על מה מתוודים? אחד המרכיבים החשובים ביותר של תפילות יום הכפורים, הוא הוידוי שמתוודים על חטאי הפרט והכלל. הוידוי הגדול, המתחיל במלים "על חטא שחטאנו לפניך", נאמר במהלך יום הכפורים עשר פעמים, ביחיד ובציבור. חזרה מרובה זו, ביום המיועד לחשבון נפש ממצה ויסודי, מבליטה עד כמה מופנית תשומת הלב דווקא לרשימה זו של עבירות וחטאים. אמנם, בסיומו של הוידוי המפורט ישנו גם וידוי כללי יותר, על עבירות מכל דרגות החומרה, בין במעשה ובין במחדל, אולם רובו של הוידוי הוא רשימה מפורטת של חטאים, הערוכה לפי סדר א"ב כפול. רשימה זו, באה להבליט ולהדגיש עבירות מסוימות, שעליהן ראוי לעשות תשובה ביתר שאת. אם כן, צפויה לנו הפתעה, בבואנו לבחון אילו עבירות מופיעות ברשימה זו, ואילו נעדרות ממנה.
לכאורה, סביר היה שיהא הווידוי רשימת חטאים מצויים, שאנשים רבים חוטאים בהם במשך השנה, כל אחד לפי עניינו ולפי דרכי חייו. אך חטאים כמו חילול שבת, אכילת טרפות, ניאוף באשת איש או משכב נידה אינם מוזכרים כלל. כך גם חטאים כמו אדם שלא התפלל, לא הניח תפילין או לא למד תורה, אינם מוזכרים. חטאים אלו נכללים אמנם בסיכומים הכלליים של העבירות על מצוות עשה ולא תעשה וחיובי כרת ומיתה, אך מכל מקום אינם באים לידי פירוט.
מאידך, מה שיש ברשימה זו הוא פירוט נרחב של עבירות שבין אדם לחברו, בין אדם לבני משפחתו, בין אדם לחברה שבה הוא חי; ובנוסף דברים שקשה מאד לשייך אותם ל"סעיף" מסוים, בין ברשימת תרי"ג המצוות ובין בסעיפי ה"שולחן ערוך".
בין אדם לחברו הריבוי והפירוט בעבירות של בין אדם לחברו, באים על מנת לחזור ולהדגיש, עד כמה חמורות הן עבירות אלה. כאשר אדם חוטא בחטאים שבינו ובין הקב"ה הריהו חוטא כלפי הקב"ה לבדו; ואילו כאשר הוא חוטא כלפי חברו, הוא עובר בכך עבירה כפולה: גם כלפי חברו וגם כלפי הקב"ה. כבר אמרו חכמים, שאין יום הכיפורים מכפר אלא על עבירות שבין אדם למקום, אבל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס וירצה את זה שחטא כנגדו 1 .
חומרתן וחשיבותן של עבירות שבין אדם לחברו ידועה לכל, והדברים כתובים בתורה, שנויים ומודגשים בדברי נביאים, ומשולשים בכתובים ובכל דברי חכמים ולמרות כל זאת, עבירות אלה הן שכיחות ונפוצות אף יותר מעבירות שבין אדם למקום, וגם בין אנשים המשתדלים כל ימיהם ללכת בדרך טובה וישרה. ואמרו חכמים על אותם החטאים "רוב בגזל, מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע" 2 .
לכאורה, צריך היה הדבר להתמיה, שהרי בחטא שחוטא אדם כלפי חברו, אין הוא נזקק לאמונה ולידיעת התורה כדי לראות לפחות את חלקו האנושי של החטא. המוכה והנשדד, המועלב והמושמץ, עומדים לנגד עיניו של החוטא, והוא יכול בעצמו לראות את סבלם. גם אם אין החוטא רואה זאת בעצמו החברה, בתי הדין ובתי הסוהר שלה, עוזרים לו לראות ולהבין מה כדאי ומה לא כדאי לו לעשות. אף על פי כן, אנשים אינם נמנעים מלעשות מעשים אלה.
שאלה זו העסיקה רבים, שניסו לפתור בדרכים שונות את החידה הפסיכולוגית הזו. אחד ההסברים לדבר, נעוץ דווקא בכך שהחטאים הם בין אדם לחברו. בגלל הקרבה והמגע הבין אנושי, נוצר אצל אדם הרושם שהוא יכול לגזור דינם של אנשים אחרים ולהצדיק את עצמו. כאשר אדם פוגע בחברו, בין בגופו ובין בנפשו, הוא בדרך כלל ימצא לעצמו צידוק והסבר. הצידוקים האלו הם ברמות שונות, למן התנהגותם של ילדי הגן, עד לדרכיהם של מנהיגי הציבור, אולם בעיקרם דומים הם זה לזה: "הוא הרביץ לי קודם" תגובה, נקמה, ואפילו התגוננות. "למה שיהיה רק לו" קנאה או שוויוניות מדומה. וכמובן: "מגיע לו" אדם שם עצמו שופט לאחרים, ומעניש אותם על מה שעשו, או על מה שנדמה לו שעשו. אצל אנשים מבוגרים או משכילים, נימוקים אלה מתנסחים בצורות אינטלקטואליות יותר, אבל שורשיהם ועיקרם אינם שונים בהרבה. הדברים נעשים עקביים הרבה יותר, כאשר הם נעשים "לשם שמים", דהיינו לטובת הצבור או לטובת המדינה.
התיקון הוא פנימי על מנת להגיע לתיקון המעשים, אין די בשינוי דרכי ההתנהגות, ואף לא בתיקון העוולות ופיוס הנפגעים. צריך לדאוג, ביתר שאת, לתיקון הפנימי של האדם בתוך עצמו, לתיקון הנפש, כדי לעקור את ה"שורש פורה ראש ולענה" 3 , שמצמיח את דרכי ההתנהגות האלו. משום כך, נזכרים ב"על חטא" חטאים רבים שאינם נוגעים לעבירה מסוימת דווקא, או לפגם שיש לו הגדרה מעשית מיידית. אנו נקראים לשוב לא רק על הפשעים הגלויים על "גילוי עריות", על "כפת שחד" וכיוצא באלה, אלא נקראים לשוב ולבדוק היטב בתוך עצמנו, למן "על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת" ועד "על חטא שחטאנו לפניך בטפשות פה".
יש עבירות שאדם יודע שעבר אותן "במשא ומתן", "בדעת ובמרמה", "בכחש ובכזב" ואלו הן עבירות פרטיות ומוגדרות, וישנן עבירות כלליות יותר ומוגדרות פחות שהן אבות הטומאה: "בעינים רמות", ב"עזות מצח", "בלצון", "בפריקת עול". יש מידות ותכונות רעות, שהנפש האנושית מועדת להיכשל בהם: "שיקור עין" להביט ולחמוד מה שאינו שייך לו; "ועידת זנות" לגרות ולהביא את עצמו לידי תאוות, שבאמת אינו חפץ בהן; מנוסה מפני קבלת אחריות על ידי "וידוי פה"; "חוזק יד" כאשר אפשר וראוי לנהוג אחרת; ופנימה להם "על חטא שחטאנו לפניך בצדיית רע", "בצרות עין", "בשנאת חנם". ועל כולם ההצדקה שאנו מצדיקים עצמנו "בפלילות", במין שיפוט מהיר שבו אנו דנים את האחרים, ו"אימוץ הלב" שלא להכיר ולא להודות בחטאינו שלנו.
יום תחילת התיקון הוידוי הגדול ביום הכיפורים, מתייחס לסוג מסוים של עבירות, מכיוון שדווקא מעבירות אלה נהוג להתעלם ביום זה, ולנתק אותן ככלל מהעולם הדתי. אף על פי שעבירות אלו נראות כשוליות, הן משמעותיות מאד בתהליך התיקון. עבודה על תחומים אלו, תהיה מפתח לתיקון, מכיוון שהן נקודות המעבר בין תיקון חיצוני ושטחי לבין תיקון פנימי ואמיתי, המביא למהפך של הנפש והחיים.
על כל אלה ניתן לנו יום אחד בשנה, יום שהוא מעל ומעבר לימות השנה; כדי להביט בתוך עצמנו, להצטער, להתחרט ולהתבייש. לא את הכל ניתן לשנות ולתקן מיד, אבל יכול אדם להחליט ולרצות להיות שונה וטוב יותר בשנה הבאה.
--------------------- מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.
^ 1. על פי יומא ח, ט. ^ 2. בבא בתרא קסה, א. ^ 3. דברים כט, יז.
תפילות יום הכיפורים
הדפסה