שיחה:פורים: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: == המועד ומצוותיו == דומני שהדרך הנכונה היא שלא להרחיב בהלכות וענייני קריאת המגילה בערך זה, אלא להשאירן …) |
(←מצוות חיוביות: פסקה חדשה) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
מסיבה זו, העברתי את ההרחבות לערך המתאים לענ"ד. בתקוה להבנה והסכמה,[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] 03:32, י"ג בשבט ה'תש"ע (UTC) | מסיבה זו, העברתי את ההרחבות לערך המתאים לענ"ד. בתקוה להבנה והסכמה,[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] 03:32, י"ג בשבט ה'תש"ע (UTC) | ||
== מצוות חיוביות == | |||
מצוות חיוביות | |||
בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים: | |||
קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. על פי המקובל, המגילה נקראת בפומבי בבית הכנסת מתוך מגילת קלף ובנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, והקהל מקשיבים ועוקבים אחרי הקריאה הפומבית. הקריאה הפומבית בבית הכנסת נעשית כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, למרות שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה. מתקיימות קריאות נפרדות עבור נשים שאינן יכולות להגיע לבית הכנסת בזמן הקריאות המרכזיות. | |||
סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". למרות שהחג מתחיל מהלילה, בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שמצוות הסעודה היא דווקא ביומו של החג. כחלק ממצוות המשתה והשמחה, מוזכר בתלמוד מצווה לשתות יין, ולהשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", זאת מפני שהנס נעשה באמצעות משתה היין שערכה אסתר לאחשוורוש. דעות שונות הושמעו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי). כיום השכרות כשאר מצוות החג בולטת אצל תלמידי ישיבות צעירים, אך רבים אחרים מקיימים את מצות "עד דלא ידע" בביתם. | |||
משלוח מנות איש לרעהו - מצווה לשלוח זה לזה מנות מזון ומיני מטעמים, ומקובל למסור לשכנים ולמכרים חבילות ארוזות של חטיפים, ממתקים ומגדנאות. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שני פריטי מאכל, לפחות לאיש אחד. הטעם המקובל למצווה זו הוא לחזק את האחדות בעם ישראל. | |||
מתנות לאביונים - לפי ההלכה כל אדם צריך לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים, או להעביר סכום כסף למי שיחלק אותו לנזקקים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו". | |||
(מקור-וויקיפדיה). | |||
גרסה מ־00:10, 15 בפברואר 2013
|
|
המועד ומצוותיו
דומני שהדרך הנכונה היא שלא להרחיב בהלכות וענייני קריאת המגילה בערך זה, אלא להשאירן לערך "מקרא מגילה". בערך "פורים" מתאים להשאיר הסבר קצר על המצוות, בסגנון אנציקלופדיה תורנית מרוכזת (עם זכויות יוצרים למחבר. אותו דבר נכון גם ביחס למתנות לאביונים ושאר מצוות היום, וכן ביחס לערכים נוספים (ר' שיחה:חנוכה בכותרת "העברה").
מסיבה זו, העברתי את ההרחבות לערך המתאים לענ"ד. בתקוה להבנה והסכמה,למאי נ"מ? 03:32, י"ג בשבט ה'תש"ע (UTC)
מצוות חיוביות
מצוות חיוביות בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים: קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. על פי המקובל, המגילה נקראת בפומבי בבית הכנסת מתוך מגילת קלף ובנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, והקהל מקשיבים ועוקבים אחרי הקריאה הפומבית. הקריאה הפומבית בבית הכנסת נעשית כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, למרות שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה. מתקיימות קריאות נפרדות עבור נשים שאינן יכולות להגיע לבית הכנסת בזמן הקריאות המרכזיות. סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". למרות שהחג מתחיל מהלילה, בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שמצוות הסעודה היא דווקא ביומו של החג. כחלק ממצוות המשתה והשמחה, מוזכר בתלמוד מצווה לשתות יין, ולהשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", זאת מפני שהנס נעשה באמצעות משתה היין שערכה אסתר לאחשוורוש. דעות שונות הושמעו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי). כיום השכרות כשאר מצוות החג בולטת אצל תלמידי ישיבות צעירים, אך רבים אחרים מקיימים את מצות "עד דלא ידע" בביתם. משלוח מנות איש לרעהו - מצווה לשלוח זה לזה מנות מזון ומיני מטעמים, ומקובל למסור לשכנים ולמכרים חבילות ארוזות של חטיפים, ממתקים ומגדנאות. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שני פריטי מאכל, לפחות לאיש אחד. הטעם המקובל למצווה זו הוא לחזק את האחדות בעם ישראל. מתנות לאביונים - לפי ההלכה כל אדם צריך לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים, או להעביר סכום כסף למי שיחלק אותו לנזקקים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו". (מקור-וויקיפדיה).