שקר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(שימוש בתבנית מקור)
שורה 1: שורה 1:
כזב, סילוף ה[[אמת]].
'''שקר''' (גם: "אחד בפה ואחד בלב", "אין תוכו כברו") משמעותו: כזב, סילוף ה[[אמת]].
 
 
 
הוזהרנו ב[[תורה]] על איסור שקר באיסור לאו וב[[מצות עשה]]. באיסור לאו: "לא תכחשו" {{מקור|(ויקרא יט, יא)}}; במצות עשה: "מדבר שקר תרחק". איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפקדון וכדומה. מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג, ז). אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת". (פניני הלכה הלכות אמירת אמת)
 
 
 
 
במסכת סנהדרין {{מקור|(קג, א)}} מובא: "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי [[לשון הרע]]... כת שקרנים, שנאמר {{מקור|(תהלים קא)}}: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". "משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".


==האיסור==
הוזהרנו ב[[תורה]] על איסור שקר באיסור לאו וב[[מצות עשה]]:<br />
באיסור לאו: "לא תכחשו" {{מקור|(ויקרא יט, יא)}};<br />
במצות עשה: "מדבר שקר תרחק" ({{מקור|תנ"ך:שמות כג ז$שמות כג, ז}}).<br />
איסור '''"לא תכחשו"''' נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפקדון וכדומה; מצות '''"מדבר שקר תרחק"''' מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" ({{מקור|תנ"ך:שמות כג ז$שם}}). אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת". (פניני הלכה הלכות אמירת אמת)


==חומרתו==
במסכת סנהדרין ({{מקור|בבלי:סנהדרין קג א$קג, א}}) מובא: "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי [[לשון הרע]]... כת שקרנים, שנאמר ({{מקור|תנ"ך:תהלים קא א$תהלים קא, ז}}): דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". "משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".


==מתי מותר לשקר==
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
 
* מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר ({{מקור|תנ"ך:בראשית יח יב$בראשית יח, יב}}): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן'''", ולאברהם אינו אומר כן, אלא ({{מקור|תנ"ך:בראשית יח יג$שם, יג}}): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד '''ואני זקנתי"'''. וכן מובא ביבמות ({{מקור|בבלי:יבמות סה ב$סה, ב}}).
 
* כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח.
 
* אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת [[ענוה]] היא.
לדוגמא: מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר: ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן,''' ולאברהם אינו אומר כן, אלא: למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד '''ואני זקנתי".'''
* שאלוהו על דבר [[צניעות]] שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות.
 
 
 
כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח.
 
 
 
אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת [[ענוה]] היא.
 
 
 
שאלוהו על דבר [[צניעות]] שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות.
 
 


גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.
גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.





גרסה מ־09:37, 7 באפריל 2011

שקר (גם: "אחד בפה ואחד בלב", "אין תוכו כברו") משמעותו: כזב, סילוף האמת.

האיסור

הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה:
באיסור לאו: "לא תכחשו" (ויקרא יט, יא);
במצות עשה: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז).
איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפקדון וכדומה; מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שם). אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת". (פניני הלכה הלכות אמירת אמת)

חומרתו

במסכת סנהדרין (קג, א) מובא: "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". "משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".

מתי מותר לשקר

ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.

  • מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר (בראשית יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", ולאברהם אינו אומר כן, אלא (שם, יג): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי". וכן מובא ביבמות (סה, ב).
  • כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח.
  • אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת ענוה היא.
  • שאלוהו על דבר צניעות שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות.

גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.