שמואל

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק בשמואל הנביא. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך שמואל (פירושונים).
קבר שמואל הנביא בכפר נבי סמואל ע"י ירושלים- צילם מיכאל יעקובסון

שמואל הנביא, או "שמואל הרמתי", נולד בשנת 2830 לבריאת העולם, 314 שנה אחרי מות יהושע בן נון (המאה ה-11 לפנה"ס). היה בנם של "אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא, בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי" (שמואל א א, ב) וחנה, "מִן-הָרָמָתַיִם, צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם". ומצאצאי קהת (דברי הימים א ו, יח-כג).

שמואל חי בימי עלי הכהן אשר היה חונכו לתפקיד.

דוד המלך בספר תהילים משווה את תפילת שמואל הנביא לתפילות של משה רבינו ואהרון הכהן: " מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ; קֹרִאים אֶל-ה', וְהוּא יַעֲנֵם.(צ"ט, י').

חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל, ספר שופטים ומגילת רות (ב"ב יד:-ב"ב טו.).

משפחת שמואל

לפי ספר דברי הימים הוא היה צאצא חמשפחת קהת וכך כתוב: "וְאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל-יְדֵי שִׁיר בֵּית ה': מִמְּנוֹחַ, הָאָרוֹן. וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל-מוֹעֵד, בַּשִּׁיר, עַד-בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת-בֵּית ה', בִּירוּשָׁלִָם; וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם, עַל-עֲבוֹדָתָם. וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים, וּבְנֵיהֶם: מִבְּנֵי, הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר, בֶּן-יוֹאֵל בֶּן-שְׁמוּאֵל. בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יְרֹחָם, בֶּן-אֱלִיאֵל, בֶּן-תּוֹחַ. בֶּן-ציף (צוּף), בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-מַחַת, בֶּן-עֲמָשָׂי. בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יוֹאֵל, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-צְפַנְיָה. כב בֶּן-תַּחַת, בֶּן-אַסִּיר, בֶּן-אֶבְיָסָף, בֶּן-קֹרַח. בֶּן-יִצְהָר, בֶּן-קְהָת, בֶּן-לֵוִי, בֶּן-יִשְׂרָאֵל." (ו', י"ח-כ"ג).

הרב אורי שרקי בותב על שמואל הנביא הרבה דברים פרדוקסליים ותמוהים ביותר מצאנו בשמואל הנביא. אחד מהם הוא מוצאו של שמואל הנביא. לשמואל יש ייחוס, הוא לוי ממשפחת קהת, והוא צאצא ישיר בן אחר בן של אחד מחשובי הלווים – קרח, בן דודו של משה רבנו. כאשר הגמרא דנה במחלוקת של קרח ועדתו, נשאל שם השאלה: קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?

והגמרא עונה שראה קרח ששמואל הנביא עתיד לצאת ממנו. כאשר ראה ששמואל הנביא הוא מבני בניו, אמר: בזכותו אני ניצל.

מה שקרח ראה הוא האופן בו עלה שמואל הנביא לשלטון. שמואל הנביא היה אחרון השופטים שקמו לעם ישראל לפני שהתחילה המלוכה. שמואל הנביא הכין את הקרקע למלוכה בישראל. שמואל הנביא היה גם הראשון שחשב להקים שושלת, ורצה שבניו ימשיכו אותו (נצנוץ רעיון המלוכה).

תולדות חייו

חנה אימו קיימה את נדרה וכאשר סיימה להניק אותו, הביאה אותו למשכן שילה והפקידה אותו בידי עלי הכהן. ובמשפטים אלה מסתיים הקשר בים שמואל למשפחתו:"אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה', כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַה'; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַה'.(שם, שם, כ"ח- כ"ט).

ודבר ה' היה אל שמואל והוא מבשר לו את הגורל הצפוי לבית עלי. עלי הכהן שומע ממנו  : "וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל, לְנָבִיא לַה' (שם, ג',כ'). שמואל פוקד על בני ישראל לצאת למערכה, בה הם נגפים:"וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל, לְכָל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק (ד',א).

שמואל מכנס את בני ישראל למצפה ומתנה איתם: " אִם-בְּכָל-לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל-ה', הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל-ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ, וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.(ז',ג'). ובני ישראל מקבלים על עצמם את הדרישה. והסיום היה: " וַיִּכָּנְעוּ, הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד-ה' בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל" (_שם,י"ג).

וכך שמואל יכול לארגן את שלטונו: "וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת-יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'. (שם,ט"ו- י"ז).

נפטר בגיל 52[1]. בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ"ג נולד שמואל כדכתיב (שמואל א א) 'ועלי יושב' כלומר אותו יום נתיישב ונתמנה. ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה כדמפרש בקרא. ושמואל היה נביא ושופט עשר שנים קודם מלכות שאול כדאיתא בסדר עולם. נמצא שהיה שמואל בן מ"ט שנה כשפסק מלהיות שופט (כשהמליך את שאול). ונפטר שנתיים וחצי אחרי שהמליך את שאול[2]

בקשת המלכות

בני ישראל מתכנסים למצפה ומבקשים משמואל :" עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל-הַגּוֹיִם.(ח',ד'). שמואל התלבט, מסכים ובוחר ב"שאול בן קיש" למלך ישראל. שמואל יוצק עליו פך שמן (י'א') והתוצאות: "וַיַּהֲפָךְ-לוֹ אֱלֹהִים, לֵב אַחֵר" ({שם, ט') וההמשך "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים" (שם,י') - זו התכונה שכל מנהיג זקוק לה.

המבחן הראשון בא והוא מניס את בני עמון ומושיע את ישראל. ואנו נמצאים בשיא:"וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד" (שם,ט"ן) ושמואךל הנביא מבקש לחדש שם את המלוכה. שאול עומד במבחן נוסף, הפלישתים עולים למלחמה, הוא לא ממתין לשמואל וכאן מתחילה הירידה של שאול. שמואל אומר לו: " וְעַתָּה, מַמְלַכְתְּךָ לֹא-תָקוּם: בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל-עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת אֲשֶׁר-צִוְּךָ ה'.(י"ג,י"ד)

שמואל מטיל על שאול את התפקיד שמוטל על מלך בישראל, להלחם בעמלק וכך הוא מורה לו :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי ה'...עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר(ט"ו,א'-ג'). שאול המלך נכשל במשימה וחומל על חלק מהעמלק. ושמואל הולך לחפש מועמד חדש למלוכה. הקרש בין שניהם נותק:" וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ, כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַה' נִחָם, כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל (שם, ל"ד).

שמואל ודוד

שמואל פונה לבית לחם על מנת לבחור מועמד חדש למלכות. הוא קבל הוראות כיצד לבחור: "וַיֹּאמֶר ה'אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם -כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.(ט"ז,ז'). דוד נבחר והוא זוכה למה שזקוק כל מנהיג :"וַתִּצְלַח רוּחַ-ה' אֶל-דָּוִד" (שם, י"ג).

שמואל סיים את תפקידו גם אצל דוד המלך, כאשר הוא פונה לנביא, יש כבר ממלא מקום:"וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל-דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה--לֵךְ וּבָאתָ-לְּךָ, אֶרֶץ יְהוּדָה; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת.(כ"ב,ה').

בפרק כ"ב מספר הכתוב על מותו של שמואל: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה; וַיָּקָם דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל-מִדְבַּר פָּארָן.(א'). הוא היה בן 53 שנה במותו ויום פטירתו היה כ"ח באייר.

ספריו ומורשתו

נאמר במסכת בבא בתרא: "שמואל כתב ספרו והכתיב (שמואל א כח) ושמואל מת דאסקיה (ומי סיימו} גד החוזה ונתן הנביא" (דף טו,א גמרא). וכן כתוב:"שמואל כתב ספרו ושופטים ורות" (דף יד,ב גמרא)

קברו

ערך מורחב - קבר שמואל הנביא

קבר שמואל הנביא מזוהה היום בפסגת הר-שמואל, בגובה של 885 מטר מעל פני הים, בו קיים אתר ערבי בשם א-נבי צמוויל. המבנה על ההר היה מנזר, כנסיה ומסגד. המצבה מעל קברו מצויה במרתף הבניין ובו גם חדר תפילה המיועד ליהודים. במשך כ- 500 שנה האחרונות הפך המקום לאתר עלייה לרגל של יהודים מכל התפוצות, שבאו להתפלל על קברו של שמואל הנביא. ההר נכבש ע"י גדוד 106 של חטיבת הראל, במלחמת ששת הימים.

הרב יהוסף שווארץ בספרו תבואות הארץ מביא מפי רבי חיים ויטאל, (1543 - 1620) ממקובלי צפתאשר ערך בספרים את קבלת האר"י כי "א"כ שמה שאמרו שברמה גם קבר אלקנה הוא טעות".

הוא מצטט מספר שמואל א' את ציון מקום קבורתו: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה.(כ"ה,א'). לדעתו, "ביתו ברמה" היא "רמתיים צופים בהר אפרים". ולכן מקום ציון קברו בנחלת שבט בנימין "לא יעלה על הדעת". לדעתו, אתר הקבר הנוכחי הוא מצפה המקראית. יהוסף שווארץ מעלה את ההשערה כי עיר הלווים, בה גרה משפחת שמואל היה בנחלת שבט יששכר [3] ביר בשם "רמת" או "ירמות" ([[ספר יהושע]], כ"א, כ"ט). תמיכה בהשערה הוא מביא מהאתר המצוי בדרך לעיר מגוריו של שמואל ומקום קבורתו. כאשר שאול הלך לחפש את האתונות, מוזכר בקעת עין סוכר - מזרחית לעיר שכם - היום הכפר הערבי "אכסר". לדעתו, הבור הנמצא שם הוא הבור אליו הגיע שאול בדרך לעירו של שמואל.

ראו גם


הקודם:
עלי
מעתיקי השמועה הבא:
דוד המלך
  1. (1) תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה/ב - אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב שמואל כולי האי והא בר חמישים ושתים הוה דאמר מר מת בחמישים ושתים שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי.
  2. תוספות תענית דף ה/ב - ומי סיב שמואל והא בר נ"ב שנין הוה וכו' - ועתה (אפי') חיי שמואל נ"ב שנה שהרי בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ"ג נולד שמואל כדכתיב (שמואל א א) ועלי יושב כלומר אותו יום נתיישב ונתמנה ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה כדמפרש בקרא ושמואל היה נביא ושופט י' שנים קודם מלכות שאול כדאיתא בסדר עולם נמצא שהיה שמואל בן מ"ט שנה כשפסק מלהיות שופט וחצי שנה (שבשנה ראשונה שהיה עלי נביא נולד) ותרתין שנין ופלגא דשאול המלך הרי נ"ב שנין וכו'.
  3. (גם השופט תולע בן פואה משבט יששכר היה בהר אפרים ומכאן הוא לומד כי הר אפרים הגיע עד לנחלת שבט יששכר