הר תבור

הר תבור - מבט מדרום-מערב - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם:אלמוג

הר תבור מתרומם לגובה של 588 מטר מעל פני הים ומתנשא כ-400 מטרים מעל סביבתו, הוא ההר הגבוה ביותר בחלקו הדרומי של גליל התחתון ונמצא בגבול עמק יזרעאל. פיסגתו בולטת וניראית גם לצופה בה ממרחקים. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפיסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפיסגה נראית מעוגלת ומתונה. במקרא ההר מתואר ההר כביטוי לעוצמה: מלך בבל יבוא "חַי-אָנִי, נְאֻם-הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת, שְׁמוֹ: כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא" ([[ספר ירמיהו]] מ"ו,י"ח), ובבריאת העולם, דוד המלך אומר: "צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם; תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" ([[ספר תהילים]] פ"ט, י"ג) .

בארמית ההר מכונה - טורא-הר .

למרגלות ההר הייתה צומת דרכים חשובה: "דרך הים", בימי המקרא , עברה לידו, מסלולה עבר ממצרים צפונה דרך מעמק יזרעאל לכיוון דמשק. לצומת, בקרבת ההר, התחברו דרכים מהמזרח: מבקעת הירדן דרך נחל תבור, מבקעת בית שאן דרך מזרח עמק יזרעאל , ממערב מחוף הים בסביבות עכודרך מערב עמק יזרעאל ומהצפון מהגליל.

הר תבור מוזכר במקרא בתור ישוב על גבול נחלת שבטי ישראל:נפתלי, אשר ושבט זבולון. על ההר התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. יפתח הגלעדי נקם במדינים על מעשיהן בהר תבור. הושע הנביא התיחס לעבודת אלילים בהר. ירמיהו הנביא ודוד המלך ראו בהר סמל למקום מורם. בימי בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין הרומאיים ליהודים. בחזון אחרית הימים , הר תבור, יהיה אחד ההרים עליהם יוקם בית המקדש.

ההר בתקופת המקרא

מפת חלוקת הארץ לשבטים - מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

בברכת משה רבינו לשבט יישכר נאמר: "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל" ((מקור|(ספר דברים,ל"ג,י"ט)}}. יש המייחסים את "ההר" להר תבור המצוי גם בנחלת שבט יששכר.

ההר נזכר בספר יהושע (י"ט) כגבול נחלתם של שלושה שבטים שונים: במערב - נחלת שבט זבולון, במזרח - נחלת שבט יששכר ומהצפון - נחלת שבט נפתלי.

בגבול נחלת שבט זבולון מתואר ה"תבור" כדלקמן: "וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, עַד שָׂרִיד. וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע, אֶל-הַנַּחַל, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת, תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ. (פרק י"ט, י'-י"ב)

בגבול שבט יששכר נכלל "בתבור" כדלקמן : "לְיִשָּׂשכָר יָצָא, הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי: לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, לְמִשְׁפְּחוֹתָם. וַיְהִי, גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת, וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן, וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן, וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה, וּבֵית פַּצֵּץ. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.(שם,פסוקים י"ז - כ"ב).

בגבול שבט נפתלי ישמקום המכונה "אזנות תבור" כדלקמן: "לב לִבְנֵי נַפְתָּלִי, יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי--לִבְנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. לג וַיְהִי גְבוּלָם, מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל--עַד-לַקּוּם; וַיְהִי תֹצְאֹתָיו, הַיַּרְדֵּן. לד וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר , וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה; וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה, הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ" (שם, ל"ב - ל"ד).

פרסומו של ההר במלחמות נבע מחמת ערכו האסטרטגי. כאמור, ההר שלט על מעברים של דרכים חשובות, מהצפון לדרום, מהמזרח למערב. בתקופת השופטים, בימי דבורה הנביאה הכנענים באו להלחם נגד שבטי ישראל בעמק יזרעאל. דבורה הנביא ציוותה על ברק בן אבינועם בן שבט נפתלי: "וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ([[ספר שופטים]] ד', ז') . ממרומי ההר, הסתערו לוחמי ישראל והביסו את סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור ואת צבאו.

יפתח הגלעדי מזכיר ל"זבח" ול"צלמנע", מלכי מדין את אשר עשו ל"אַחַי בְּנֵי-אִמִּי" "בתבור וחורץ את דינם: " וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים, מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי-קֶדֶם; וְהַנֹּפְלִים, מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. וַיַּעַל גִּדְעוֹן... וַיַּךְ, אֶת-הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה, הָיָה בֶטַח. וַיָּנֻסוּ, זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵיהֶם; ... וַיֹּאמֶר, אֶל-זֶבַח וְאֶל-צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּ תָבוֹר ; וַיֹּאמְרוּ, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם. ([[ספר שופטים]],ח',י'-י"ט)

↑חזרה לקטע הקודם

בימי בית שני

בימי בית שני, היה הר תבור אחת הפסגות שבהן היו נוהגים להדליק משואות ולהודיע ליישובי הסביבה על ראשי חודשים. וכך מובא במדרש: בראשונה היו מסיעין מסעיות בראשי ההרים הגבוהים: בהר המשחה, בסרטבא, בגרופינא, בתבור בחוורן ובית בלתי... [1]

לאחר ששר צבא של רומא העתיקה, פומפיוס, כבש את ארץ ישראל]], בשנת 58 לפנה"ס, אולוס גבּ‏יניוס, מונה למושל סוריה. פעולותיו של גביניוס עוררו מורת רוח בקרב תושביה היהודיים של ארץ ישראל ונס המרד הורם על ידי אלכסנדר השני, השליט החשמונאי, בנו של המלך המודח אריסטובולוס השני. בעת שגביניוס היה עסוק במצרים מרד נוסף פרץ ביהודה. אלכסנדר השני, אשר נמלט מכלאו ברומא, הגיע ליהודה וגייס צבא של שלושים אלף איש והחל עובר בארץ ונלחם ברומאים במקום מושבם תוך שהוא קוצר מספר ניצחונות. מהלך העניינים ביהודה אילץ את גביניוס לחזור כדי להשקיטה, תחילה הוא ניסה לשלוח את אנטיפטרוס לשכנע את אלכסנדר להיכנע ושצעד זה נכשל נלחם כנגד צבא היהודים, בקרב שנערך ליד הר תבור הובסו כוחותיו של אלכסנדר מכה ניצחת והוא עצמו נפל בשבי והוצא להורג על ידי גביניוס. וכך כתוב בספר מלחמות היהודים: " ואחרי כל זאת נשארו לאלכסנדרוס שלושים אלף איש וגביניוס גמר להתגרות בו מלחמה ויצא לקרב והיהודים יצאו לקראתו. וכשנפגשו שני האויבים על יד הר תבור [2], נפלו עשרת אלפים מן היהודים בחרב ושאריתם נפוצו לכל רוח" [3].

בימי מרד היהודים ברומאים, בשנת 66 , התבצרו יהודי הגליל על ההר, בפיקודו של "יוסף בן מתתיהו". על כך כתוב במלחמות היהודים: "בעצם ימי המצור עשה אספסינוס, כלאחר יד, מלחמה גם ביושבי הר תבור (איטבוריון). ההר הזה הוא בין העמק הגדול ובין בית שאן בתווך. והוא מתרומם לגובה שלושים ריס בקירוב, ורק מרוח צפונית עולה אליו דרך קשה. וראש ההר הוא מישור ומידתו עשרים וששה ריס מסביב וכולו מוקף חומה. את החומה הקים יוסף בארבעים יום, בהביאו את כל החומר מתחתית ההר וגם מים הביא עמו, כי יושבי המקום שותים מי גשמים . כנגד ההמון הגדול הזה שלח אספסינוס את פלצידוס עם שש מאות רוכבים. ופלצידוס ראה כי אין לאל ידו לעלות על ההר, וקרא אל ההמון לרדת בשלום והבטיח לכרות איתו ברית. והיהודים ירדו אליו במחשבות ערומים לסכל את עצתו הרעה, כי פלצידוס סיבר איתם רכות באמרו לתפוס אותם בעמק, והם ירדו מן ההר למלא למראה עין את דברי הרומאים, ובלבם אמרו להתנפל עליהם פתאום לתומם.

אולם עורמת פלצידוס ניצחה את מזימות היהודים, כי כאשר התגרו איתו היהודים מלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאום הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר. ורבים מן היהודים עזבו את הר התבור וברחו אל ירושלים. וכאשר לא היו עוד מים לשתות ליושבי המצודה, כרתו ברית עם פלצידוס והסגירו את ההר ואת נפשותיהם בידו. [4]

היישוב היהודי בהר תבור חודש אחרי החורבן. משערים כי היה בהר ישוב יהודי ובו כהנים ממשמר הפִּי‏צֵץ [5]. עמ' 96</ref>.

↑חזרה לקטע הקודם

ההר בעת החדשה

הר תבור 1851

החל מסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 שלט בהר השבט הבדואי עַ‏רַבּ‏‏ אֶ‏-צֻבֵּ‏יח. בני השבט הועסקו על ידי בני הישובים היהודיות השכנים :כפר תבור, בית קשת ואילניה. אך גם גנבו מהם רכוש. ישראל גלעדי מראשי "השומר" מספר בזכרונות ארץ ישראל של אברהם יערי על בני השבט בשנים 1907- 1914 [6]. ארגון השומר קבל על עצמו את השמירה בסג'רה בשנת תרס"ז - (1907). במושבה אבד חמור. הוא נמצא אצל בני השבט. הם החזירו אותו רק לאחת תשלום מג'ידות (מטבע מאותם הימים) אחדות כדמי פידיון. כעבור ימים אחדים, מצאו השומרים שור מעדר השבט והכסף הוחזר. ישראל גלעדי כותב: " האכרים עצמם לא היו מעיזים אף פעם לנהוג מידה כנגד מידה"

השומר עבר לשמור על כפר תבור. התברר כי בני השבט אינם מפנים אדמה שנרכשה על ידי יהושע חנקין . הוחלט על גיוס כללי של שומרים ושל מחרשות. וכך השטח עבר לבעלות איכרי כפר תבור. עדין נותר לשכנע את האיכרים כי השומר היהודי ישמור על המושבה. השומרים במושבה היו מוגרבים, ערבים יוצאי צפון אפריקה. השבט עַ‏רַבּ‏‏ אֶ‏-צֻבֵּ‏יח רצה להכשיל אותם וביצע גנבות רבות מהמושבה. "השומר" שהיה אמון על המלאכה קבל את השמירה. כאשר גילו גניבה ראשונה, חזר הסיפור המוכר של תשלום הפדיון. שוב נטלו רכוש מהשבט, הפדיון הוחזר והסדר שב על כנו.

עמנואל הראובני כותב כי במלחמת העצמאות הם עמדו בראש הכנופיות הערביות באזור. כך הם ארבו לחברי בית קשת והרגו שבעה מהם. בראשית מאי 1948 "חטיבת גולני" כבשה את הר תבור. בני השבט ערב א-צביה ברחו לסוריה ולממלכת ירדן ורק פלג אחד מהשבט ערב א-שבלי נשאר במקומו. פלג זה קשר את גורלו עם מדינת ישראל, משרת בכוחות הבטחון ובכפרם קיים מוסיאון לתולדות הבדואים ומורשתם.

הנוסע , משה ריישר, שביקר בהר בראשית המאה ה-19 כותב בספרו שערי ירושלים: הר תבור, בלשון ערבי גביל טור, "מלא דשא ופרחים, עצי פרי ויערים. מעינות טובות בראשו, מהלך חצי שעה היקפו ועליו שרידי חרבות ישנות ואבנים גדולות מימי קדם. [7].

↑חזרה לקטע הקודם

באחרית הימים

לעתיד לבוא, חז"ל מציינים כי הר תבור יהיה אחד ההרים עליו יבנה בית המקדש . בתנחומא לפרשת עקב מובא רמז לכך מהפסוק בשירת דבורה "מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" (ספר שופטים ה', כ'), וכך נאמר במדרש : "... 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים' (ספר ישעיהו ב', א'), והר תבור יהיה גבוה מאוד. משל למה הדבר דומה? לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביעק והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא. בא סיסרא על ישראל בהר תבור: "מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" . התחילו הכל תמהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם. אמר הקב"ה: בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם. אבל לעתיד לבוא: 'ויצא ה' ונלחם בגויים וגו' ועמדו רגליו' (ספר זכריה י"ד, ג'-ד') וכל אותו עניין, ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה...' (ספר ישעיהו כ"ה, ט').

בפסיקתא דרב כהנא נאמר: " עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש עליהם" (א',ד')

ילקוט שמעוני אומר: "'מה נאוו על ההרים רגלי המבשר' (ישעיהו נב, ז) – ללמדך שעתיד הקב"ה להוריד ירושלים בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים. על הר סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל. [8]

↑חזרה לקטע הקודם

גאוגרפיה

המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות בני אדם ולכן הצמחיה נשארה ללא-שינוי עד לתחילת המאה ה-20.

גאולוגיה

ממערב להר תבור מצוי אזור הכולל סלעי גיר, דולומיט וקירטון מתקופת ה"קרטיקון עליון". מבנה השכבות איפשר יצירת מערות טבעיות בהר. הסלע המקומי שימש לבניית מבנים על ההר. מעטים הם מקורות המים באזור. אזור הגליל התחתון סבל מחוסר מי תהום. על הר תבור יש בורות אגירה למים, אשר נאספים בהם מי גשמים, באמצעות מערכת ניקוז על הגגות של המבנים על ההר.

מצפון, ביחוד בשולי הכביש לטבריה נחשפים סלעי בזלת. הצד הצפוני והמזרחי של ההר הוא רמה בזלתית. [9]

הר תבור הוא גוש מורם, מה שמכונה "הורסט". התזוזות של ה"השבר הסורי-אפריקני" הם הגורמים ל"שברים" הרבים בהרי הגליל . בינהם אלה ליד הרי נצרת - הרי תרען וליד נחל תבור.

לאור המבנה הגאולוגי בוצעו לרגלי ההר קידוחי ניסיון בתקוה למצא נפט [10].

הצומח

הר תבור כוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון ה עות'מאני . עצים נכרתו בימי מלחמת העולם הראשונה לצרכי הסקת קטרי ה"רכבת העמק". במסגרת מאמצי "הקרן הקיימת לישראל" , נשתלו על ההר יערות הדומות לצמחייה המקורית. כיום, ההר מכוסה היום בעצי אורן ובעצי חרוב.

צמחייה הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין ב"חברות יסוד", אשר משולבות אחת בתוך השנייה:

  • חורש ים תיכוני הכולל אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית ואלון התבור - Quercus Ithaburensis ולבנה רפואית.
  • בתה טיפוסית, הכוללת סירה קוצנית, אזוב מצוי ועוד.
  • בתת הספר ובה צלף קוצני, צחנן מבאיש ושעורת התבור, שעורה הפראית הנקראת במדע על שמו של ההר - Ithaburensis Hordeum [11] .
  • מחורש-הספר, הכולל אלה אטלנטית ושקד קטן-עלים.
  • צמחי מעזבות.

במדרון הדרומי מופיע גם שיח השיזף שבא במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצרכי יתירת הפחמים

בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפות, נורית אסיה, צבעוני ההרים, דבורנית הקטיפה, עיריות,כלניות.

גודל הצמחיה מושפע מכך שכמות הגשמים היא 600-700 מ"מ שנתי, על ההר אין מעיינות אך התבור עשיר בלילות טל הטובים לצמחייה בקיץ.

החי

ההר עשיר גם בבעלי חיים כמו חזירי בר, צבועים , תנים ושועלים . עולי רגל דיווחו על דובים ופנתרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19.[12]

ניתן למצוא בהר את העופות הבאים: תנשמת, עורבני ושחרור [13]

↑חזרה לקטע הקודם

תיירות

הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65 , הכביש המחבר בין חדרה לקרית שמונה, העובר דרך עפולה ו"צומת גולני". על מנת להעפיל לפסגת ההר ברכב, נוסעים בכביש 65 עד לצומת גזית. בסמוך לצומת פונים צפונה בדרך מקומית 7266 עד לפסגת ההר. בדרך עוברים את היישוב ה בדואי "שבלי - אום אל-גנם". בקצה הכפר נפנה דרומה לפי השילוט. המשך הדרך מוביל הכפר "דבורייה". הדרך להר, היא הדרך לדרומה, היא צרה תלולה ומפותלת מאוד ואינה מתאימה לכלי רכב כבדים: אוטובוסים ומשאיות אינם עוברים את שער המנזר בפסגת ההר. מגיעים לחניון, ממנו ניתן לצאת רגלית, או ברכב רך, סביב ההר, בשביל המסומן בצבע שחור. השביל מקיף את ההר עובר ב חורש ים תיכוני מפותח . צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. אחרי שנקיף את המנזר, אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי ה המרד הגדול נגד הרומיים.

קיימים שני מסלולים: במסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כ- 5 ק"מ ומסלול קצר בפיסגת ההר של 2,5 ק"מ. כיום העלייה אל ההר עצמו אינה כרוכה במאמץ גדול, אבל לפני כ- 1,600 שנה נדרשו לא פחות מאשר 4,340 מדרגות [14] כדי להגיע אל פסגת ההר. מקור:e-ירוק - הקרן הקיימת לישראל .

בשביל הטבעתי ניתן לצפות על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע עד הרי השומרון, חעבר הר הכרמל וצפונה על פני הגליל התחתון ומרחוק את הרי הגליל העליון ובראות טובה גם את הר החרמון. כמו כן עובר בהר שביל ישראל. בגובה 400 מטר מעל פני הים, בקירוב.

↑חזרה לקטע הקודם

הערות שוליים

  1. ^ מקור: תוספתא, ראש השנה פ"ב ה"ב
  2. ^ ביוונית : אִיטַבּ‏‏וּ‏רִיּ‏וֹ‏ן - כינוי זה גם ניתן לצמחים שהוגדרן בהר תבור
  3. ^ מקור: מלחמות היהודים, ספר א', פרק ח' פיסקה ח'
  4. ^ מקור: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד, א,ח. מהדורת שמחוני, עמ' 238
  5. ^ מקור: אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, עמ' 96 וכן עמנואל הראובני. יש גם סברה כי משמר הפִּי‏צֵץ היה בנצרת. הכתובת שבה רשומות משמרות הכהנים, חסרה בה המיקום של משפחה. ההשערה לגבי מיקומה נובעה ממיקומה של שם המשפחה בכתובת שהתגלתה והוא משוער בהאהם למיקום של המשפחות שקדמו למשפחה זו ולמשפחה שבאה לאחריה
  6. ^ חלק שני, עמ' 825 והילך
  7. ^ מקור: עמ' 29
  8. ^ מקור: ילקוט המכירי ישעיהו נ"ב, ז'
  9. ^ ייתכן שמקור הלבה הוא מהר הגעש הכבוי שהיה בקרני חיטים
  10. ^ מקור: אריה יצחקי, מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, - מהדורה הראשונה -1980 העמקים, ערכו יוסי בוכמן ויצחקי גל.
  11. ^ מקור: 'זאב וילנאי, עמ' 135
  12. ^ מקור:[1]
  13. ^ מקור: עמנואל הראובני
  14. ^ או רק 4,300, לפי עמנואל הראובני, הכותב גם כי המדרגות היו במסלול של הדרך של ימינו


↑חזרה לקטע הקודם

לקריאה נוספת

  • זאב וילנאי , מדריך ארץ ישראל - חיפה, העמקים, הגליל , החרמון, הוצאת תור - ירושלים, 1941 הדפסה שלישית - 1948
  • מיכאל זהרי , נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ, הוצאת עם עובד - תל אביב, 1980
  • אהרלה מייטלייס, שבת בשבתו- עלון פרשת שבוע, פרשת בשלח תשס"ח - מדור משוט בארץ. [1]
  • עמנואל הראובני , פסגות - טיולים לפסגות הרים ואל נקודות תצפית, כנרת - בית הוצאה לאור, 1993
↑חזרה לקטע הקודם

נושאים קרובים מ-Yeshiva

בית מדרש מבחנים ספריה

מיקרופדיה תלמודית