הרב שלמה גורן

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שלמה גורן
Ravgoren.jpg
הרב גורן במדי צה"ל
תאריך לידה כ"א בשבט תרע"ח
תאריך פטירה כ"ד בחשוון תשנ"ה
מקום פעילות ירושלים; תל אביב
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק הלכה; צבא; תלמוד ירושלמי; בית המקדש והר הבית
תפקידים נוספים הרב הראשי לצה"ל; הרב הראשי לתל אביב-יפו; הרב הראשי לישראל
רבותיו הרב איסר זלמן מלצר; הרב משה מרכדכי אפשטיין; הרב אברהם יצחק הכהן קוק
חיבוריו ראה לקמן

הרב שלמה גורן היה הרב הראשי הראשון לצבא ההגנה לישראל והרב הראשי לישראל הרביעי.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

נולד בכ"א בשבט תרע"ח למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שבפולין. בשנת תרפ"ה עלה ארצה עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה בכפר חסידים, שהיתה ממייסדיו, ושם למד בבית הספר המקומי.

בהמשך עברה המשפחה להתגורר בירושלים ושם החל ללמוד בתלמוד תורה של "נטורי קרתא", ומשם עבר לתלמוד' תורה של ישיבת עץ חיים, שם למד אצל רבי אריה לוין. בגיל 12 עבר לישיבת חברון. בתקופה זו הוכר כעילוי והרב קוק שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. תקופה קצרה למד עם אביו בישיבת תורת חיםם אצל הרב זרח אפשטיין. בגיל 17 הוסמך לרבנות, ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים לרמב"ם. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות מסכת מקוואות וחיברם יחד למעין תלמוד על המסכת. במשת כשלוש עשרה שנה למד תלמוד ירושלמי בחברותא עם הרב איסר זלמן מלצר- אותו הוא מחשיב למורו ורבו.

נשא לאישה את צפיה, ביתו של הרב דוד כהן, הרב הנזיר, מראשי ישיבת מרכז הרב, ובכך התקרב לחוגי הישיבה. הרב הנזיר אמר על חתנו כי בכיסו האחד מונח התלמוד בבלי ובכיסו האחר – התלמוד הירושלמי.

עם פרוץ המרד הערבי הגדול, בשנת תרצ"ו, הצטרף לשורות ההגנה ונלחם באזור ירושלים. עוד לפני קום המדינה הוא מונה על ידי ראשי הרבנים לרב הראשי של הצבא.

בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי יוונית, פילוסופיה ומתטמיקה. את מטרת לימודיו באוניברסיטה הגדיר: "רציתי להכניס את יפייפותו של יפת לאוהלי שם. הקדשתי את זמני ללימודים רק כדי שאוכל להשתמש בלימודים האלה גם בשטח התורה- שהרי גם בתורה יש צורך במתמטיקה ובגיאומטריה, ביוונית ובלטינית. עובדה שהסנהדרין הגדולה היו צריכים לדעת לדבר בשבעים לשון, וזה לא הגיע להם מן השמים כמו שליוסף בא מלאך ולימד אותו שבעים שפות. הם כנראה היו צריכים ללמוד את השפות ממש. לכן חשבתי שכדאי גם לי ללמוד את השפות"[1]. הוא מספר, שלקח כהשראה לכך את דמותו של הרב קוק[2]. הרב גורן ראה חשיבות בהכנה עתידית לכינונה של הסנהדרין, ואף הכין חדר מיוחד לצורך כך בבית המדרש של ישיבת "האידרא" שעמד בראשה. נראה, שאף את שם משפחתו 'גורן' בחר, על פי צורת ישיבת הסנהדרין, שהיתה כגורן עגולה.

במהלך מלחמת השחרור נשלח ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לבקש מאת רבני שכונת מאה שערים וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, בליל שבת, להגנה מפני האויב. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של הרבנים השתכנעו שיש בכך פיקוח נפש ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות.

[עריכה] פועלו כרב צבאי ראשי

עם פרוץ מלחמת העצמאות, עוד לפני קום מדינת ישראל התמנה בעל כרחו על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובתמיכתם של הרב יהודה לייב הכהן מימון ודוד בן גוריון, להיות רב הצבא. הוא דאג ללוחמים בירושלים למזון כשר לפסח, לעריכת ליל סדר, להכשרת מטבחים ולשמירת השבת. המצב הקשה ששרר בירושלים בעת המלחמה והמצור הכריח אותו לחדש פסקי הלכה שהיו שמורים ל"שעת הדחק", ולהסתמך על דעות יחדניות בקרב הפוסקים[3]. עם כינונו של צבא ההגנה ישראל, ייסד בתוכו את הרבנות הצבאית, ועמד בראשה בדרגת אלוף. במסגרת תפקידו ערך את סידור צה"ל וקבע בו נוסח אחיד לכלל עדות. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת לחיילים ועל כך זכה להערצה גדולה מצדם. הוא גם חידש מנהגים, קבע תקנות והורה פסקי הלכה לחיילים, שעוררו עליו לעיתים את זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות. עסק גם באיסוף גופות של חיילים והבאתם לקבר ישראל. במסגרת מאמציו אלו השיב לישראל מירדן את גופות לוחמי גוש עציון ושיירת הל"ה. כרב צבאי ראשי, עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ההלכה, וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות, לעיתים אף דרש לסלקם מהצבא לאלתר – ופעמים רבות דרישתו נתמלאה.

בשנת תשכ"א קיבל הרב את פרס ישראל ליהדות על מפעלו בחקר התלמוד הירושלמי.

בשנת תשכ"ז, בזמן מלחמת ששת הימים היה מן הראשונים שהגיעו להר הבית מיד עם שחרורו בכ"ח באייר. הוא נשא עמו ספר תורה, ברך שהחיינו וברכת "מנחם ציון ובונה ירושלים" ותקע בשופר. באותו המעמד נשא דברים נרגשים אל החיילים: "מדבר אנכי אליכם מרחבת הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות התגשם לעינינו. עיר האלוהים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמלי הגאולה המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי צבא הגנה לישראל". מיד לאחר השחרור יסד בית כנסת על הר הבית, והחל במחקר מקיף אודות מיקומם של בית המקדש והעזרה, על מנת לקבוע להיכן מותר ולהיכן אסור לעלות בטומאה. כמו כן היה שותף בשחרור חברון וסיני. לאחר שחרור המקום המיוחס להר סיני, עלה להר עם ספר תורה ותקע בשופר.

התיר את עגונות חללי מלחמת השחרור, לוחמי צוללת דקר, משחתת אילת ואניית "צים מצדה".

בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל ותחתיו התמנה הרב מרדכי פירון.

[עריכה] כרב בתל אביב וכרב ראשי

בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של תל-אביב אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מצה"ל, בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והוא סרב לקבל תשלום עבורן, מכיוון שסבר שזהו חלק מעבודת הרבנות ואין לקבל עליה תשלום נוסף.

בשנת תשל"ב נבחר לרבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל יחד עם עמיתו הרב עובדיה יוסף. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות לרבנות הראשית. עם היבחרו לרב ראשי פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' למשפחת לנגר, שנחשבו עד עתה לממזרים[4] לבוא בקהל. פסק זה עורר פולמוס גדול ביותר, והרב גורן ספג ביקורת קשה ביותר, אך לא חזר בו מפסקו. בתפקיד זה כיהן עד שנת תשמ"ג. מחליפו כרב ראשיהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

[עריכה] אחרית ימיו

לאחר פרישתו הקים סמוך לכותל המערבי את ישיבת 'האידרא רבא' ועמד בראשה. כיהן כנשיא ישיבת הר ברכה בשתי שנותיו האחרונות, ובתקופה זו היה נוסע להעביר בה שיעור מדי שבוע.

גם בעִתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי יש"ע ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כסגולה, את הפסוק "ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה ה). הוא אמר שזו סגולה בדוקה לשמירה במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף במלחמות.

התנגד נחרצות להסכמי אוסלו והתבטא כנגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו לדין על דבריו[5]. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה לחייל הנדרש לפנות מחנה צבאי – לסרב לפקודה זו[6], וכן הוראה להתנגד לפיניו ישובים בכח (כל עוד לא מגיעים למצב של הכאת חייל או שוטר)[7]. נפטר בתל-אביב בליל שבת פרשת חיי שרה, כ"ד בחשוון תשנ"ה. נטמן בהר-הזיתים, סמוך לקברי חותנו הנזיר, הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה.

[עריכה] מספריו

  • נזר הקדש- חידושים על הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
  • שערי טהרה- תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית, ירושלים ת"ש
  • הירושלמי והגר"א
  • משיב מלחמה שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון, ארבעה חלקים
  • קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
  • הירושלמי המפורש - פירוש לירושלמי מסכת ברכות, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א
  • תורת המועדים- מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
  • פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
  • תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
  • תורת המקרא- דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
  • תורת המדינה- אוסף מאמרים וחקרי הלכה בענייני תורה ומדינה.
  • משנת המדינה- מחקרים הלכתיים היסטוריים בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
  • תורת הפילוסופיה- לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, בהוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
  • תורת הרפואה מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
  • תרומת הגורן- שאלות ותשובות (שני כרכים)
  • עשר תשובות בענייני ארץ ישראל הודפסו כנספח לספר "פניני הלכה- העם והארץ" מאת תלמידו הרב אליעזר מלמד.
  • פסק הדין בענין עגונות הצוללת 'דקר' יצא לאור בתוספת מבוא והערות.
  • בעז ותעצומות- אוטוביוגרפיה. ספר זה מורכב מקטעים שכתב והקליט, ונערך על ידי אבי רט.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • בעז ובתעצומות- אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט.
  • הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת, בהוצאת מכון הר ברכה תש"ע.
  • הרב ד"ר יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 438.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן
הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן
רבנים ראשיים אשכנזיים לתל אביב הבא:
הרב יצחק ידידיה פרנקל
הקודם:
-
הרב הראשי לצה"ל הבא:
הרב מדרכי פירון

הערות שוליים

  1. ^ "בעוז ותעצומות", עמ' 93.
  2. ^ "בעוז ותעצומות" עמ' 93-94
  3. ^ למשל: בענין ייצור כלי נשק בשבת ("בעז ותעצומות" עמ' 129-132) או סיפוק מזון טרף לפצועי המלחמה ("בעז ותעצומות" עמ' 127-129) ועוד.
  4. ^ על פי פסקו של הרב הראשי הקודם, הרב איסר יהודה אונטרמן ועוד.
  5. ^ ראה במכתבו של הרב אברהם שפירא כנגד הכוונה להעמידו לדין ב'מורשה' עמ' קכג
  6. ^ 'פניני הלכה- העם והארץ', נפסחים, עמ' 264-267
  7. ^ 'פניני הלכה- העם והארץ', נספחים, עמ' 262-263
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
Yeshiva.org.il
מיקרופדיה תלמודית
תיבת כלים