תתאה גבר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תתאה גבר (בעברית: התחתון גובר) - קביעה הלכתית לפיה דבר מאכל שנפל לתוך דבר מאכל אחר, ואחד מהם צונן והשני רותח, התחתון גובר על העליון. אם התחתון חם, הוא מחמם את העליון הצונן, ואם התחתון צונן, הוא מצנן את העליון.

קביעה זו היא היפוכה של הקביעה עילאה גבר (בעברית: העליון גובר), שלפיה במצב זה, העליון גובר ומחמם את התחתון. להלכה נפסק "תתאה גבר".

הדין מבואר בעיקר במסכת פסחים דף עו ע"א, וביורה דעה סימן צא, ובסימן קה.

תתאה גבר במקרה שאין הכמויות שוות[עריכה]

נחלקו הראשונים אם דין תתאה גבר נאמר רק באופן שהעילאה והתתאה שווים בכמותם, אבל אם העילאה רב בכמותו יותר מהתתאה לא אומרים דין תתאה גבר כן דייק הערוך השלחן סימן צב,יא מדברי התוס' בשבת [וכן דעת ראב"ן פסחים, יריאים מח,ראביה ב,תפג] סימן צא סעיף יא[1]. אולם דעת האיסור והיתר הארוך [כט] שדין זה נאמר בכל אופן [וכן דעת היד יהודה].

תתאה גבר בדבר גוש שנפל לתוך נוזל[עריכה]

  • נפל איסור חם או צונן, לתוך היתר חם, הכל אסור, שהתחתון גובר על העליון, ומחממו, ומבליע העליון בתחתון. כיו"ב, נפל היתר צונן לתוך איסור חם, הכל אסור, שהתחתון גובר על העליון ומחממו, ומבליע בתוכו את טעמו.
  • כשנפל חם או צונן לתוך צונן, אין ההיתר נאסר אלא כדי קליפה, אפילו אם האיסור הוא הנופל מלמעלה, והוא חם.

תתאה גבר בנוזל שנפל על דבר גוש[עריכה]

  • דבר גוש חם, שנפל עליו חלב צונן, אמרינן תתאה גבר, והחלב מתפשט בכולו[2].
  • חלב חם שנפל על בשר צונן, תתאה גבר, ומצננו, ואינו נבלע בו אלא כדי קליפה.

תתאה גבר בדבר גוש שנפל על דבר גוש[עריכה]

  • דבר איסור גושי (חתיכת מאכל) שנפל על גבי דבר היתר גוש שעל גבי האש, אינו אוסר את כולו אלא כדי נטילה שהוא כעובי של רוחב אצבע.

דוגמה לדבר, ירך של בהמה שנצלתה בלי ניקור של גיד הנשה ממנה, או חתיכת איסור שנצלתה עם חתיכת היתר ונגעו זה בזה, צריך להסיר כדי נטילה סביב הגיד, ובדומה לכך, צריך להסיר כדי נטילה מחתיכת ההיתר, במקום שבו נגעה בחתיכת האיסור.

  • אמנם, כל זה דווקא בדבר כחוש, שאין בו כוח לפעפע בכל החתיכה אלא בעובי כדי נטילה, אבל בדבר שמן כגון גדי שמן שצלאו בחלבו (- חלב בשני צירה, ראה - חלב, אפילו בצלייה ולא בבישול, החלב מתפשט בכולו. ולכן אם נפל חם או צונן על חם, תתאה גבר ואם אין שישים בהיתר, הכל אסור. וכתב הרשב"א שאפילו אם יש שישים בהיתר, צריך ליטול כדי נטילה ממקום שנגעו, ש"כל איסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר חם, אף על פי שיש בהיתר שישים לבטלו, צריך ליטול ממקום שנפל שם האיסור קליפה עבה ביותר, והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום" (לשון הרשב"א בתורת הבית הקצר).
  • אם נפל חם על צונן, תתאה גבר והצונן שלמטה מקרר את החם, אלא דאדמיקר ליה בלע כדי קליפה.
  • אם הניח גבינה חמה על בשר חם, אוסר רק כדי קליפה (רעק"א קה, סק"י, ומפנה לשו"ע יו"ד סימן צד סעיף ח).

תתאה גבר בנוזל שנפל לתוך נוזל[עריכה]

  • בנוזל שנפל לתוך נוזל, לכאורה לא צריך להגיע לבישול כדי ליצור איסור, שהרי האיסור וההיתר מעורבים זה בזה, ועל כן גם אם היו שניהם צוננים צריכים ביטול בשישים כדי להתיר.
  • נראה שחלב נוזל, שנפל לתוך רוטב בשר נוזל, תהיה משמעות לדין תתאה גבר, כיון שבבשר בחלב על ידי בישול הופך לאיסור דאורייתא, ובלי בישול אינו אילא מדרבנן, ואם כן, יש משמעות לכך שתתאה גבר כדי ליצור בישול ואיסור דאורייתא. וצ"ע בזה.

תתאה גבר בכלי[עריכה]

  • הקביעה 'תתאה גבר' מיושמת לא רק לגבי דברי מאכל, כי אם גם לגבי כלים. לכן, איסור (דבר מאכל) שהניחו בכלי היתר, או היתר (דבר מאכל) שהניחו בכלי איסור, אומרים בזה תתאה גבר.

תתאה גבר בחתיכות איסור והיתר שנמלחו זו עם זו[עריכה]

  • כתב בשו"ע (קה, יא) שבמלוח כרותח גם אומרים תתאה גבר, ואם היה ההיתר למטה, ואינו מלוח, והאיסור המלוח למעלה, אינו אוסר אלא כדי קליפה. והרמ"א כתב בשם תוספות, רא"ש, וסמ"ק שבמלוח כרותח אין אומרים תתאה גבר, ואין חילוק אם האיסור המלוח למטה או למעלה, וכתב רמ"א שנוהגים כשיטה זו.

אמנם השו"ע עצמו בסימן צא, ה כתב שבמלוח כרותח אין הבדל בין תתאה לבין עילאה אלא לעולם המלוח מבלי בתפל. וראה מה שכתב השך צא סקי"ב ליישב סתירה זו.

מקרים חריגים שבהם לא אומרים תתאה גבר[עריכה]

  • המערה שומן איסור חם לתוך שומן היתר קר, שומן האיסור מחמם את השומן ההיתר וממיסו ומתערב בכולו, ולכן אסור אף שהתחתון קר. (מובא בט"ז סימן קה סק"ו).
  • כשהניח גוש איסור ליד גוש היתר, ולא שאחד היה עילאה והשני תתאה, אלא זה בצד זה, אם האיסור חם אוסר את ההיתר כולו, ואם האיסור קר וההיתר קר אוסר כדי קליפה של"ה בשם מהרש"ל הובא בבאר היטב צא, סק"ה.

ראה גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. עוד יש לשאול ואיך נתנו חז"ל כלל בזה לומר דתתאי גבר, א"כ אם נפל הרבה חלב רותח על מעט בשר צונן, ונאמר דתתאה גבר ומקרר את העליון, ואין לך דבר תמוה יותר מזה, שהרי עינינו רואות שהחלב נשאר ברתיחתו, וגם מעט הבשר נעשה רותח, וכן להיפך אם נפל הרבה חלב צונן על מעט בשר רותח, איך נאמר דתתאה גבר ואסור החלב כשאין ששים, הרי עינינו רואות שהחלב צונן לגמרי, וגם הבשר נצטנן, ולפי הראות כשיש ד' או ה' פעמים האחד נגד השני, בהכרח לפעול על השני שיהיה כמותו, ואם נאמר שבאמת יש בזה איזה שיעור, למה לא למדונו חז"ל כמה הוא השיעור: - ערוך השולחן סימן צא סעיף יב -ויראה לי ברור דמיירי ששוין הן בהכמות, ולפי ערך החלב כן הוא גם כמות הבשר, ולכן נחלקו חז"ל האיכות של מי גובר, העליון או התחתון, ואיפסקא הלכתא דהתחתון גובר. וראיה ברורה לזה מדברי התוספות שבת (מב.) דתניא נותן אדם חמין לתוך הצונן, ולא הצונן לתוך החמין, ופירש רש"י משום דתתאה גבר, והקשו התוספות דא"כ תקשי מהכא למאן דס"ל עילאה גבר, ופירש ר"ת דאין זה שייך לזה, אלא חמין לתוך צונן משמע שהצונן מרובה מהחמין, וצונן לתוך חמין משמע שהחמין שלמטה מרובין, ע"ש, הרי מפורש דכל היכא שיש ריבוי בכמות לא שייכא סברא זו דתתאי גבר או עילאה גבר, והש"ס לא הוצרך לפרש זה, ואדרבא מדלא פירשה שמע מינה דשוין הן. (וקצת קשה לי על דבריהם, דהא גם בהך דתתאה גבר הוא לשון זה חם לתוך צונן וכו'. וצ"ל דבנתינת אדם שייך לומר שמשמע כן, ולא בנפילה מאליו, או דרק בלשון ברייתא כן הוא, וצ"ע ודו"ק):
  2. יעויין בדברי הב"ח סימן קה סעיף ה.