תפילת מנחה

תפילת מנחה היא תפילת חובה שזמנה בצהרים עד השקיעה בכל יום. תקנה יצחק אבינו ועניינה כנגד קרבן תמיד של בין הערביים [1].

חלקי התפילה

למנצח על הגיתית, קרבנות, אשרי, חצי קדיש, קריאת התורה בשבת, תפילת עמידה, חזרת הש"ץ, תחנון בימים בהם אומרים תחנון, קדיש תתקבל,[הספרדים אומרים כאן "למנצח בנגינות"], עלינו לשבח, קדיש יתום.

↑חזרה לקטע הקודם

זמנה

מאחר והיא נתקנה כנגד תמיד של בין הערביים זמניהם מקבילים. תחילת זמנה חצי שעה אחרי חצות היום (כדי לקיים "ינטו צללי ערב" - שהחמה כבר נוטה למערב). מנחה זו נקראת "מנחה גדולה". לאחר פלג המנחה נקראת "מנחה קטנה". לפי רבי יהודה ניתן להתפלל רק עד "פלג המנחה", ומאז והלאה זמן תפילת ערבית. לפי חכמים אפשר להתפלל מנחה עד השקיעה (בנידון הנ"ל אם לפי חכמים עד שקיעה יש מחלוקת בפוסקים, לפי השו"ע והרמ"א (סי' רלב)משמע עד הערב ממש ולא עד שקיעה ובמשנ"ב ובביאוה"ל שם העיר שהכוונה עד שקיעה) . להלכה "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", ובלבד שלא יעשה כשניהם יחד מפני שזה תרתי דסתרי. עוד על זמני התפילה ראה בערך זמני היום.

↑חזרה לקטע הקודם

מעלתה

אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. הכלי יקר מסביר את הרבותא שבמנחה שיצחק נענה מיד כשהתפלל מנחה, שמיד כשהתפלל על זיווגו נענה שהגיעה רבקה, ומעלת מנחה נובעת מפני שהיא רחוקה מהלילה שהוא שעת קטרוג הדינים (לעומת שחרית וערבית הסמוכות ללילה) [2].

↑חזרה לקטע הקודם

הערות שוליים

  1. ^ ברכות כו:
  2. ^ כלי יקר על בראשית כ"ד, ס"ג
↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית