אבידה מדעת

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

ממון שבעליו מרצון גרמו לכך שיאבד מהם, או גרמו למצב שהממון עלול להאבד מהם (הוזכר בבבא מציעא כה:).

לדוגמא, הניח כלי באשפה העשויה ליפנות (בב"מ כ"ה:), השליך כיסו ברשות הרבים והלך, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך (שו"ע חו"מ רסא-ד), המניח חבית יין פתוחה בחוץ - מקום ששקצים ורמשים ישתו ממנה(ב"מ כ"ג:).

או ממון שהמציאות גרמה לכך שיאבד מבעליו, בידיעתו. כגון פירות מפוזרים בבית הגרנות, שהטורח לאוספם אינו שווה את מחיר הפירות (וא"צ להמתין ליאוש בעלים. ב"מ כ"ב:).

סוגיות בש"ס: אבדה מדעת, אתר נתיבות הש"ס.

מקור וטעם[edit]

במהותו נחלקו הראשונים לשלוש דעות (שו"ע חו"מ רסא-ד, דנו בדבריהם הקצוה"ח והנתיבות המשפט שם, מחנה אפרים זכייה מהפקר ו, מנחת חינוך תקלט בסופו, ברכת אברהם בבא מציעא דף קלב בדפיו אות ט):

א) הטור (חו"מ רסא) כתב שהוא הפקר.

ב) הרמב"ם (גזילה ואבידה יא-יא) כתב שעדיין שייכת למאבד, ואסור לרואה ליטול לעצמו, אלא רק שאין צריך להשיבה, שנאמר בהשבת אבידה "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" (דברים כב-ג), ודורשים: אשר תאבד - פרט למאבד לדעתו.

ג) רש"י והריטב"א (כך ביאר הברכת אברהם שם בדעתם) סוברים שהמאבד מתייאש והחפץ נעשה כאבידה לאחר יאוש.

בטעם הדעות שאינה הפקר חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד קא).

הנכס[edit]

הנכסים הנקנים הם מטלטלין.

ראה גם[edit]

אבידה

הפקר

יאוש