמוקה בתורה. יש לכבד תלמידי חכמים שמעמיקים ומשיגים בתורה (מצווות כבוד תלמידי חכמים).
  • המשימה העיקרית שלשמה יהודי נברא, היא לימוד תורה. (אכף עליו פיהו…).
  • העולם נברא בשביל לימוד התורה וקיומה (בשביל התורה שנקראת ראשית).
  • התורה שקולה כנגד כל המצוות (אלו דברים שאין להם שיעור…).
  • ביחס ללומד תורה, גדול לימוד תורה מהצלת חיים, ואם ניתן עדיף ללמוד מאשר לעסוק בהצלחת חיים, אם אחרים יצילו חיים. (חפץ חיים מסיק מדברי הגמרא שמצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לא יפסיק מלימודו בשבילה - כולל הצלת חיי אדם).
  • ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה.
  • ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מ���מייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'".'טקסט מודגש' ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'.
  • הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי".
  • מתוך ספר מעלות התורה - לרבי אברהם אחי הגר"א - ותר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, ולא ותר על עון בטול תורה (פתיחתא דאיכה רבתי), שנאמר על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי (ירמיה ט יא). גם איתא במדרש (מכילתא שם על הפסוק), ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם (שמות יז ח), שרפו ידיהם מן התורה, וכתיב כאכל קש לשון אש (ישעיה ה כד), ואיתא במדרש (פתיחתא דאיכה רבתי), קש זה עשו, ואש זה יעקב, הקש יאכל את האש, אימתי כי מאסו את תורת ה' שרשם כמק יהיה (ישעיה ה כד) שלא יועיל זכות אבותם:


Shyk (שיחה) 16:49, 5 ביוני 2016 (IDT) כל זה הוכנס לערך Shyk (שיחה) 11:02, 7 ביוני 2016 (IDT)

עמלות בתורה[edit]

  • מה צריך לכתוב בנושא העמלות בתורה?
  • כיצד יש לכתוב על נושא ההתמדה, דמות המתמיד בתורה?
  • זה מביא לשאלה כללית יותר: הביטוי "התמדה" שנתייחד בעולם הישיבות להתמדה בתורה, לכאורה לא מגיע מהגמרא. מתי הביטוי הזה כמבטא את מעלת לומד התורה בהתמדה, נוצר? האם יש להתייחס בערך לביטוי שאין מקורו מהגמרא? נראה כמובן שכן, אבל צריך יותר הרחבה של זה.

מה שהמצווה מחייבת לעומת מה שנחשב לקיום של המצווה[edit]

לכאורה בהרבה מצוות יש הגדרה מחייבת והגדרה מקיימת. לדוגמה, ואהבת לרעך כמוך מחייב שלא לדבר רע על חבר, מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך, וכיו"ב. אדם שלא הולך לחתונה של חבר לכאורה לא עובר בעשה של ואהבת לרעך כמוך אבל מאידך גיסא אם ילך לחתונה הרי שיקיים בזה מצוות ואהבת לרעך כמוך כמו שמבואר ברמב"ם בהלכות דעות. צריך להבין במצוות תלמוד תורה מה הקיום המחוייב ההכרחי ובמה מקיימים מצוות תלמוד תורה. לדוגמה: האם ניתן לומר שכל יהודי חייב לסיים ש"ס, אלא אם כן מסיבה כלשהי לא הצליח לעשות זאת שאז התורה פטרה אותו מקיום שלם של המצווה, או שאם יסיים ש"ס יקיים בזה בהידור מצוות "ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך" אבל אינו מחוייב לסיים ש"ס? וכן בנושא זמן המצווה: האם כל יהודי חייב ללמוד תורה כל הזמן אלא אם כן יש סיבה שפוטרות אותו מללמוד, או שעיקר המצווה מתקיים בלימוד מסויים במשך היום, ורק שאם ילמד יותר יקיים בכל רגע של לימוד מצוות תלמוד תורה, וגם עוד נקודה שאם ילמד כל היום כולו יקיים בשלימות יותר גדולה מצוות תלמוד תורה. בכל אופן, כך או כך ההנחה הפשוטה היא שיש לאדם לשאוף לקיים מצוות תלמוד תורה בשלימות הכי גדולה שאפשר לו, הן לגבי היקף הלימוד והן לגבי זמן הלימוד.