הרב אהרן סולובייצ'יק

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב אהרן הלוי סולובייצ'יק היה ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן שע"י ישיבה יוניברסיטי בניו יורק וראש ישיבת בריסק בשיקגו.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בט' באייר תרע"ז בחסלביץ' לאביו הרב משה סולובייצ'יק, רב העיירה ובנו של רבי חיים סולובייצ'יק, ולאמו פעשא בתו של הרב אליהו פיינשטיין רבה של פרוז'ין ומחבר ספר "הליכות אליהו"[1]. אחיו הגדול הוא הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק. בהיותו בן 3 עברה משפחתו לורשה, שם למד אצל הרב יצחק הוטנר. בשנת תר"ץ היגרה משפחתו לארה"ב, שם התמנה אביו לכהן כראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן תחת הרב שלמה פוליצ'ק, "העילוי ממיצ'ט". לרות היותו בן 13 נכנס ללמוד בשיעור הגבוה ביותר בישיבה, שם הוסמך לרבנות. במקביל ללימודיו בישיבה למד משפטים, והוסמך כעורך דין.

בשנת תרצ"ז (בהיותו בן 20) התמנה למגיד שיעור בישיבת תפארת ירושלים של הרב משה פיינשטיין (בן דוד אמו) בניו יורק. מאוחר יותר התמנה למגיד שיעור בישיבת רבנו חיים ברלין של רבו הרב הוטנר. זמן קצר לאחר מכן החל יחד עם אחיו הרב יוסף דב לכהן כראש ישיבה בישיבת רבנו יצחק אלחנן, יחד עם אביהם. לצד זה כיהן כרב קהילת "מוריה" במנהטן.

בשנת תשכ"ו ייסד בשיקגו את ישיבת ביסק והחל לעמוד לראשה.

בשנת תשמ"ד עבר אשבץ מוחי בעקבותיו נשאר משותק ומרותק לכסא גלגלים, אך בכל זאת המיך להעביר את שיעוריו בישיבה בשיקגו.

נפטר באור לו' באב תשס"א. מיטתו הועלתה לישראל, והוא נקבר בהר הזיתים שבירושלים.

משפחתו[עריכה]

בשנת תש"ח נשא את אלה שורין, בת הרב משה שורין (ראש ישיבה בריטובה שבליטא ורב בכמה קהילות בארה"ב), ממשפחת רבנים מיוחסת[2]. לזוג נולדו ששה ילדים, וכל בניו וחתניו תפסו משרות רבניות בישראל (בניו הרב יוסף והרב חיים מכהנים כראשי ישיבה בירושלים), בארה"ב (בניו ר' משה ור' אליהו מכהנים כראשי ישיבת בריסק בשיקגו וחתנו הרב גרשון סגל מכהן כרב בניוטון סנטר שליד בוסטון) ובקנדה (חתנו הרב רפאל מרקוס מכהן כרב בטורונטו).

ספריו[עריכה]

  • פרח מטה אהרן- על הרמב"ם (עד כה יצאו שני כרכים, על ספרי מדע ואהבה).
  • עוד ישראל יוסף בני חי- חידושים על הלכות אבלות לזכר נכדו שנפטר בגיל צעיר ממחלה.
  • מספר ספרי הגות באנגלית.

הערות שוליים

  1. דודו של הרב משה פיינשטיין
  2. אודות יחוסה ראה בדברי אחיה הרב אהרן בן ציון שורין "קשת גבורים" ח"ג עמ' 158 והרב דב כ"ץ "תנועת המוסר" ח"ה עמ' 345.