יום הולדת

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: בנוי כאוסף ציונים ומקורות, ולא בסגנון אנציקלופדי. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יום הולדת הוא היום בו האדם נולד. בספרי הקודש מצינו כמה התיחסויות ליום זה. כבר בספר בראשית מוזכר המונח יום הולדת, "יום הולדת את פרעה" (מ,כ).

במצרים העתיקה נהגו בתקופות מסוימות המלכים לחגוג את יום הולדתם. יש המפרשים כך גם את הפסוק המדבר על "יום הולדת את פרעה" (בראשית מ, כ), שבו חנן את שר המשקים ותלה את שר האופים, כמתייחס ליום ההולדת במובנו המודרני (אף כי יש המפרשים זאת כיום שבו נולד לו בן).

יש הנוהגים (בעקבות סיפור המובא בגמרא) לחגוג את יום הולדת שישים, המסמל את זאת שעל האדם לא הוטל משמיים עונש כרת, אשר לפי חלק מהשיטות הוא מוות בגיל מוקדם, בטרם הגיע לגיל זה.

בתלמוד הירושלמי מובא כי כאשר עמלק היה נלחם באומות אחרות, הוא היה מציב חיילים אשר להם היה יום הולדת באותו היום. כך הוא הצליח להתגבר על אויביו, בשל העובדה שמזלו של בעל יום ההולדת גובר באותו יום.

מאמרים בענין

נחלקו רבני ישראל האם טוב לחגוג יום הולדת, ובתוך דיוניהם הביאו מקורות בעד ונגד. רוב דבריהם המחייבים הובאו כאן . [לא התייחסנו ליוה"ל 60 או 70 שלגביהם יש מקורות ברורים יותר לחיוב]. סיכום רבים מהם ניתן למצוא במאמרים הבאים:

1. 'יד אפרים' לרא"פ גרינברג- ח""א תשל"ו - סי' י"ט - 'יוה"ל לאור ההלכה'.

2. הרב נריה גוטל - 'המזרח' - שבט תשמ"ג וניסן-תמוז תשמ"ג (רוב המקורות כאן צוטטו משם).

3. גליון 'שנה בשנה' תשל"ו.

4. חוברת של אוסף מאמרים בענין - הרב בורשטיין, מכון פועה.

5. ספר 'ימי שנותינו' (מאת ר' טיקוצקי יוסף), העוסק כולו בנושא זה.

6. י. תא- שמע, ציון ס"ז (תשס"ב), עמוד 19.

7. חוברת 'אז נדברו' (ויזניץ') 76, כסליו תשמ"ח, עמוד 36.

8. שו"ת 'מקוה המים' לרב מלכא (רה"ר לשעבר של פ"ת).

9. ספר 'יום שאדם נולד בו' [הרב יעקב וינברגר ומוטי זפט] באריכות (וגם ליקטו מקורות לפי סדר ימי ההולדת).

10. ספרון (צבעוני ויפהפה) מאת 'קולמוס' (מוסף תורני של 'משפחה') גליון 22 (מקורות רבים כאן צוטטו משם).

11. בנוהג שבעולם [מכון נתיב הברכה, ירושלים] עמ' שלא ואילך.

מקורות

1. תנחומא סוף פקודי: ולמה לא עמד המשכן מיד? אלא מפני שחשב הקב"ה לערב את שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו" (ובגמ' איתא שנולד בט"ו בחדש ולא בר"ח).

2. ויש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכך נוהגים בביתנו" (בן איש חי, שנה א', ראה י"ז).

3. כי היום שאדם נולד בו אז הוא בתוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז. ומ"ש בקידושין (לח.) דצדיקים מתים ביום שנולד היינו לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו ומעלתו... אבל מי שאין צדיקים, שאין המיתה מיד ביומו התרוממות מעלה... אין להם לירא ביום לידתם מן המיתה. (ר' צדוק, קונטרס דברי חלומות אות כ', ליל מוצש"ק וישלח). ועי"ש שמזלו חזק אפילו לבינונים אך לא לרשעים גמורים.

4. ירושלמי ר"ה, פ"ג, ה"ח (דף יז:): "ריב"ל אמר: עמלק כושפן היה, מה היה עושה? היה מעמיד בנ"א ביום גינוסיא שלו, לומר: לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו [קרבן העדה- "לא במהרה אדם ניזוק ביום הולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו"]. מה עשה משה? ערבב את המזלות, הה"ד "שמש ירח עמד זבולה...".

5. במשניות גיטין סוף פרק ג' שיין שנמצא בחביות משתנה לתקופת השנה מ'יום ההולדת' של הענבים.

6. מדרש שכל טוב : ורוב בנ"א מחבבים יום שהוא תשלום שנתם".

7. העמק דבר שמות יב, ב: " כמו שחודש תשרי הוא המובחר במה שנוגע לצרכי העולם משום שבו נברא העולם. וכלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר ומזה הטעם טבע האש במוצש"ק רותח יותר משום שאז נברא וכ"כ הרשב"א בשו"ת סי' תי"ג. ומש"ה בחודש תשרי עיקר דינו של אדם על כל השנה משום שבו ביום נידון אדה"ר כמש"כ הר"ן במס' ר"ה. ובאותו חודש חג הסכות שבו עיקר ברכה לתבואה. כמש"כ בס' ויקרא ובמדבר משום שבאותו חודש נברא העולם. כ"ז בעניני הטבע. וכך בחודש ניסן נוצר בראשונה סגולת עם ה' בי"מ ע"כ אותו החודש מסוגל להתחזק בעובדת ה' ע"י ספור יציאת מצרים שגורם אמונה ובטחון כמש"כ בס' דברים ט"ז ג' וע"ע להלן מ"ב"

. בצוואת ה'תפארת ישראל': "וכמו כן ביום הלידה של כל אחד, יכתבו לו כל אחיו ואחיותיו שליט"א ברכת מזל טוב" ('אשר יצוה' ח"א, עמ' ער"ה).

9. באדר"ת, ב'תפילת דוד', אות ד': "שמעתי מכמה בנ"א (ולידיעתי הוא ממנהגי חב"ד- ש.י.) סגולה לומר בכל שנה פרשה אחת שבתהילים של שנת האדם... בשנת י"ד (הכוונה לענ"ד לאחר שחגג בר מצוה ונכנס לשנתו ה - יד) יאמר כל השנה פרק י"ד ... וכן כל ימי חייו, וכן אני נוהג מאז".

10. וב'נפש דוד' אות ס"ה: "בערב שבועות לעת פנות היום הידרתי להניח התפילין עד הערב קרוב לשקיעת החמה כדין, למען תצא השנה במצווה, לאשר יום א' של עצרת הוא יום מולדתי לאריכות ימים".

11. ושם באות ס"ז: "ליל יום מתן תוה"ק, רוח אפינו ונשמת חיינו, אשר ביום הזה נולדתי, לא ישנתי בה מעודי (זה גם ליל שבועות...) יום הזה היתה לי שמחה יתירה בזוכרי שזכיתי להיוולד ביום הקדוש הזה, יום אשר אומתנו ואמת הצלחתנו. אמנם כל פעם נעצבתי... מה פעלתי בכל משך השנה... נוח לו שלא נברא משנברא... אמנם בכל ליבי כעסתי על המברכים לברכני ליום הולדתי ולשמחני בו... שלא מצינו... רק בלידת פרעה, ודבר זה אינו לרוח עם קדוש... אבל אנחנו "מה חיינו ומה מעשינו ומה צדקותינו..." עי"ש עוד.

12. ובאגרתו שב'אדר היקר' עמ' צ"ג: "בכל שנה נזהרתי מלהזכיר גם לעצמי דבר זה שהיה גורם לי עצבון וכאב לב, כי ידעתי שבעוונותי הרבים אין לי לשמוח על זה, ובכמוני ודאי אמרו "נוח לאדם שלא נברא"... ".

13. במצודות דוד, הושע ז, ה: "יום מלכנו - ר"ל ביום שמחת מלך ישראל כיום הלידה או יום המלכתו אז נעשו השרים חולים בעבור נאדות מהיין כי הרבו למלאותם לשתיה ונעשו חולים מרבוי השכרות".

14. ב'בן יהוידע' (לבעל ה'בן איש חי') הביא על סיפור המעשה (בברכות כח.) שר' אלעזר בן עזריה נתמנה להיות נשיא ונעשה לו נס ונהיה זקנו לבן בלילה אחד, ששם בגמ' נאמר "ההוא יומא בר תמני סרי שני הויא" ודייק הבא"ח: "דאפשר אותו היום היה יום הלידה שלו, והיה לו י"ח שנה שלימים, ולכך הצליח לעשות לו נס זה, דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח, על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו..." . (הראה לי מקור זה ר' אבי חיון נ"י).

15. ע' גם 'ליקוטי מאמרים' לר"צ הכהן מלובלין, עמ' 172 (מובא ב'מאת לצדיק' 227).

16. האדמו"ר מפיסצנא מתאר ב'צו זירוז' את יום הולדתו הארבעים, עי"ש. (ע' 'ממעינות הנצח,רצ"ד).

17. החיד"א (בפירושו בספר 'זרוע ימין', פרק ב, משנה י') כתב שביוה"ל יש לו לאדם כח גדול והוא מוגן מפגעים וצרות יותר מיום אחר, ובאותו יום טמונים כל גרעיני הצלתו בעוה"ז. ובספרו 'חומת אנך' (קהלת אות יא) "עת ללדת" - "דהנה עת הלידה הוא מזל בריא וחזק מאוד".

18. "יום מולדתם... [של הגויים, נוהגים הם לחוג אותו, אך] אנחנו בית ישראל הרבה קובעים אותו יום לתענית ולתשובה, כי זהו העיקר - ללכת אחר הטוב והמועיל ולא אחר הערב" (ר' משה הכהן מג'רבא, יד משה עה"ת, עמ' יד).

19. הגר"מ שפירא יחס חשיבות ליום זה (ראה 'ישיבת חכמי לובלין' ח"א עמ' קג).

מנהגים

1. סעודה - ב'בן איש חי' שהובא לעיל, וכן העידו שעשה הבעש"ט. וכן בשו"ת גנזי יוסף סימן ד' וכן באדמו"ר ה'דברי יחזקאל' (מסטרופקוב- צאנז, פרשת ויקהל), וכן נהג אדמו"ר מטאלנא לערוך שולחן, וכן נהגו ברוז'ין וטשארטקוב (ספר תפארת אבות).

2. ד"ת - כיוון שיש שהסתפקו אף ביוה"ל 60 ו- 70 אם היא סעודת מצווה (שו"ת חוות יאיר סי' ע', פת"ש יו"ד סי' רי"ז ס"ק ט"ז) נהגו לדרוש בד"ת בכלל ומעניני היום בפרט. וכן העידו על החתם סופר שסיים חומש, והכתב סופר שסיים מסכתא, והח"ח סיים את קונטרס 'בית ישראל' ביוה"ל ה-90, והשושנים לדוד סיים את ספרו ביוה"ל ה-35.

3. נתינת צדקה - כן כתב אדמו"ר מליובבויטש (הרמ"מ ב'קובץ תשובות וביאורים סי' נ'), ובשם ר"ש סלאנט מנהג לתת כסכום שנותיו. ובר"ח פלאג'י ש"ירבה בצדקה כפי יכולתו, כי לכך נוצר, ויזכה לעשותו עוד שנים רבות ברווח ולא בצער..." (צדקה לחיים, מערכת העיין, סעיף תקנ"ו).

4. עליה לתורה - ליובבויטש (כנ"ל). וכן האדמו"ר מסטרעטין (הפרדס, חוברת ט, שנה ס"ב).

5. פרק תהילים- קריאת פרק המקביל למס' שנותיו (ע' לעיל באדר"ת וכן בחב"ד 'יום מלכנו' 323).

6. חשבון נפש - "הכתב סופר הורה למשמשו שלא להכניס אליו איש ביום הולדתו ודן בחדרו את עצמו "מה עשה ובמה עסק כל שנותיו". וכן בליובבויטש הנ"ל "על האדם להתבודד ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכות תיקון ותשובה ישוב ויתקנם". וראה לעיל 18 מר' משה הכהן. ובשם ר' שמואל מוהוליבר: מה בין יוה"ל של גוי (של פרעה) לשל יהודי? גוי עושה חשבון נפש לאחרים (תולה את שר האופים ומוחל לשר המשקים), יהודי לעומת זאת עושה חשבון נפש – לעצמו!!! יש שהתייחסו ליום זה כראש השנה ע"פ דברי החת"ס וכ"כ אדמו"ר מחב"ד.

7. אם חפץ לברך שהחיינו - יברך על בגד, פרי, וכו' (שו"ת גנזי יוסף לר' יהוסף שווארץ בשם חותנו בעל 'תבואות השדה').

8. . לפי החת"ס חוגגים את יום ברית המילה, ולא את יום הלידה ('ספרא רבה דישראל', ירושלים תשמ"ח, עמוד פ"ו) . וכן בבן איש חי (פרשת ראה, אות יז): "ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות סעודה בכל שנה ושנה ביום שנכנס בן האדם בבריתו של א"א, ומנהג יפה הוא וערב לי מאוד, אך לא נהגנו כן בביתנו, ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של א"א בקשה זו [ומפרט אותה]", ומביא מקור לדבר מתרגום יב"ע ל"יולדו על ברכי יוסף", והטעם הוא 'שרק אז נחשב שנולד הילד לעם הנבחר מכל העמים שהבדילנו מהם בברית...".

9. בקשות מה' - "שבכל שנה ביום ההולדת יוכל אדם לשאול דבר מהקב"ה וימלא משאלותיו. ורמז לזה 'אני היום ילדיך -שאל ממני ואתנה...' [תהילים ב], ומסתמא אף שיום הלידה מסוגל לבקש מה' דבר" (מליצי אש, עמ' נד, בשם ר' יחיאל יעקב מקוז'ניץ).

10. להוסיף מכאן ואילך יותר בעבודת יי - "להוסיף עבודה ויראה ופרישות והנהגות טובות אשר לא עשאם עד עכשיו" (שו"ת חקל יצחק, א, ג, בשם האדמו"ר מספיקנא).

11. סיום מסכת - כן נהג ה'חתם סופר' שסיים חומש ונתן כסף לתלמידיו שלמדו איתו לקנות 'לחמי חלב' (מנהגי החת"ס, תשנ"ח, עמ' נב) וכן נהג ה'כתב סופר' (שו"ת כתב סופר, יו"ד, קמח, וכן ב'חוט המשולש'). יש שפרסמו ספר (ר"ח פלאג'י ועוד).

חלק מהמתנגדים

שו"ת קנין תורה בהלכה (לרא"ד הורוויץ, ח"ג, סי' כא) שזהו מנהג בורים "ולא נשמע כמוהו בין זקני שערים, רבותינו...", ועוד- שהאדם מתקרב ליום מותו וצריך לחרוד מאימת דינו, ועוד- שלא תהיה ההודאה לשעבר גדולה מהתפילה על העתיד, שזה מעורר קטרוג שתיפסק הטובה, ועוד- שלא נזכר כן בשום אחד מהראשונים.

וכן התנגד האדמו"ר ממונקאטש (דברי תורה, מהדורה חמישית, סי' פ"ח) כי "טוב לו שלא נברא".

וכן באדר"ת . באדר"ת, ב'תפילת דוד', אות ד': "שמעתי מכמה בנ"א (ולידיעתי הוא ממנהגי חב"ד- ש.י.) סגולה לומר בכל שנה פרשה אחת שבתהילים של שנת האדם... בשנת י"ד (הכוונה לענ"ד לאחר שחגג בר מצוה ונכנס לשנתו ה - יד) יאמר כל השנה פרק י"ד ... וכן כל ימי חייו, וכן אני נוהג מאז". וב'נפש דוד' אות ס"ה: "בערב שבועות לעת פנות היום הידרתי להניח התפילין עד הערב קרוב לשקיעת החמה כדין, למען תצא השנה במצווה, לאשר יום א' של עצרת הוא יום מולדתי לאריכות ימים". ושם באות ס"ז: "ליל יום מתן תוה"ק, רוח אפינו ונשמת חיינו, אשר ביום הזה נולדתי, לא ישנתי בה מעודי (זה גם ליל שבועות...) יום הזה היתה לי שמחה יתירה בזוכרי שזכיתי להיוולד ביום הקדוש הזה, יום אשר אומתנו ואמת הצלחתנו. אמנם כל פעם נעצבתי... מה פעלתי בכל משך השנה... נוח לו שלא נברא משנברא... אמנם בכל ליבי כעסתי על המברכים לברכני ליום הולדתי ולשמחני בו... שלא מצינו... רק בלידת פרעה, ודבר זה אינו לרוח עם קדוש... אבל אנחנו "מה חיינו ומה מעשינו ומה צדקותינו..." עי"ש עוד. ובאגרתו שב'אדר היקר' עמ' צ"ג: "בכל שנה נזהרתי מלהזכיר גם לעצמי דבר זה שהיה גורם לי עצבון וכאב לב, כי ידעתי שבעוונותי הרבים אין לי לשמוח על זה, ובכמוני ודאי אמרו "נוח לאדם שלא נברא"... ".

וכן בשו"ת ערוגות הבשם (או"ח, סי' קטו), וכן התנגד הר"ש בראך (הקדמה ל'טל שמים' סעיף י), וכן בשו"ת 'דברי ישראל' שעמ"י מעל המזל וע"כ אינו חוגג יום זה, וכן התנגד הגרש"ז אוירבעך (חכו ממתקים ח"א רפד), וכן דעת השפע חיים מקלויזבורג (מכתבי תורה ח"ב מכתב פב).

"יום מולדתם... [של הגויים, נוהגים הם לחוג אותו, אך] אנחנו בית ישראל הרבה קובעים אותו יום לתענית ולתשובה, כי זהו העיקר - ללכת אחר הטוב והמועיל ולא אחר הערב" (ר' משה הכהן מג'רבא, יד משה עה"ת, עמ' יד).

ימי הולדת מיוחדים

במסכת אבות (ה, כא) אמר רבי יהודה בן תימא: "בן חמש שנים למקרא; בן עשר למשנה; בן שלש עשרה למצות; בן חמש עשרה לתלמוד; בן שמונה עשרה לחופה; בן עשרים לרדוף; בן שלשים לכח; בן ארבעים לבינה; בן חמשים לעצה; בן ששים לזקנה; בן שבעים לשיבה; בן שמונים לגבורה; בן תשעים לשוח; בן מאה - כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".

גיל אחת-עשרה

לבנות - גיל מופלא סמוך לאיש

גיל שתים-עשרה

לבנות -

ערך מורחב - בת מצוה


לבנים - גיל מופלא סמוך לאיש

גיל שלוש-עשרה

לבנים -

ערך מורחב - בר מצוה

גיל שישים

בגיל שישים האדם יוצא מכלל עונש כרת. המקור לכך מובא בגמרא מסכת מועד קטן כ"ח ע"א: "מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת חמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של שמואל הרמתי ששים זו היא מיתה בידי שמים אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב {איוב ה-כו} תבא בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין הוו שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב {תהילים צ-י} ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי דלא חשיב להו משום כבודו של שמואל הרמתי רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת "

גיל שבעים

כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' לג, עמ' ס, אות ג:

כדאי להזכיר בזה דרך אגב דברי שו"ת חות יאיר סי' ע' שכותב שכשיגיע האדם למלאת ע' שנה לימי חייו שיברך שהחיינו, והחיד"א ז"ל בשיורי ברכה סימן רכ"ג כותב עלה שיברך בלא שם ומלכות מאחר שלא כתבוהו הראשונים. ע"ש.
ומעניין מעשה רב שמביא עלה בספר שמח נפש להרב גאנין ז"ל, הוא מעתיק מספר ישרי לב (הוא הראש"ל הבעל נדיב לב) שכותב ע"ז דכיון שי"א שלא לברך בשו"מ הנכון ליקח בגד חדש או פרי חדש ולברך לצאת י"ח, ושכן נהג בעצמו, ומוסיף עלה שגם נהג לעשות סעודה של ת"ח ביום הלידה מאותה שנה ואילך. ומעיד ובא שגם הוא זכה להיות אחד מהמזומנים כמה שנים בסעודה של מצוה הנז' המלאה לה תורה וקדושה ויראת ה' ע"ש.

מועד יום ההולדת

קישורים חיצוניים

נושאים קרובים מ-Yeshiva

מיקרופדיה תלמודית