גיור

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תהליך בו בית דין הופך גוי הרוצה להיות ישראל ומקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות, לגר.


מהות הגיור: כניסה לעם ישראל וקבלת מצוות[עריכה]

עיקר מהותו של הגיור הוא הכניסה לעם ישראל[1]. כמובן, שאין הכוונה לכניסה למסגרת חברתית-אתנית בלבד, אלא למסגרת קדושתית הלכתית. לכן, עיקר מהות הגירות[2] היא שהגר מקבל על עצמו לקיים את כל מצוות התורה[3], לכן "קבלת מצוות" היא חלק מרכזי ומהותי בגיור[4].

מטעם זה, נפסק להלכה שבכל מרכיבי הגירות ניתן לוותר על הצורך בשלושה דיינים[5], מלבד בקבלת המצוות (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג), משום שקבלת המצוות היא "גוף הגירות" (לשון הלבוש שם; וכעי"ז בט"ז שם ס"ק ט בשם הרא"ש יבמות פ"ד סי' לא).

לכן[6], הסכימו גדולי דורינו, ש'גיורים' רפורמים או קונסרבטיביים - אין להם שם גירות כלל, והלה נשאר גוי גמור לכל דבר וענין (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה וגם לא; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; מכתב הרבנים הראשיים לישראל; ועוד).

בדומה לזה, לדעת הסוברים שהכותים גרי אריות הם וגירותם לא תפסה (ר' חולין ג. קידושין עה: נדה נו: ב"ק לח: ועוד), טעמם משום שהם עבדו עבודה זרה (תוס' יבמות כד: ד"ה הלכה כדברי; רשב"א שם ד"ה הא גיורת; תוס' הרא"ש וריטב"א שם ד"ה הלכה כולן; מאירי שם; רמב"ן קידושין עה: ד"ה דאמר כותים; תוס' הראש וריטב"א שם ד"ה סבר לה; תוס' ותוס' הרא"ש חולין ג: ד"ה קסבר כותיים; תוס' ב"ק שם ד"ה גרי אריות; מאירי שם ד"ה זה שאנו; ספר הישר לרבנו תם, חלק החידושים סי' תקמב; תוס' הרא"ש סוכה ח: ד"ה סוכת כותים; ועוד) וגוי שמתגייר ולא מקבל עליו לשמור מצוות - אין גירותו גירות (שו"ת דעת כהן, להראי"ה קוק זצ"ל, סוס"י קמח; שו"ת מנחת יצחק, לרבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, ח"ו ר"ס קז, עמ' קמד; שו"ת דברי יציב יו"ד סי' קסח ס"ק ה, עמ' שפה; ועוד). והסובר שהכותים הם גרי אמת סובר שהם חזרו ותגיירו בשנית (תוס' הרא"ש בסוכה הנ"ל), או שבשעת הגיור נתכוונו לשמור את כל המצוות, ורק אח"כ חזרו לקילקולם (הריטב"א בקידושין הנ"ל; ועי' תוס' הרא"ש יומא סט. ד"ה כיון שהגיעו).


במה דברים אמורים? במי שאיננו מקבל עליו לקיים תורה ומצוות, אבל מי שמקבל עליו לקיים את כל המצוות שישראל חייבים בהם, אלא שלא ידע שישראל חייבים במצוה מסויימת[7] - הרי זה גר. ואפילו אם לא ידע שישראל אסור בעבודה זרה או שלא ידע כלל שאסור לעשות מלאכה בשבת (כן הוכיחו האח'[8] מגמ' שבת סח: ע"ש). ויש מי שמסייג קביעה זו, ואומר שהיא אמורה בכל המצוות שבתורה מלבד בעבודה זרה, שהיא עיקר היהדות, ואין גירות מבלי החלטה שלא לעבוד עבודה זרה (צל"ח שבת סז:).


דברים שבלב[עריכה]

גר שנתגייר ואח"כ חזר לסורו והפסיק לשמור מצוות - דינו כישראל מומר (יבמות מז:[9]). אולם במה דברים אומרים? כשחזר בו לאחר מכן[10], אולם אם מראש לא הייתה בגרותו קבלת מצוות - איננו גר (שו"ע יו"ד רסח, ג, - הנ"ל; ועוד).

כפי שנתבאר, קבלת מצוות איננה אמירה כל שהיא, אלא החלטה פנימית של המתגייר לשמור מכאן ולהבא את כל המצוות. רבי יצחק שמעלקיס זצ"ל (שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק אות ט, דף פו:) כותב שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" (קידושין מט:-נ.) איננו נוגע לגירות, וזאת משום שכלל זה, לדבריו, נוהג רק בהלכות שבין אדם לחברו כדיני ממונות וכיו"ב, אבל לא במצוות שבין אדם למקום[11]. ולכן, אם המתגייר הצהיר בפיו על קבלת המצוות, אך בלבו התכוון שלא לקיימן - גיורו איננו תופס והוא גוי לכל דבר.

יש שרצו לבאר באופן זה, את דברי הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הט"ו) שבי"ד לא קרב ולא ריחק את המתגיירים הרבים בימי דוד ושלמה, "עד שתראה אחריתן"[12] (שהם שומרים תומ"צ). לדבריהם, לא די באמירות הגלויות, אלא כל זמן שלא התברר לנו שבאמת כוונתו הייתה לשמור תורה ומצוות באופן מלא - הרי הוא ספק גר (הגר"א שפירא זצ"ל, מנחת אברהם ח"א עמ' סט-ע).

לעומת זאת, רבים מהאחרונים נקטו שאפילו אם באמת, בלבו לא קיבל מצוות - הגיירות חלה, וזאת משום שסברו שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" נוהג גם לגבי גיור, אא"כ ישנה אומדנא מובהקת שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות, שכן במקום שישנה הערכה ברורה שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות - אין כל משמעות להצהרתו החיצונית[13] והגירות איננה חלה (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ריש אות ג; שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה ותמהני מאד; ועוד).


יש מי שרצה לומר בדעת הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה) - דבר חידוש, שבשעת הדחק גדול, ניתן לקבל גרים גם אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, אם יש חשש שהדברים עלולים להביא לנישואי תערובת[14].

אולם שאר הפוסקים דחו חידוש מופלג זה בשתי ידיים, ונקטו שבמקום שברור שאין קבלת מצוות בלב, אמירה חיצונית של נוסח קבלת המצוות - היא חסרת משמעות ואין זו גירות כלל (הסכמת כל האח' הנ"ל: האחיעזר, הדעת כהן[15], האג"מ, השבט הלוי, המנחת יצחק[16], הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלטו"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ, ועוד רבים; וכ"כ בספר דת והלכה, להרב משה שטרנבוך שליט"א, ירושלים תש"ל, סי' ג ע"ש).

יתירה מכך, יש אומרים שדיין המגייר גרים שישנה אומדנא ברורה שאינם מקבלים תורה ומצוות הוא עבריין ופסול להעיד ולדון (הרב משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרי-תריא, עמ' תו-תז; שם ח"ד סי' רל, עמ' רכד; ועוד[17]), ויש אומרים שיש לדונו כשוגג שאיננו פסול לדון ולהעיד (הרב גדליה אקסלרוד שליט"א בשו"ת מגדל צופים ח"ג סי' לט).

יש מי שכתב שגר שנתגייר וכוונתו הכנה והאמִתית לקבל מצוות, אלא שהדיינים יודעים שקרוב לוודאי שהלה לא יצליח לממש את כוונותיו (מחמת שהוא גר בסביבה קלוקלת או שמשפחתו, בן זוגו וקרוביו אינם שומרי תורה ומצוות, וכד') - אין זה מעכב את קבלת המצוות, והרי הוא גר (הרב ישראל רוזן שליט"א בספרו).

נשות שלמה לשיטת הרמב"ם[עריכה]

כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הל' יד-יז):

אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה... או מפני הפחד בא להכנס לדת, ...ובודקים אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית...
לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות[18], והיו בי"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.
ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בי"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות, והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר (מלכים א יא, ז): אז יבנה שלמה במה.
גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו [שכר][19] המצות ועונשן... הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר... וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל מומר... ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן.

הרמב"ם מנמק את העובדה ששלמה ושמשון לא גרשו את נשותיהן בכך שנשותיהן התגיירו, וגיור לשם אישות תופס בדיעבד[20]. אולם, לאור מה שנתבאר לגבי קבלת מצוות כרכיב מעכב בגיור, בכך לא די, שכן נשות שלמה לא שמרו מצוות[21].

נחלקו המפרשים בכוונת הרמב"ם, מקצתם פירשו שהרמב"ם סובר שגירות ללא קבלת מצוות מועילה בדיעבד, ולכן שלמה נהג כהוגן שלא גרשו את נשותיהן. לשיטה זו, הרמב"ם חולק על שאר הראשונים (תוס' סנהדרין סח: ועוד) ועל הכרעת השו"ע (יו"ד סי' רסח סע' ג הנ"ל) שקבלת מצוות בפני בי"ד מעכבת בגיור.

שאר המפרשים סברו שאין לפרש כך את דברי הרמב"ם, משום ש"דבר כזה יקעקע את כל העניין של הגירות וקדושת ישראל" (הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל בספרו דברי הגות והערכה, עמ' 47 הערה 22, בשם אביו), ובפרט שכפי שנתבאר, ישנם ראיות רבות[22] שמהות הגיור היא קבלת המצוות[23].

בנוסף, רבים מפרשים את דברי הרמב"ם הנ"ל (בסוף דבריו), שהמתגייר ואין בכוונתו לשמור תורה ומצוות נשאר בגויותו. ולכן, המתגייר לשום אישות או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן - בי"ד "חוששין לו עד שתתברר צדקתו", ואם לא התבררה צדקתו הוא איננו ישראל (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ס"ק ג וכ"מ קצת בשו"ת שו"ת אפרקסתא דעניא, לרבי דוד שפרבר זצ"ל, ח"ג יו"ד סימן קצא, עמ' קכה, ד"ה ואולי י"ל, וכן בשו"ת דעת כהן, להראי"ה קוק זצ"ל, סי' קנד ד"ה ואע"ג דקיי"ל, עמ' רפ, וכן בשו"ת עזרת כהן, סי' יד ד"ה וע"ד הגר, וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב, להר"י ברייש זצ"ל מציריך, יו"ד סי' קנ ס"ק א, ה, וכן בשו"ת מנחת יצחק, לרבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, ח"ו סי' קז, עמ' קמו, ד"ה ונחזור לדברי; וע"ע שו"ת היכל יצחק, להגרי"א הרצוג זצ"ל, אה"ע ח"א סוף סי' כ ס"ק ז, עמ' קז, ד"ה והנה הרמב"ם ז"ל). וא"כ מפורש בדברי הרמב"ם שגירות ללא קבלת מצוות - איננה תופסת כלל[24].

לכן מציעים המפרשים להסביר את דברי הרמב"ם באופן אחר:

נשות שלמה שמרו מצוות עד זקנותו. לכן, אין לפקפק בקבלת המצוות שלהן, שהרי הן התגיירו ע"מ להנשא למלך צדיק, בזמן שכל עם ישראל מקפיד על קיום התורה והמצוות, ובודאי לא עלה על דעת אדם שיתאפשר להן לחטוא. ואף שלאחר שנים רבות חזרו לסורן "והוכיח סופן על תחילתן"[25], מ"מ בשעת הגירות לא היה חסרון בקבלת המצוות שלהן (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קח, עמ' שנב-שנג, ד"ה ועיין ברמב"ם; ועוד).

יתירה מזו, יש מי שמסביר, שנשות שלמה כבר התבררה צדקתן, וגם כשעבדו ע"ז "ונגלה סודן" שאין רצונן בשמירת המצוות, מ"מ ספק אם זו הייתה כוונתן מתחילה, שכן במשך שנים הן שמרו תורה ומצוות (שו"ת דברי יציב, לאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל ח"ה - אה"ע סי' סג ס"ק ה-ו, עמ' קפט).


קבלת מצוות חלקית[עריכה]

המגייר: בית דין[עריכה]

גוי איננו יכול להתגייר אלא במעמד שלושה ישראלים המגיירים אותו (יבמות מו: וקידושין סב:), מפני שבתורה[26] כתוב "משפט" בהקשר לגיור, והדבר בא ללמדנו שכמו שלמשפט צריך שלושה דיינים - כך אף בגיור (גמ' שם).

המחיל את הגירות - נחלקו התוס' האם בית דין מחילים את הגירות או המתגייר בעצמו (קובץ שיעורים כתובות אות לג).

דייני הגיור[עריכה]

נחלקו הראשונים מי יכול להחשב כ"דיינים" בגיור?

יש אומרים ((תוס' יבמות שם סוף[27] ד"ה משפט כתיב; ועוד[28]) שצריך דוקא דיינים מומחים (- סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו). מבואר בגמרא (גיטין פח: ב"ק פד:), שאף במקום שצריכים מומחים, דייני בבבל (שאין שם סמוכים) עושים את שליחותם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, וכן בדורות בהם בטלה הסמיכה עושים הדיינים את שליחות של הסמוכים בדורות שקדמו.

ויש אומרים שגם שלושה הדיוטות (- ישראלים פשוטים שאינם סמוכים) כשרים לדון. ושני הסברים בדבר: (א) מפני שלא הושוו דיני גיור למשפט לחלוטין (הרמב"ן יבמות שם ד"ה ובעי; הרשב"א שם ד"ה דלמא איקלעי - בתי' ראשון; מאירי שם ד"ה אע"פ). (ב) משום שכתוב בתורה "לדורותיכם" בהקשר לגירות, וידעה התורה שתתבטל הסמיכה, ולכן ברור שלא הוצרכו סמוכים (הר"ר נתנאל - מובא בתוס' קידושין שם סוף ד"ה גר צריך; רשב"א יבמות הנ"ל בתירוץ השני; ריטב"א יבמות שם בשם ר"י). יש מי שאומר שאף לדעה זו, לכתחילה צריך לקחת שלושה תלמידי חכמים (המאירי הנ"ל - יבמות מו. ד"ה אע"פ).

בזמנינו שאין סמוכים, אין מחלוקת שגם בית דין של הדיוטות - יכולים לגייר. אולם יש אומרים שגם בזמנינו ישנה משמעות למחלוקת זו, וזה במקרה שבו לכתחילה אסור לגייר (כגון: המתגייר לשם אישות[29]), לשיטת הראשונה (שצריך דיינים סמוכים, ובזמנינו עושים את שליחות הסמוכים הקדמונים) מסתבר שהגירות איננה תופסת גם בדיעבד, משום שהסמוכים לא שלחו אותם רק לגייר כהלכה, ולא לקלקל בקבלת גרים שלא כדין, ואילו לשיטה השניה (שגם הדיוטות כשרים מן התורה לגייר) הגיור תופס בדיעבד (אור שמח פי"ד מהל' איסורי ביאה הי"ג ד"ה ובזה א"ש; שו"ת משיב דבר, חלק ה, ירושלים תשנ"ג, סי' מו, עמ' כא, ד"ה אבל מכ"מ).

ומ"מ לא נחלקו שהדיינים צריכים להיות אנשים כשרים, ולא עבריינים, וכל פסולי עדות הם פסולים ג"כ להיות דיינים בגיור (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג, בש"ך שם ס"ק ח ועוד). ולכן אם הדיינים רפורמים או קונסרווטיבים[30] (ואפילו אחד מדיינים רפורמי או קונסרוטיבי) - אין כאן גירות[31] (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה ואומר בקיצור; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

מטעם זה, יש מי שכתב שהדיינים יהרהרו בתשובה קודם הגיור (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרטז).

סדר תהליך הגיור וניפוי מעומדים לא רלוונטיים[עריכה]

ישנם שלושה שלבים לתהליך הגיור: (א) מילה, (ב) טבילה, (ג) קורבן. אולם קודם לכל התהליך, צריך לברר שהבא להתגייר כוונתיו טהורות, ולהוציא את מי שאיננו מתאים. לכן יש שלב מקדמי של סינון מעומדים לא מתאימים.


שלב הניפוי: את מי מגיירים?[עריכה]

לפני שמתחילים בתהליך הגיור ממש, צריך לנפות ולהוציא את המעוניינים בגיור מסיבות חיצוניות, שכן אנו מעוניינים רק בגרים שכוונתם לשם שמים (ר' מאירי יבמות קט: ד"ה לעולם יהא; קובץ מאמרים להרב יחזקאל אברמסקי ז"ל, מהד' ירושלים תש"ס, עמ' קה-קט; ועוד).

וכך מתואר בגמרא (יבמות מז.):

"תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: 'מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?' אם אומר: 'יודע אני ואיני כדאי' (- ואיני רואה להשתתף בצרתן, מי יתן ואזכה לכך, רש"י), מקבלין אותו מיד.
ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצות.
אומרים לו: 'הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלֶב - אי אתה ענוש כרת, חללת שבת - אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת - ענוש סקילה.
וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

מקורם של פרטי הגיור (שאין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו) נלמדים מהגיור של רות, שכתוב עליה (רות א, טז): "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות ושם אקבר" (יבמות מז:).

הודעת מצוות אינה מעכבת - שו"ע יו"ד סוף סי' רסח סע' יב.

החילוק בין הודעת מצוות לקבלת מצוות -


גירות לשם מטרות צדדיות[עריכה]

מילה[עריכה]

מל ולא טבל או טבל ולא מל, דנו בו האחרונים, ושלוש דעות בדבר:
  1. הוא כבר חצי ישראל (שו"ת בני ציון צא).
  2. הוא עדיין גוי גמור (קובץ הערות עג-יא דן בשתי האפשרויות הללו).
  3. מל ולא טבל הוא גוי גמור, אך טבל ולא מל הוא כבר חצי ישראל (אבני נזר יו"ד שדמ-ה, חלקת יואב ח"א מהדורא תנינא ח, והביא שם גם את שו"ת בני ציון הנ"ל).

במילת הגר יש שתי מצוות: פעולת המילה, ותוצאת המילה (- שהוא מהול) (צפנת פענח, כללי התורה והמצוות, ד"ה גירות, אות מו).


טבילה[עריכה]

הבאת קורבן[עריכה]

כתוב במסכת גרים (פ"ב ה"ד):

"כשם שישראל נכנסו לברית בשלש מצוות, כך גרים נכנסין במילה ובטבילה ובקרבן. שנים מעכבין ואחד אינו מעכב, רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הקרבן מעכב, כך היה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר שנתגייר צריך להפריש רביעית לקינו, רבי שמעון אומר אינו צריך."

כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ה):

"ומהו קרבן הגר? עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן."

הלכות נוספות[עריכה]

גוי שנתגייר חציו (פשטה קדושה) נחלקו האחרונים האם אומרים שפשטה קדושתו ונעשה כולו ישראל (קובץ הערות סי' נו ס"ק יח בדרך אפשר), או שנשאר חצי גר וחצי גוי, משום שהקדושה מתפשטת רק במקרה שהחצי הקדוש לא יוכל להתקיים בלי החצי האחר (קונטרסי שיעורים קידושין סי' יא אות ח ד"ה ובמה).

הגר[עריכה]

ערך מורחב - גר

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן:

  • הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.
  • אסור לצער את הגר ולהזכיר לו את עברו.
  • אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.
  • אסור לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.
  • התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.

ראו גם[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ר' צדקת הצדיק (אות נד, שצונזרה במקצת מהדורות): "עיקר היהדות בקריאת שם ישראל... שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל די, ומצינו בריש פרק כלל גדול (שבת סח:) גר שנתגייר בין האומות מביא חטאת על החלב והדם והשבת והעבודה זרה, ע"ש דלא ידע כלל שהיא אסורה... נמצא שלא ידע כלל מכל התורה. ובמה הוא גר להתחייב חטאת? רק בקריאת שם ישראל די" - מובא בפורום בישיבות.
  2. וכך מתנסח הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ד): "...כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן..." - כלומר: קבלת "עול תורה" היא מהות הגירות, ואילו מילה, טבילה והרצאת קורבן, הם השלבים הטכניים של הגירות.
  3. וכך כתב הרב אליעזר מלמד שליט"א: "התנאי העיקרי שבגיור הוא, שהגר יקבל על עצמו את תורת-ישראל. אפשר לומר, כי תורת ישראל היא בעצם ביטויו של האופי הלאומי של עם ישראל. רוח התורה ורוח העם מאוחדות הן. ולכן לא יתכן שגר יתגייר ללא קבלת התורה. כשם שעם ישראל הפך להיות עם לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה, כן הגר מתגייר על ידי קבלת התורה הפרטית שלו, לפני בית-הדין".
  4. נחלקו הדעות בשאלה האם קבלת המצוות היא מהות הגיור או תנאי המעכב את חלותו של הגיור. לשאלה זו ישנה השלכה מעשית - גיור חרש או שוטה. יש אומרים (עי' טור יו"ד סי' רסח בשם בה"ג) שלא ניתן לגייר חרש משום שהוא לעולם לא ישמור מצוות, וכל המהות של הגירות היא קבלת המצוות (ר' פד"ר ח"י עמ' 193 ואילך; שו"ת דברי שלום, לרבי שלום יצחק מזרחי זצ"ל, ח"ו - יו"ד, ירושלים תשס"ד, סי' קי, עמ' שיא ואילך; פסקי דין ירושלים ח"ה עמ' רסא ואילך, ושם בעמ' רסה בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א; שם ח"ו עמ' רעג-רעד; אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ג עמ' 600 והערה 164; ועוד. – יש להעיר שרבים מהפוסקים הנ"ל ראו זאת כספק שיש להחמיר בו, ולא החליטו כן כודאי). מאידך יש אומרים שניתן לגייר חרש (שו"ת לב אריה, לרבי אריה ליב הלוי גרוסנס, לונדון תשי"ח, ח"א סי' ט; ועוד), וזאת משום שהוא איננו מתכוון לעבור על אף עבירה (וע"ע מנ"ח מצוה תקלב, מהדו' מכון ירושלים אות יא, סוף עמ' שיט; תורה שבע"פ, חוברת לט, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשנ"ח, עמ' סט; אור המזרח, כרך לב חוברת ב (קיג), עמ' 120-127; ועוד). לעומת זאת, לגבי סומא יש אומרים שאין חולק שהוא חייב במקצת מצוות, כגון: אמונה בה' וכיו"ב, ולכן ניתן לגיירו ללא חשש (שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רלג). יש לציין, שיש מי שאומר שגיור חרש ושוטה תלוי במחלוקת בירושלמי (יבמות פ"ח) האם גירות בעל כורחו של המתגייר מועילה, שהרי גם חרש ושוטה אין דעת, והרי זה הכאילו גויירו בכפיה (צפנת פענח, כללי התורה והמצוות, ד"ה גירות, אות מז).
  5. ר' להלן בכותר: "המגייר: בית הדין" על הצורך בדיינים בשביל הגיור.
  6. יש להעיר, שבגיור רפורמי או קונסרבטיבי ישנן סיבות נוספות שאיננו תופס, ר' להלן בכותר: "המגייר: בית הדין".
  7. ור' להלן (בכותר: "הודעת מצוות") שלא מודיעים לגר אלא חלק מהמצוות.
  8. שו"ת שרידי אש ח"ב סי' עה אות ב, עמ' תקנד-תקנה; וכן הרב שלמה אבינר שליט"א בשיעור באתר מכון מאיר ועוד. ור' להלן בכותר: "הודעת מצוות". ור' שיעור מפי הרב א.י. הלוי כילאב שליט"א בנושא זה.
  9. להרחבת מקורות - ע"ע גר.
  10. בשאלה מתי נאמר ש"הוכיח סופו על תחילתו" - ר' במאמרו של המרה מרדכי בראלי שליט"א ובתגובה עליו.
  11. בדומה לזה, דעת רבי אבא יעקב הכהן בורכוב זצ"ל (שו"ת חבל יעקב ח"א, וילנא תרפ"ג, סי' כא ד"ה ואף, עמ' קמא), שדברים שבלב אינם דברים רק בדין שצריך דיבור, כגון תנאי, אך בדין שתלוי במחשבה יש להתחשב גם בדברים שבלב, כגון המגביה מציאה ואומר אח"כ שהתכוון להגביה לחבירו, ויש להתחשב בכוונתו, משום שכוונת קניין תלויה במחשבה ואינה צריכה דיבור. יתכן מאד, שלדבריו, גם בגיור יש להתחשב בדברים שבלב ולבטל את הגיור.
  12. ועי' בסדר ההסברים לדברים הרמב"ם שהובאה בפורום עצור כאן חושבים (ובמקורות שצויינו שם).
  13. שכן, "דברים שבלבו ובלב כל אדם" שאין כוונתו למה שאומר.
  14. הרב ישראל רוזן שליט"א במאמרו ובספרו דוחה טענה זו, וז"ל: "המעיין בכל התשובה [של הרב עוזיאל]] ביושר יבחין אל נכון כי הרב עוזיאל לא מדבר על 'קבלת המצוות' אלא על 'קיום המצוות'. המשפט ה'דרמטי' הוא "שאין תנאי קיום המצוות מעכב"... הוי אומר: שיטת הרב עוזיאל בקבלת המצוות היא שיש הכרח להודיע לו שיקבל מצוות אך אין בולשים אחריו. ברור שאין כוונתו למה שתולים בדבריו כאילו אפשר להסתפק ש'יקבל רק חלקית'." הוא מוכיח זאת מ"משפטים נוספים מאותה תשובה ממש המבהירים יותר את דבריו: 'גר שמל וטבל, או גיורת שטבלה לשם גירות, הרי הם כישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצוות או לא, שהרי כל עיקר הגירות היא להיכנס בברית ישראל באמונת הייחוד וקבלת מצוות תורתו'. בנשימה אחת כרך הרב עוזיאל כי עיקר הגירות היא אמונה ו'קבלת מצוות תורתו'... אכן, בסוף התשובה (משפטי עוזיאל יו"ד נח) נמצא המשפט הבא: 'מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקיבל עליו המצוות ועונשן, אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו, אחרי שהודיעו לו מצוות קלות וחמורות, ענשן ושכרן'. נאמר כאן במפורש שהמתגייר מקבל מצוות במלואן, ודי לנו בכך גם אם 'ידוע שלא יקיים'. אני מעריך שאין כוונתו במילה 'ידוע' ברמת 'אנן סהדי' ו'אומדנא דמוכח', אלא כעין הערכה סטטיסטית או השערה כללית."
  15. גם בתשובה הנ"ל, וגם בסי' קמג.
  16. בתשובה הנ"ל וכן בח"ו סי' קז.
  17. ולאחרונה פסקו כן הרב אברהם עטיה שליט"א בביה"ד הרבני באשדוד והרב אברהם שרמן שליט"א אב"ד בביה"ד הגדול לעירעורים בירושלים, והדברים גרמו לסערה רבתי.
  18. מקורו ביבמות עט. (מגיד משנה שם; רשב"א שם; ערוך לנר יבמות כד: ד"ה בגמ' כולם; ועוד).
  19. כ"ה גרסת השו"ע (יו"ד סי' רסח סעיף יב). אכן בספרי הרמב"ם (ואפילו המדוקדקים) לא נמצאה גרסה זו. עכ"פ דברי הרמב"ם מתייחסים להודעת המצוות, אך קבלת המצוות לכו"ע מעכבת (שו"ת חמדת שלמה יו"ד סוס"י כט, - מובא להלן).
  20. ר' להלן בכותר: סדר הגיור.
  21. וכדברי המאירי (בית הבחירה יבמות כד:): "והוא שאמרו אין מקבלים גרים לימות המשיח, וכיו"ב אמרו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, ומ"מ כל שקדמו ונתגיירו - גרים גמורים הם, ואע"פ שלדעת האומר כותיים גירי אריות הם פירושו שעושים אותן כגויים גמורים, כותיים שאני שעובדי ע"ז היו... אבל כל שנתגיירו לגמרי אע"פ שלסבה נתגיירו גרים גמורים הם". וכ"כ המרדכי (פרק החולץ סי' קי) ע"ש.
  22. ואף על הראיות מדברי שאר הראשונים יש להניח שהרמב"ם איננו חולק, שכן כלל נקוט בידינו שאין להרבות במחלוקת במקום שאין הכרח.
  23. ור' בהערה בתחילת הערך, שמשמעות דברי הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ד; וע"ע פ"י מהל' מלכים ה"ט, ובמקומות נוספים) עצמו היא שהמהות הגירות היא קבלת עול תורה ומצוות.
  24. ור' בשו"ת יחל ישראל הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מהד' ירושלים תשס"ג, ח"ב סי' מג, ד"ה והנה הגר"מ אריק, עמ' מג) שעמד על קושיא זו, ולא העלה דבר ברור.
  25. לאור דברים אלו ניתן לפרש את הביטוי "והוכיח סופן על תחילתן" בכמה מובנים: (א) בשעה שנתגיירו חשבו הכל שהן רוצות להדבק בעם ישראל ובדתם, אך ברבות השנים נתברר למפרע שגיורן היה לשם אישות. (לדרך זו, יש לפרש את דברי הרמב"ם כך: "והדבר ידוע" – לנו כיום – "שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר"). (ב) אף בשעה שנתגיירו נשות שלמה - לא הייתה כוונתן לשמור את המצוות, אלא שאיש לא שיער זאת (מפני שהתכוונו להתחתן עם מלך צדיק במדינה שומרת מצוות), ומחשבותיהן הן בגדר "דברים שבלב", ולכן גירותן חלה, אע"פ ש"הוכיח סופן" שמעולם לא הייתה כוונתן לשמור מצוות (שו"ת אג"מ המוזכר בפנים, וכ"מ בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ריש ס"ק ג). (ג) שלמה עצמו חשב שנשותיו התגיירו לשם שמים, משום שהיה להם תפנוקי מלכים עוד בגויותן, אך לבי"ד היה ה"דבר ידוע, שלא חזרו אלא בשביל דבר". ורק בסוף ימיהן "הוכיח סופן על תחילתן" – גם בעיני שלמה – שלשם תפנוקי המלכות של שלמה נתגיירו (שו"ת ציץ אליעזר חי"ט סוף סי' לד, עמ' צו, וכן שם חכ"א סי' כו סוף ס"ק ה, עמ' נג; ועוד).
  26. ר' ויקרא כד, כב; במדבר טו, ז; דברים א, טז; ועוד. וע"ע רש"י ותוס' יבמות שם ד"ה משפט; תוס' הרא"ש שם ד"ה אין מבטבילין; מאירי שם ד"ה אע"פ שבארנו; בקרן אורה ע"ד רש"י הנ"ל; ועוד.
  27. בחלק שעובר כבר לדף מז.
  28. וכן כתבו בתירוץ הראשון תוס' קידושין שם ד"ה גר צריך. וכן דעת הרא"ש תוס' הרא"ש קידושין שם ד"ה משפט, יבמות שם ד"ה אין מטבילין).
  29. ראה בכותר: "את מי מגיירים?".
  30. וזאת אפילו אם המתגייר קיבל על עצמו עול תורה ומצוות, אבל אם לא קיבל על עצמו לשמור תורה ומצוות - איננו גר, ר' לעיל בכותר: "מהות הגיור ומניעי המתגייר".
  31. וכן אם אחד מן הדיינים הוא נוטל שכר לדון או שהוא בעל דעות של כפירה - יש לפקפק בגיוריו (תשובות והנהגות ח"א סי' תריב, עמ' תז).
  32. במהלך הדיון בפורום מצויים לינקים למאמרים ופס"ד חשובים בתחום זה.