שיעורין

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

כמות מסוימת שמעשה במידה פחותה ממנה לא מועיל (הסוגיא ביומא פ.).

לדוגמא, האוכל נבילה פחות מכזית פטור, האוכל פת פחות מכזית פטור מברכת המזון, האוכל מצה פחות מכזית לא יצא ידי חובה, שרץ פחות מכעדשה לא מטמא.

מקור וטעם[עריכה]

מקורם של השיעורים הוא מהלכה למשה מסיני (יומא פ., רש"י סוכה יז: בתחילת העמוד), ויש להם אסמכתא מהפסוק (דברים ח-ח) "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש", שמשערים בפירות הללו (ערובין ד:, סוכה ה:. אך בברכות מא: הגירסא היא ששיעורים הם מדרבנן. ומעין זה חידש המהר"ץ חיות (יומא פ. ד"ה ושינו) שכל ההלכה למשה מסיני היא רק שיש את השיעורים השונים, כגון כזית, כגריס וככותבת. אך החילוק איזה שיעור נאמר על כל דין - כגון כזית לאכילה, כגריס לצרעת וככותבת ליום כיפור - מסרה תורה לחכמים והם קבעו זאת מדעתם).

בהבנת ההלכה למשה מסיני, חקר הדרך הקודש (דרכי משה דרך הקודש ד-א) האם אכילה היא בכזית (וגזירת הכתוב שגם חצי שיעור אסור מן התורה לדעת רבי יוחנן[1]), או שאכילה היא בכלשהו והלכה למשה מסיני שנענש רק על כזית.

במהותם של השיעורים חקר הרוגאצ'ובר (מפענח צפונות יא-ד) האם השיעור הוא כמות, דהיינו צירוף של הרבה חלקים, או איכות, דהיינו מידה שפחות ממנה לא נחשבת כלל. ותלה בזה את המחלוקת האם חצי שיעור אסור מן התורה (לצד ששיעור הוא כמות) או מותר מן התורה (לצד ששיעור הוא איכות)[2]. (להבנת המושגים "כמות" ו"איכות" ניתן משל: כדי שאדם יהיה בריא הוא צריך גם לב וגם אוכל, אך יש חילוק ביניהם: עם חצי לב אדם לא יכול לחיות כלל - "איכות", אך עם חצי ארוחה כן יכול לחיות, אלא שיהיה קצת רעב - "כמות") (ובעניין זה האריך בלקח טוב טו והביא מקומות רבים שנחלקו האם ריבוי הכמות מכריע את האיכות, כגון האם כמה עבירות בשב ואל תעשה (שהן קלות יותר) חמורות יותר מעבירה אחת בקום עשה. במושגים "כמות ואיכות" האריך מפענח צפונות יא).

זיהויים[עריכה]

ר' בערך אמה, וכן בתבנית:הידעת?/י"ג טבת ה'תשס"ט

בדינים שונים[עריכה]

במצוות בפעולה צריך שיעור לצאת ידי חובה, אך במצוות בתוצאה אין צריך שיעור. ולכן באכילת מצה צריך כזית כי צריך שהאדם יאכל, אך באכילת קרבן אין צריך כזית שהעיקר שהקרבן נאכל (בית הלוי ח"ג נא-ד. אמנם האפיקי ים (ח"א בסופו מה-ה) והמנחת חינוך (קלד לגבי שיירי מנחות) כתבו שבקודשים מצווה לאכול כזית)[3].

איסורי הנאה שנלמדו מ"לא יאכל, לא תאכל ולא תאכלו", נחלקו האחרונים האם שיעורם בפרוטה (שו"ת רעק"א מהדורא קמא קצ) או בכזית (צל"ח פסחים כב: ד"ה והרי).

שיעורים שונים[עריכה]

כזית - חקרו ראשי הישיבות האם שיעור כזית הוא במאכל, שבפחות מכזית לא נחשב למאכל, או באכילה, שבפחות מכזית לא נחשבת אכילה (חידושי ר' שמואל פסחים עמוד קסב, שיעורי ר' שמואל מכות עמוד תמט בהערה, ברכת אברהם פסחים מג: סימן "היתר מצטרף לאיסור" א).

כביצה בטומאת אוכלין אינו שיעור כשאר שיעורין (שיעור הלכתי) אלא שצריך שבמציאות יוכל להאכל בבת אחת (ולומדים זאת מהפסוק "מכל האוכל אשר יאכל" (ויקרא יא-לד)). ולכן כתב המנחת ברוך שאין בו דין כתותי מכתת שיעוריה (במקרה שמצווה לשורפו), שהרי במציאות הוא עדיין נאכל בבת אחת (מנחת ברוך צט, והובא בקהילות יעקב סוכה יט ד"ה ובספר). אמנם הקהילות יעקב הוכיח מתוס' שיש מחלוקת האם אומרים בזה כתותי מכתת (שם ד"ה והנה בעיקר סברא).

כדי אכילת פרס - חקרו בו שלוש חקירות:
  1. טעם השיעור משום שדרך אכילת כזית (ושתיית רביעית) היא בכדי אכילת פרס, או משום שזהו שיעור סעודה, ותוך שיעור סעודה כל האכילות מצטרפות (ברכת אברהם פסחים מד. סימן "צירוף כזית בכדי אכילת פרס" ד).
  2. השיעור בא להחמיר - שאע"פ שאינו בבת אחת מצטרף (ולולא שיעור זה היה פטור אפילו בפחות מכדי אכילת פרס), או שהשיעור בא להקל - שביותר מזה אינו מצטרף (ולולא שיעור זה היה חייב אפילו ביותר מכדי אכילת פרס) (גר"ח סטנסיל לח).
  3. בסיבה שחייב חקרו בין שלושה צדדים: חייב על שני חצאי השיעור אע"פ שלא אכלם בבת אחת, או שנחשב כאילו אכל את החצי האחרון יחד עם החצי הראשון (שאכל את כל השיעור בתחילת האכילה), או שנחשב כאילו אכל את החצי הראשון יחד עם האחרון (שאכל את כל השיעור בסוף האכילה) (לקח טוב ט בתחילתו ד"ה בקונטרס).

פרוטה כגון במעילה, קניינים, קידושין, גניבה וגזילה - ע"ע שווה פרוטה.

אנשים[עריכה]

בני נח, לא נאמרו להם שיעורין, ולכן למשל, חייב גם אם אכל אבר מן החי בפחות מכזית (רמב"ם מלכים ט-י). ור' תבנית:הידעת?/ט"ו טבת ה'תשס"ט לגבי גדלותם.

ראה גם[עריכה]

  • אי אפשר לצמצם - (ושם בסעיף "בשיעורין" הארכנו האם השיעורים צריכים להיות מדוייקים לחלוטין)

הערות שוליים[עריכה]

  1. במחלוקת בדין חצי שיעור הארכנו בערך חצי שיעור#מקור_וטעם ד"ה במקורו.
  2. במחלוקת בדין חצי שיעור הארכנו בערך חצי שיעור#מקור_וטעם ד"ה במקורו.
  3. בחילוק בין מצוות בפעולה למצוות בתוצאה הארכנו בערך מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה.