ראש השנה

From ויקישיבה
(Redirected from תקיעת שופר)
Jump to navigation Jump to search

ראש השנה הוא חג המציין את תחילת השנה, הנחגג בימים א' וב' תשרי. על פי התלמוד בראש השנה עוברים כל באי עולם לפני הקב"ה למשפט כבני מרון.

ראש השנה במקרא[edit]

בספר ויקרא פרק כג "(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַידֹוָד:"

אירועים שאירעו בראש השנה[edit]

הגמרא במסכת ראש השנה י:-יא. מונה מספר מאורעות שהתרחשו בראש השנה:

לא אד"ו ראש[edit]

לא אד"ו ראש הו כלל הקובע שהיום הראשון של ראש השנה לא יחול לא ביום א' בשבוע ולא ביום ד' ולא ביום ו'. אם מולד תשרי חל באחד מהימים הללו, נדחה ראש השנה למחרתו.

משמעות היום[edit]

  • יום הדין - "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (משנה ראש השנה פרק א משנה ג). וע"ע בסמוך.
  • יום המלכת ה'.
  • ראש השנה לשנים - כלומר למניין שנות מלכי אומות העולם, שכל פעם שמגיע א' תשרי נוספת להם שנה. ונפקא מינא לעניין תאריכי השטרות.
  • ראש השנה לשמיטה ויובל - מאי' תשרי של שנת השמיטה והיובל חלים כל דיניה.
  • ראש השנה לנטיעה - כל א' תשרי שעובר על אילן שנקלט בקרקע נמנית לו עוד שנה, כלומר שלאחר שנמנו לו 3 ראשי שנים יוצא מכלל ערלה.
  • ראש השנה לירקות - שאין לעשר מהירק הנקטף לאחר ראש השנה על הירק הנקטף לפניו.

יום הדין[edit]

במסכת ראש השנה טז ב מובא שביום ראש השנה האלקים דן את בני אנוש אם ימשיכו לחיותת בשנה שמתחילה: "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה... צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים...".

וכן דן לענין פרנסתו, כמבואר בביצה דף יז ב: "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה לראש השנה".

וכן דן לענין כל תחומי החיים: "ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזירות טובות נזכר ונכתב..." (נוסח התפילה).

ובכתבי האר"י ז"ל[1] מובא, שביום ראש השנה האלקים דן גם את הנשמות, איזה מהן יחזרו בגלגול לעולם הזה בתוך אותה שנה.

רמזים[edit]

כתבו בספרים(דרוש מקור) ש"ראש השנה" בגימטריה יוצא הפסוק: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ"[2] (תהלים קיט, צא).

למה אדם נידון בראש השנה?[edit]

הר"ן בתחילת מסכת ראש השנה מדוע האדם נידון דווקא בראש השנה ומסביר " שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם, ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה, שלפי שנתרצה הקדוש ברוך הוא ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות, לפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה".

אמנם, הר"ן מקשה על תירץ זה שרק לשיטת רבי אליעזר נברא העולם בתשרי בעוד שלשיטת רבי יהושע העולם נברא בניסן ראש השנה י ב וכן נפסק להלכה בעניין ברכת החמה אותה אנו מברכים בניסן מטעם זה אורח חיים רכט ב אז מדוע הדין נקבע לראש השנה?
לכן, הר"ן תירץ באופן נוסף שמכיוון שביום כיפור הקב"ה מחל לעם ישראל על חטא העגל, נקבע יום זה לסליחה ומחילה לדורות ולכן נקבע יום הדין בראש השנה על מנת שמי שלא יזכה בדין יוכל לחזור במעשיו לאחר עשרת ימי תשובה ולהיחתם לספר חיים טובים ביום כיפור שנקבע לדורות כיום של סליחה ומחילה. באופן אחר כותב המהרש"א ראש השנה טז א שמכיוון שבחודש תשרי ריחם הקב"ה על אבותינו ועשה להם ניסים, כגון שבו נפקדו האימהות ויצא יוסף מבית האסורים, לכן נקבע בו יום הדין על מנת שיעשה גם לישראל יום כפרה.

הדין ביום השני של ראש השנה[edit]

ראש השנה הוא החג היחיד שגם בארץ ישראל נחגג יומיים ברצף, אך יחד עם האופן ההלכתי של העניין, השאלה אם הדין כבר נערך ביום הראשון של ראש השנה, מה יש ביום השני?
הזוהר בפרשת פנחס[3] מסביר שישנם שני דינים דינא קשיא ודינא רפיא. המכתב מאליהו מסביר עניין זה בכך שבעוד שבדין הראשון האדם נידון לפי מעשיו, בדין השני האדם נידון על פי מעשיו ביחס לסביבתו. כלומר, בדינא רפיא האדם אינו נידון רק על פי מעשיו, אלא גם על פי מעשי סביבתו כך שגם אם מצד עצמו אינו זכאי בדין- בדין השני דנים אותו גם על פי מה שמגיע למשפחתו ולסובבים אותו שיקרה לו.

דיני היום[edit]

שופר[edit]

ערך מורחב - תקיעת שופר

מצוותו של ראש השנה מהתורה היא לשמוע קול תקיעת שופר ולהריע בו 3 פעמים. כל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה, כך שסך הכל יש 9 קולות. מכיוון שיש דעות שונות המהותה של התקיעה, האם היא קול בכי מרוסק (המכונה "תרועה") או קול אנחות מאורכות (המכונה "שברים") או שניהם זה אחר זה, התקינו לתקוע את כל 3 סוגי התרועות זה אחר זה, כך שסך הכל חייבים ב-30 קולות (תר"ת*3, תש"ת*3 ותשר"ת*3).

נוהגים לתקוע מיושב (לפני תפילת מוסף) ולאחר מכן מעומד במהלך תפילת מוסף ובחזרת הש"ץ (ויש בזה חילוקי מנהגים אם תוקעים בתפילת לחש או רק בחזרת הש"ץ) ומוסיפים עוד 10 קולות לאחר תפילת מוסף כדי לבלבל את השטן, כך שבסך הכל תוקעים 100 קולות.

תפילות ראש השנה[edit]

הוספות ושינויים בתפילת עמידה[edit]

החל בראש השנה מתחילים להוסיף בעמידה "זכרנו לחיים" בברכת אבות, "מי כמוך אב הרחמים" בברכת גבורות, "וכתוב לחיים טובים" בברכת מודים ו"בספר חיים" בברכת שים שלום. כמו כן חותמים "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש". שינויים אלו נוהגים בכל עשרת ימי תשובה.

בברכה השלישית מוסיפים בכל תפילות היום ברכות הנוגעות להמלכת ה' בעולם ולגאולה - "תן פחדך ה' א-לקינו על כל מעשיך... מלוך על כל העולם כולו בכבודך... וידע כל פעול כי אתה פעלתו". הברכת הרביעית עוסקת בקדושת היום, כמו בשבתות וימים טובים, וחותמת "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון".

נוהגים שהחזן לובש חלוק לבן (קיטל).

תפילת ערבית[edit]

מתפללים תפילת ערבית של יום טוב רגיל, מלבד השינויים בנוסח תפילת עמידה. הספרדים (וגם חלק מקהילות האשכנזים) נוהגים לומר לפני התפילה של הלילה הראשון את הפיוט "אחות קטנה", שפזמונו "תכלה שנה וקללותיה". יש מוסיפים מזמורים שונים לאחר תפילת עמידה.

תפילת שחרית[edit]

בסוף פסוקי דזמרה מתחיל הש"ץ של שחרית במילה "המלך", כיון שעניין היום הוא המלכת ה'. בחזרת הש"ץ מוסיפים (בחלק מהעדות) פיוטים שעיקר עניינם הוא ההמלכה, ואחר כך מוציאים שני ספרי תורה - האחד לקריאה המיוחדת של אותו היום: ביום הראשון לידת יצחק וגירוש ישמעאל, וביום השני עקידת יצחק, והשני לקריאת המוסף של ראש השנה. מפטירים ביום הראשון בפקידת חנה ולידת שמואל, ובשני באחת מנבואות הנחמה שבספר ירמיהו.

יש קהילות בהן עושים הפסקה בין תפילת שחרית למוסף, עושים קידוש ואוכלים מעט, כדי שיהיה כוח להמשיך בתפילה, ויש האוסרים לאכול לפני התקיעות.

תפילת מוסף[edit]

בתפילת עמידה מתפללים תשע ברכות - לאחר שלוש הראשונות, כוללים עם ברכת "קדושת היום" את ברכת "מלכויות", במהלכה אומרים את תפילת עלינו לשבח, וכורעים ומשתחווים על רצפת בית הכנסת - אך אם זו רצפת אבן, כמו בכל בתי הכנסת בימינו, שוטחים משהו שמפריד בין גוף המתפלל לרצפה. לאחר מכן מוסיפים ברכת "זיכרונות" וברכת "שופרות". בכל אחת משלוש הברכות האלו אומרים 10 פסוקים מענייני הברכה: שלושה מהתורה, שלושה מתהלים ושלושה מהנביאים - ולבסוף חותמים בעוד פסוק אחד מהתורה. בסוף כל אחת משלשתן תוקעים בשופר עשר תקיעות, ואחריהן אומרים את תפילת "היום הרת עולם" - יש קהילות שנהגו לתקוע במהלך התפילה עצמה, ויש שנהגו לתקוע במהלך חזרת הש"ץ. לאחר מכן אומרים את ברכת "עבודה", ומוסיפים בה בחזרת הש"ץ בקשה לקבלת תפילתנו ולבניין בית המקדש, "מודים", ברכת כהנים וברכת "שים שלום" - שגם בסופה יש תפילה מיוחדת.

תפילת מנחה[edit]

מתפללים כמו בכל יום טוב (מלבד השינויים בתפילת עמידה), ומוסיפים אבינו מלכנו לאחר תפילת עמידה - אבל לא אם מתפללים מייד לאחר מוסף. כאשר היום הראשון חל בשבת, קוראים בו במנחה כמו בכל שבת.

מנהגים[edit]

תשליך[edit]

ערך מורחב - תשליך

נוהגים ללכת ביום הראשון של ראש השנה (או בשני אם הוא חל בשבת) למקור מים ולומר תפילה בה אנו כביכול נפטרים מהחטאים, באמצעות השללכתם אל המים. התפילה נקראת "תשליך", על שם הפסוק המוזכר בה: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם".

סימני ראש השנה[edit]

בליל ראש השנה נוהגים לאכול מאכלים שונים הנקראים סימנים ולומר עליהם "יהי רצון" הקשור במאכל או בשמו, מקור המנהג תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א " אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי" וכן נפסק להלכה {{#makor-new:אורח חיים תקפב|טור-אורח-חיים|תקפב|null}. הסימן המפורסם ביותר הוא אכילת התפוח בדבש שמסמל את הבקשה שתהיהי שנה טובה ומתוקה.

רבים תמהו כיצד מותר להשתמש בסימנים אלו ואין בדבר משום איסור ניחוש? המהר"ל באר השני ג מסביר כי אין עניין הסימנים לנחש את העתיד אלא לפעול על המציאות. הוא מסביר כי בדומה לנביאים שעשו מעשים במציאות על מנת לקיים את נבואתם, כך גם אנו עושים מעשה שעתיד לפעול את הברכה כבר במציאות ובכך לחזק את קיומה, וכדבריו: "ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת על כל פנים.. והדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב".

כחלק ממנהגי האכילה, יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה כי "אגוז" בגימטריא "חטא" (בלי א') אורח חיים תקפב ב. הבן איש חי[4] כתב שאין לאכול מאכלים או תבשילים חמוצים בראש השנה.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. שער הכוונות, דרוש השישי מדרושי ר"ה, דף צז ע"א.
  2. ראה פורום פרוייקט השו"ת.
  3. רלא, ב
  4. פרשת ניצבים