תשובה לחוד וכפרה לחוד אנו עומדים לפני אמירת הסליחות. אמרו חכמים שאם יש אדם שאיננו בוש כשהוא עומד ומתוודה לפני ה', או שאדם זה אינו מכיר בחטא, או שאינו מכיר לפני מי הוא עומד. כי אם אדם מכיר שהוא עומד לפני ריבונו של עולם, והוא יודע את עומק החטא שעשה - לא יתכן שהוא לא יעמוד בוש ונכלם כשהוא מתוודה לפני ריבונו של עולם, ומבקש את סליחתו. אולם, גם אם הגענו להכרת החטא ולהבנה לפני מי אנו עומדים, ושבנו בתשובה, יש לדעת כי תשובה לחוד וכפרה לחוד. יש תשובה ללא כפרה, ויש כפרה ללא תשובה.
חז"ל אמרו 1 שיש ארבעה חילוקי כפרה. אם אדם עבר על עשה ושב מוחלים לו מיד, אבל אם עבר על לא תעשה - תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. אם אדם עבר על לא תעשה שיש בו כרת אז תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורים מכפרים, ואם אדם עבר על עבירה שיש בה חילול ה' - אז תשובה, יום הכיפורים וייסורים תולים, ורק המיתה מכפרת. יכול להיות אדם שחזר בתשובה ונהיה צדיק, אם לפני כן הוא היה פסול לעדות אז עכשיו הוא כשר לעשות, אך עדיין כפרה איננה. נמצא שלא תמיד הכפרה נעשית מיד עם התשובה. וכך גם יכולה להיות כפרה ללא תשובה, כפי שפוסק הרמב"ם שבעבירות קלות יום הכיפורים מכפר גם על אלו שאינם שבים בתשובה. יום הכיפורים הוא יום כפרה כללי, שבו הקב"ה מוחל מחילה כללית לעם ישראל, ואם יש אנשים שלא שבו בתשובה הם נבלעים בציבור בכללותו ומתכפרים. הם לא השתנו ולא נעשו צדיקים אך הם לא יקבלו עונש.
מחיצות ביננו לבין אלוקינו כשבית המקדש חרב בזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל יכולים להביא קרבן ולהתכפר על חטאיהם. מאז שחרב בית המקדש אין לנו קרבן שיכול לכפר, ויתר על כן - מאז שחרב בית המקדש יש כביכול מסך המפריד בינינו לבין אלוקינו. גלינו מארצנו, נסתתמו הדרכים, ותקופה ארוכה היינו מנותקים מהארץ ומירושלים, וכמובן בית המקדש חרב. אלו הן מחיצות ממשיות ובולטות, המפרידות בינינו לבין אלוקינו.
להתאסף באגודה אחת חכמים לימדו אותנו באלו דרכים אפשר לכפר על עוונות, גם כשבית המקדש חרב. כך נאמר בתנא דבי אליהו 2 :
יענך ה' ביום צרה - היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב וקרבנות בטלין בעונותיהן של ישראל, והיה מצטער על ישראל ואמר: בשעה שהצרות באות על ישראל מי מכפר עליהם? אמר לו הקב"ה, דוד אל תצטער, שכבר גיליתי סדרי סליחה למשה ואמרתי לו, בשעה שהצרות באות על ישראל יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונותיהם ויאמרו לפני סדרי סליחה ואני עונה אותם. והיכן גילה אותם? אמר ר' יוחנן ויעבור ה' על פניו ויקרא... אמר לו הקב"ה למשה אם יהיה תלמיד חכם בדור שיש בידו להוציא את ישראל ידי חובתן אל יזוח דעתו מלהתפלל עליהם, אלא יסתכל בי שלא היה עמי שותף במעשה בראשית, ואני בעצמי ירדתי וגליתי סדרי סליחה לישראל, וכן ממני ילמדו כל באי עולם. וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל ידי חובתן והוא מוציא אותם אני נותן לו שכר טוב.
למדנו מכאן שעצם ההתאספות באגודה אחת והעמידה לפני ה' בבקשת סליחה והזכרת שלש עשרה מידות, שזהו סדר התפילה שהקב"ה לימד אותנו להתפלל לפניו - הריהן דרך העוקפת את הדרך הישרה. הדרך הישרה היא כאשר בית המקדש בנוי, וישראל עומדים לפני ה' בלי מחיצות ומתפללים לפני ריבונו של עולם. ועכשיו כשבית המקדש חרב אנחנו צריכים לבוא לפניו בדרכים עוקפות, בתחנונים, בבקשת רחמים.
"לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.
למדנו מכאן שתורה וגמילות חסדים יכולים לכפר גם על עוונות כאלו, שזבח ומנחה אינם מכפרים עליהם. מדובר כאן על לימוד התורה בכל שלמותה, בדבקות, בהתמסרות ובהתבטלות אל התורה, בצורה שבה אביי ורבא עסקו בתורה. וכן אומרת הגמרא 4 :
"אמר ריש לקיש, מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה לחטאת? כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת. אמר רבא האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם".
"אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון? למי שעובר על פשע".
ריבונו של עולם נוהג במידה כנגד מידה, ואם אדם מוחל לאחרים ומעביר על מידותיו, למרות שפגעו בו והוא היה יכול לעמוד על שלו ולא לוותר הוא מתעלה ומעביר על מידותיו, הרי גם משמים מעבירים לו על כל פשעיו.
התיקון והתפילה בדרכים הללו אנו ניגשים לריבונו של עולם בשעה הזו. עוד לפני יום הדין אנו ניגשים בבקשה מריבונו של עולם שלא ידון אותנו במידת הדין אלא במידת הרחמים, לפנים משורת הדין. אנו מצידנו מקבלים על עצמנו שנשתדל לתקן מה שפגמנו, התיקון הוא באותו האיבר שבו פגמנו. אם חס וחלילה נכשלנו בדיבור אסור, נחליט לקדש את הפה לדבר דברים שבקדושה ובטהרה. כנגד הרהורים רעים נקבל על עצמנו להרהר הרהורים טובים שבקדושה ובטהרה, ועצם הקבלה, הרצון, החפץ והתחינה לריבונו של עולם שיעביר על מידותיו ויחוס על עמו ישראל הם בעלי ערך עצום.
דברים אלו נכונים במיוחד בתקופה שאנו עומדים בה, בשנים של מאבק על ארץ ישראל ועל ירושלים. אנו מבקשים מהקב"ה שיראה את מסירות הנפש של עם ישראל, של המתיישבים ביהודה ובשומרון, בחבל עזה ובכל ארץ ישראל, המתיישבים שנשארים נאמנים לארץ ישראל למרות כל הסכנות והקשיים, ודבר זה מהווה זכויות גדולות שאיתם אנו יכולים לבוא ולבקש מריבונו של עולם שיסלח לנו, שיגאלנו גאולה שלמה, שיבנה את בית המקדש, שיגרש את אויבנו מארץ ישראל, שארץ ישראל תישאר רק בידינו, שמקום המקדש יהיה מקום שבנוי לתפארה ונעשה שם את עבודת בית המקדש בקדושה ובטהרה, כהנים ולוים וישראל במעמדם.
אנו נבקש את כל הדברים הללו מריבונו של עולם, באמונה ובתקוה שאנו קרובים לגאולתנו השלמה, ונבקש שריבונו של עולם יקרב אותה אלינו עוד ועוד.
^ 1 יומא פו ע"א. ^ 2 אליהו זוטא, סוף פרשה כג. ^ 3 מסכת ראש השנה יח ע"א. ^ 4 מנחות קי ע"א. ^ 5 ראש השנה יז ע"א.
סליחות
הדפסה