אנציקלופדיה תלמודית:מעינות (לטומאה)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - משקה היוצא מגופו של זב או של הטמאים כיוצא בו, שהוא אב מאבות הטומאות.

הטמאים שמעינותיהם טמאים

מן התורה

זב* - שראה שתי ראיות[1] - מעינותיו אב הטומאה מן התורה[2], שנאמר: וכי ירֹק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב[3]. וכן זבה* מעינותיה אב הטומאה מן התורה[4], שנאמר: איש איש[5], לרבות את האשה, שכשהיא זבה, מעינותיה טמאים[6]. וכן יולדת* מעינותיה אב הטומאה מן התורה[7], שנאמר: ולנקבה[8], לרבות את היולדת[9]. וכן נדה* מעינותיה אב הטומאה מן התורה, שלמדים מהקש* נדה לזב, שנאמר: והדוה בנדתה והזב[10], ומהם שנראה מדבריהם שההיקש מלמד אף על זבה ויולדת[11], שזב וזבה ונדה ויולדת דין אחד להם[12]. ויש מן הראשונים שסובר שנדה ויולדת אין מעינותיהן אב הטומאה, ואין טומאתם אלא מדרבנן לטמא אוכלים ומשקים[13]. וראשונים אחרים כתבו שאין נראה להם כן, ותמהו על דבריו[14].

מצורע ומצורעת

מצורע* - מוחלט או מוסגר[15] - כתבו ראשונים בדעת תנאים, שמעינותיו אב הטומאה מן התורה[16], ובתורת כהנים - לפי גירסת ראשונים[17] - למדו מהכתוב: לזכר ולנקבה[18], "לזכר" לרבות את המצורע למעינותיו "ולנקבה" לרבות את המצורעת למעינותיה[19], ובגמרא אמרו בדעת בית הלל, שמעינות בין של מצורע בין של מצורעת למדים מ"ולנקבה", והכתוב: "לזכר" נדרש לענין אחר[20]. על מצורע בימי ספורו[21], שאין מעינותיו אב הטומאה, ע"ע טהרת מצורע[22]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת תנאים - לפי גירסתם בתורת כהנים[23] - שמעינות של מצורע ומצורעת אינם אב הטומאה[24]. וכן בדעת הסוברים ששכבת זרע ומי רגלים של מצורע אינם אב הטומאה, לפי שאין בהם צחצוחי זיבה[25], כתבו אחרונים, שמעינות של מצורע ומצורעת - כגון רוק שלהם[26] - אינם אב הטומאה, לבית הלל - שאמרו שדם טוהר של מצורעת הוא כרוקה וכמימי רגליה[27] - שנראה מדבריהם, שהרוק של מצורע ומימי רגליו שוים, וכיון שמימי רגליו אינם אב הטומאה, אף רוקו כן[28]. על דם טוהר של מצורעת, עי' להלן[29].

על בועל-נדה*, שיש סוברים שמעינותיו טמאים, כמעינות של נדה עצמה, ויש שנסתפקו בדבר, ע"ע[30]. ועל הסוברים שכותים טמאים מפני שהם בועלי נדות, ע"ע כותים[31]. על בועל גויה, שהוא כבועל נדה מדברי סופרים, ע"ע אבות הטומאות[32] וע' גוי[33]. על בועל את בעלת הכתם, שהוא כבועל נדה מדברי סופרים, ע"ע אבות הטומאות[34].

מדברי סופרים

גוי* וגויה - וכן גר-תושב*[35], ועבד שמל ולא טבל[36] - מעינותיהם אב הטומאה מדברי סופרים[37], שגזרו על הגוים להיות כזבים לכל דבריהם[38]. ועל טעם הגזרה, ע"ע גוי[39]. על מעינות גוי וגויה, ובמה חלוקים ממעינות של הטמאים מבני ישראל, עי' להלן[40]. על הסוברים שאף כותים* כזבים לכל דבריהם, לסוברים שגרי אריות הם, ע"ע כותים[41].

עם-הארץ*, יש מן הראשונים סוברים שמעינותיו אב הטומאה מדברי סופרים[42]. ועל הטעם שגזרו עליהם טומאה, ע"ע מעלות וע' עם הארץ. על הסוברים שסתם כותי עם הארץ הוא, ע"ע כותים[43]. ועל הסוברים שלא עשו עם הארץ כזב לשום דבר, ע"ע טמאה[44]. ועל הסוברים שלא גזרו טומאת עם הארץ אלא לענין תרומה וקדשים ולא לחולין, ע"ע מעלות וע' עם הארץ.

על נדה* מדברי סופרים, שמעינותיה אב הטומאה מדבריהם, ע"ע אבות הטומאות[45] וע' טמאה[46] וע' כתמים*[47]. על יולדת אבר, שהוציא העובר את ידו והחזירה, שטמאה לידה מדברי סופרים ומעינותיה טמאים מדבריהם, ע"ע אבות הטומאות[48] וע' טמאה[49]. על הסוברים שבנות כותים* נדות מעריסתן, ע"ע כותים: בחשש טומאה[50].

מעינות של שאר הטמאים

מעינות של שאר הטמאים, בין טמאים קלים, שהם ולד-הטמאה*, כגון טמא שרץ*[51], ובין טמאים חמורים, שהם אבות-הטמאות*, כגון טמא-מת*[52], טמאים כמשקים שהוא נוגע בהם[53], ואינם אב הטומאה[54], ומעיקר הדין טהורים הם לגמרי, כשיצאו דרך שפופרת ולא נגע בהם הטמא[55], או אפילו כשנגע בהם הטמא, לסוברים שמעיקר הדין אינם חשובים משקה* ואינם מקבלים טומאה[56], אלא שגזרו עליהם להיות כמשקה שנגע בו הטמא[57].

על טבול-יום*, שמעינותיו אינם טמאים אלא כמשקה שנגע בו, ועל דינם, ע"ע[58].

על מעלות* שעשו חכמים, שמעינות של טהור טמאים לחטאת, ע"ע.

מעינות של מת

מעינות של מת עצמו, כשיצאו דרך שפופרת ולא נגעו במת[59] - שאין מקבלים טומאה מן המת בעודם בגופו, לפי שאין תורת משקה עליהם עד שיצאו[60] - או אפילו כשנגעו במת, לסוברים שאינם חשובים משקה* ואינם מקבלים טומאה[61], טהורים לגמרי[62], שלא גזרו טומאה על משקה המת, מפני שאנשים בדלים ממנו[63]. על דם-המת*, ע"ע.

מעינות של שרץ

מעינות של שרץ עצמו, כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאים בשלפוחית שלו[64], שמעיקר הדין טהורים לגמרי, לסוברים שאינם חשובים משקה* ואינם מקבלים טומאה[65], יש מן הראשונים סוברים שגזרו עליהם שיהיו כמשקה שנגע בו השרץ[66]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמימי רגליו של שרץ טהורים לגמרי, ולא גזרו עליהם טומאה כלל[67].

המעינות

תשעה משקים

המעינות נקראים בתלמוד "משקה הזב"[68] - ובדומה לזה בשאר הטמאים נקראים משקה אותו הטמא[69] - שהם תולדות המים שבשבעת המשקים[70] - על שבעת המשקים, ע"ע הכשר*: המשקים, וע' טמאת-משקים*: המשקים, וע' משקה, ועל שתולדותיהם כיוצא בהם, ע"ע הכשר[71] - ולא כל משקה הזב מעינות הם[72], ומהם משקים שאינם מטמאים טומאה חמורה, או שאינם מטמאים כלל[73] - ועל המעינות וגדרם, ועל שמטמאים טומאה חמורה, עי' להלן[74] - ובתורת כהנים שנינו: תשעה משקים בזב - והוא הדין בנדה* זבה* ויולדת*[75] - שלושה מהם אב הטומאה: רוקו; זובו; מימי רגליו. שלושה טמאים טומאת משקים: דמעת עינו; דם מגפתו; חלב האשה. ושלושה טהורים לגמרי: זיעה; ליחה סרוחה; רעי[76]. רוקו ששנינו, יש בכללו כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו[77]. ועל האופנים שמי האף בכלל דמעת עינו, לסוברים כן, עי' להלן[78]. שכבת-זרע* של זב, אף על פי שלא נמנה בתורת כהנים, הרי הוא מן המנין בכלל אבות הטומאה שבמשקה הזב[79], וכן דם נדה ודם זבה ודם יולדת, אבות הטומאה הם[80], וכתבו אחרונים שלא נמנו בפני עצמם, שבכלל זובו הם[81]. ויש מן הגאונים שמנו חמשה אבות טומאה במשקה הזב, והוסיפו שכבת זרעו ודם הנדה[82]. ומן האחרונים יש שכתבו שנחלקו תנאים: שלדעת תורת כהנים - ולר' יהושע[83] - שכבת זרעו אינו ממנין אבות הטומאה שבמשקה הזב, מפני שלדעתם, אינו מטמא אלא משום צחצוחי זיבה שבו[84], ולדעת תנאים שסוברים ששכבת זרע אב הטומאה מחמת עצמו[85], הרי עשרה משקים בזב וחבריו, וארבעה מהם אב הטומאה[86]. ויש מן הראשונים שמנו שכבת זרעו בכלל תשעה משקים, ולא מנו זובו[87], וכתבו אחרונים בדעתם, שזובו ממילא נשמע, לסוברים ששכבת זרעו מטמא משום שאי אפשר לו בלא צחצוחי זיבה[88].

המעינות וגדרם

רוקו של זב - וכן רוק של זבה או נדה או יולדת[89] - טמא[90], שנאמר: וכי ירֹק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב[91], ונתרבו משקים נוספים לטמא כזובו - מן הכתוב: זובו טמא הוא וזאת[92] - ואמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי, שהמשקים שנתרבו הם אלו שדומים לרוק, מה רוק מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע - שמתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא, ואם אינו מוציאו הוא חוזר ונבלע בו[93] - טמא[94], אף כל הדומה לרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע טמא[95], והם שנקראים מעינות[96], והמשקים שנתמעטו שאינם מטמאים כזובו - ממיעוט הכתוב: "הוא"[97] - הם אלו שאינם מתעגלים ונאספים בגוף לפני יציאתם לחוץ, או שאינם חוזרים ונבלעים בגוף כשאינו מוציאם[98]. ומה שאין למדים לרבות משקים שדומים לזוב, שטמא אף על פי שאינו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע, אמר רבא שאין ללמוד מזוב, שכן גורם טומאה לאחרים[99]. ועל הסוברים שאף זובו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע, שלדעתם, אף מקום זיבה חשוב מעין, עי' להלן[100]. ולפיכך, מימי רגליו של זב - וכן של זבה או נדה או יולדת[101] - מטמא כזובו[102], שנאמר: זובו טמא… וזאת[103] - ו* יתירה לדרשה[104], לומר שאף דבר אחר טמא[105] - לרבות מימי רגליו שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע[106], אבל דם שאינו מתעגל ויוצא, אינו מטמא כזובו, שנתמעט מהכתוב: זובו טמא הוא[107], הוא טמא ואין דם היוצא מפי הזב או מפי האמה שלו טמא[108], וכן נתמעט חלב אשה שאינו מטמא כזובו, שאף על פי שמתעגל ויוצא, אינו חוזר ונבלע[109]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שדוקא מי רגלים של אשה מתעגלים ויוצאים וטמאים משום מעין[110], וראשונים אחרים תמהו על דבריהם[111]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם - בדעת ר' יהושע שסובר ששכבת זרעו מטמא כזובו משום צחצוחי זיבה שבו[112] - שמימי רגליו של זב אינם אב הטומאה מחמת עצמם[113]. ועל טומאתם משום צחצוחי זיבה שבהם, עי' להלן[114].

זוב

זובו של זב טמא[115], שנאמר: זובו טמא[116]. ונחלקו אמוראים, וראשונים בדעתם, אם מקום זיבה מעין הוא, שהזוב מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע, או שאינו מעין, שאינו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע: א) יש סוברים בדעת ר' יוסף שמקום זיבה ספק מעין הוא, שזהו שנסתפק לגבי מצורע שראה ראיה ראשונה של זוב - שאינו זב כיון שעדיין לא ראה שתי ראיות[117] - אם אותה טיפת זוב טמאה משום מעינות של מצורע - לסוברים שמעינות של מצורע טמאים[118] - שמקום זיבה מעין הוא, או שאינה טמאה אלא כשכבת זרע של אדם טהור[119], שמקום זיבה אינו מעין[120]. ב) ויש אמוראים סוברים שהזוב אינו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע ואינו מעין[121], ומהם שסוברים שמכל מקום, מצורע שראה ראיה ראשונה של זוב, ראייתו אב הטומאה, מהיקש מצורע לזב, בכתוב: והזב את זובו וגו' לזכר - לזכר לרבות מצורע[122] - או בכתוב: כל צרוע וכל זב[123], מה זב גמור זובו אב הטומאה, אף מצורע זובו - אפילו ראיה ראשונה שלו[124] - אב הטומאה[125]. ואף בדעת ר' יוסף, יש סוברים שמקום זיבה אינו מעין, שלא נסתפק אלא אם מקום זיבה דינו כמעין, שלמדים מהכתוב: לזכר[126], שאפילו ראיה ראשונה של מצורע אב הטומאה - אף לסוברים שמעינות של מצורע אינם אב הטומאה[127] - שזובו של מצורע דינו כמעינות הזב, אף על פי שהזוב אינו מעין[128].

דם נדה זבה ויולדת

דם-נדה* אינו מעין[129], שהדם בין טמא בין טהור - בין אדום בין ירוק[130] - כשהוא בא הוא נוטף ויוצא ראשון ראשון, ואינו מתעגל ויוצא[131], וכן דם זבה* אינו מעין[132], וכן דם יולדת* ודם-טוהר* שלה, כתבו ראשונים שאינו מתעגל ויוצא, ואינו מעין[133]. ומכל מקום, שנינו במשנה שדם נדה - וכן דם זבה* ודם יולדת*[134] - טמא[135], ואמר חזקיה שלמדים מהכתוב: והדוה בנדתה[136], מלמד שמדוה כמוה[137]. ויש מן הראשונים שכתבו - לפי גירסתם בתורת כהנים[138] - שלמדים מהכתוב: איש איש[139], לרבות אשה זבה, שדמה טמא כזובו של זב[140].

על דם-טוהר* של יולדת שלא טבלה, ושל יולדת בזוב שלא ספרה, או שספרה ולא טבלה, ע"ע[141].

דם טוהר של מצורעת

דם טוהר של מצורעת - והוא הדין לדמים טהורים שלה כגון דם ירוק[142] - אף על פי שאינו מעין[143], נחלקו תנאים אם הוא אב הטומאה כמעינות: בית שמאי מטהרים, ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה[144], והיינו שהוא אב הטומאה כמעינות[145]. ואמרו בגמרא בדעת בית הלל, שלמדים מהכתוב: "לזכר"[146], שאם אינו ענין לזכר - שטומאת מעינותיו למדים מטומאת מעינות של נקבה[147] - תנהו ענין לדם טוהר של נקבה[148]. ויש מן הראשונים סוברים - בדעת הסוברים שמעינות של מצורע אינם אב הטומאה מהתורה[149] - שאין דם טוהר שלה טמא אלא טומאת משקים דרבנן[150].

שכבת זרע

שכבת-זרע* של זב, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאף על פי שמתעגל ויוצא, אינו חוזר ונבלע, ואינו מעין[151]. ואם שכבת זרעו של זב מטמא כזובו, נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) לדעת ר' אליעזר, שכבת זרעו אינו מטמא כזובו, אלא כשכבת זרע של אדם טהור[152]. וכן בדעת ר' יהושע - ששכבת זרע של זב מטמא משום צחצוחי זיבה שבו[153] - יש מן הראשונים סוברים ששכבת זרע מצד עצמו אינו מטמא כזובו[154]. ב) ויש תנאים סוברים ששכבת זרעו של זב מטמא כזובו[155], ובדעתם, אמרו בגמרא שנלמד מקל-וחומר* - לסוברים שאין אומרים דיו* כשמתבטל הקל וחומר[156] - ומה רוק שטהור באדם טהור, טמא באדם טמא[157], שכבת זרע שטמא באדם טהור, אינו דין שיהא טמא באדם טמא[158]. ואף בדעת ר' יהושע[159], יש מן הראשונים והאחרונים שסוברים ששכבת זרע של זב מטמא כזובו[160], ומהם שכתבו שנלמד מהכתוב: זובו טמא… וזאת[161], שכל אלו שאי אפשר שלא יהיה בהם צחצוחי זיבה כל שהוא - כגון שכבת זרעו ומימי רגליו[162] - הם אלו שנתרבו לטמא מ"וזאת"[163]. ג) ובדעת תנאים שנחלקו בקרי הבא מחמת דוחק הזוב[164] - היינו בקרי הבא לאחר זיבה, עד מתי חשוב מחמת דוחק הזוב, עי' להלן[165] - שלתנא קמא, אם ראה קרי לאחר זיבה בכל אותו היום מעת לעת, אותו קרי מטמא כזובו[166], שדרש מהכתוב: והיה לפנות ערב ירחץ במים[167], שעד שיפנה כל היום נמשכת טומאתו[168], ולר' יוסי אינו מטמא כזובו אלא קרי שראה לאחר זיבה ביומו[169], שדרש מהכתוב: מקרה לילה[170], שכל הלילה נמשכת טומאת המקרה[171], יש מן הראשונים שכתבו, ששכבת זרע של זב מטמא מצד עצמו - ולא מחמת צחצוחי זיבה שבו[172] - ביומו או מעת לעת[173].

צחצוחי זיבה

בדעת הסוברים ששכבת זרע של זב, מצד עצמו, אינו מטמא כזובו[174], נחלקו תנאים אם מטמא כזובו משום צחצוחי זיבה שבו: א) בדעת ר' אליעזר, ששכבת זרע של זב אינו מטמא אלא כשכבת-זרע* של אדם טהור[175], נחלקו ראשונים ואחרונים: מהם שסוברים שאפשר לשכבת זרע בלא צחצוחי זיבה, לדעתו, ולכן אינו מטמא כזובו[176], ומהם שסוברים שאף על פי שאי אפשר לשכבת זרע בלא צחצוחי זיבה, אינו מטמא כזובו, מפני שמעורב בשכבת זרע[177], ומהם שסוברים שצחצוחי זיבה שבו בטלים ברוב[178]. ב) ולדעת ר' יהושע - ויש מן האחרונים שכתבו כן אף בדעת תורת כהנים[179] - שכבת זרע של זב מטמא כזובו, שאי אפשר שלא יהיה בו צחצוחי זיבה כל שהוא[180], ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתו, מהם שסוברים ששכבת זרעו מטמא כזובו, אף שכבר עברו כמה ימים מראיית הזוב, כגון בשבעה נקיים שלו, שמכל מקום יש בו עדיין צחצוחי זיבה כל שהוא[181], ומהם שסוברים ששכבת זרעו אינו מטמא כזובו, אלא ביום שראה בו זיבה, שמסברא אין לטמא משום צחצוחי זיבה, אלא ביום ראיית הזוב, שבאותו היום יש בו רוב זיבות שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה בעין[182]. וכן בדעת תנאים שנחלקו ברואה קרי לאחר זיבה, שלתנא קמא קריו מטמא כזובו כל שראהו בתוך מעת לעת לאחר שראה זוב, ולר' יוסי אינו מטמא כזובו אלא כשראהו ביומו[183], יש מן הראשונים שכתבו, שטומאתו מחמת צחצוחי זיבה שבו[184]. בדעה זו, ששכבת זרעו מטמא משום צחצוחי זיבה שבו, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהכתוב: זובו טמא… וזאת[185], הוא שמלמד שמטמא משום צחצוחי זיבה שבו[186], ופירשו אחרונים בדעתם, שמלמד שאינם בטלים ברוב[187] - ועל הטעם שאינם בטלים ברוב ע"ע בטול-ברוב*[188] - או שמלמד ששכבת זרעו מטמא כל שבעה נקיים - לסוברים כן[189] - אף על פי שנתרחק מראיית הזוב, ואין בו צחצוחי זיבה אלא משהו[190]. ויש מן הראשונים שכתבו, שמסברא הוא שמטמא משום צחצוחי זיבה שבו[191] - שלפיכך, לדעתם, אין מטמא אלא ביום ראיית זוב[192] - והכתוב נדרש לענין אחר[193].

מימי רגליו של זב, לסוברים בדעת ר' יהושע שאינם טמאים מצד עצמם[194], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שטמאים משום צחצוחי זיבה שבהם[195], ונראה מדבריהם שהכתוב: זובו טמא… וזאת[196], הוא שמלמד שמימי רגליו טמאים משום צחצוחי זיבה שבהם[197], שמלמד שאינם בטלים ברוב[198], או שמלמד שמימי רגליו מטמאים כל שבעה נקיים - לסוברים כן[199] - אף על פי שנתרחק מראיית הזוב, ואין בהם צחצוחי זיבה אלא משהו[200]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמסברא הוא שמטמאים מימי רגליו מחמת צחצוחי זיבה שבהם[201].

בדעת הסוברים ששכבת זרע של זב ומימי רגליו אין מטמאים אלא משום צחצוחי זיבה שבהם[202], כתבו אחרונים שאין מטמאים במצורע - אף לסוברים שמעינותיו טמאים[203] - שהרי לא שייך בהם צחצוחי זיבה[204], ואין טמאים אלא טמאת-משקים*[205].

כיחו ניעו רירו ומי האף

כיחו ניעו ורירו - שהם מיני רוק[206] - וכן מימי האף שלו - ועל אופן טומאת מי האף, עי' להלן[207] - טמאים כרוקו של זב[208], שנאמר: וכי ירוק[209], ו* לרבות[210]. ובמימי האף, נחלקו אמוראים: לדעת רב אינו מעין, ולא נתרבו לטמא כרוקו אלא כשיוצאים דרך פיו, שאי אפשר להם בלא צחצוחי רוק[211]. ולדעת ר' יוחנן מעין הוא, ונתרבו לטמא כרוקו אף כשיוצאים דרך חוטם[212].

טומאת המעינות

מעינות הזב, מכלל אבות-הטומאות* הם[213], שמטמאים אדם וכלים מן התורה[214]. והם מאותם אבות טומאה שמטמאים במגע* ובמשא* לטמא אדם לטמא בגדים[215], שהאדם הנטמא בהם בין במגע ובין במשא, מטמא כלים ואוכלים ומשקים שהוא נוגע בהם, ונעשים ראשון לטומאה[216]. ועל טומאתם במגע ובמשא לטמא בגדים, עי' להלן[217].

במגע ובמשא ולטמא בגדים

זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו - על שכבת-זרע* של טהור, שמטמא במגע ואין מטמא במשא ואין מטמא בגדים, ע"ע[218] - ומימי רגליו ודם הנדה - והוא הדין לדם זבה* או יולדת*[219] - שנינו במשנה שמטמאים במגע ובמשא[220], ומטמאים אדם לטמא בגדים[221], ובתורת כהנים אמר ר' אליעזר שלמדים מהכתוב: והנושא אותם יכבס בגדיו[222], "אותם" לרבות כל האמורים בענין, היינו לרבות זובו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו ודם הנדה[223]. ואחרים למדו מהכתוב: והזב את זובו[224], מקיש זובו לו, מה הוא לא חלקת בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים, אף זובו כן[225], וריש לקיש בשם תנא דבי רבי ישמעאל למד מהכתוב: וכי ירֹק הזב בטהור וכבס בגדיו וגו'[226], "בטהור" במה שביד טהור - שאם רקק במה שביד טהור, שנמצא הטהור נושא את הרוק[227] - טמאתי לך[228]. ושכבת זרעו למדים בקל-וחומר* מרוקו, לסוברים כן[229], ומימי רגליו למדים מהכתוב: זובו טמא וזאת[230], לסוברים כן[231]. ומן הראשונים יש שכתבו בטעם ששכבת זרעו ומימי רגליו מטמאים במגע ובמשא לטמא בגדים, שכן טומאתם מפני שאי אפשר שלא יהיה בהם צחצוחי זיבה כל שהוא[232], לסוברים כן[233]. ודם נדה - וכן דם זבה ויולדת[234] - אמר חזקיה שלמדים מהכתוב: והדוה בנדתה[235], מלמד שמדוה כמוה[236]. ויש מן הראשונים שכתבו - לפי גירסתם בתורת כהנים[237] - שלמדים מהכתוב: איש איש[238], לרבות את האשה שדם זובה טמא כזובו של זב[239].

על דם נדה שיצא דרך דופן, שנחלקו אמוראים בדעת תנאים, ומהם שסוברים שהוא אב הטומאה כדין דם הנדה, ומהם שסוברים כן אף בדעת הסוברים שהאשה עצמה טהורה, ע"ע דם נדה: טומאת המקור.

במשא בלא היסט

טהור שנשא את זובו של זב או את רוקו או את שכבת זרעו או את מימי רגליו או את דם הנדה, ולא זז ממקומו, וגם לא הניעם ממקומם, כגון שהניחם עליו חברו, נחלקו ראשונים: א) בדעת הסוברים שהמעינות אינם מטמאים באבן-מסמא*[240], יש מן הראשונים שכתבו שהנושאם בלא היסט טהור, שלדעתם, כל הטומאות שנתמעטו מלטמא באבן מסמא[241], אינן מטמאות במשא* בלא היסט*[242]. ב) ובדעת הסוברים שהמעינות מטמאים באבן מסמא, כתבו ראשונים שמטמאים במשא אף בלא היסט[243]. ויש מן הראשונים שכתבו כן אף בדעת הסוברים שהמעינות אינם מטמאים באבן מסמא[244], שהנושאם בלא היסט טמא, שלדעתם, אף הטומאות שנתמעטו מלטמא באבן מסמא, מטמאות במשא בלא היסט[245].

בהיסט בלא משא

טהור שהסיט את זובו של זב או את רוקו או את שכבת זרעו או את מימי רגליו או את דם הנדה, בלא לנשאם, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו תנאים, שלתנא קמא מטמאים בהיסט בלא משא, ולר' אליעזר אין מטמאים בהיסט בלא משא[246].

באבן מסמא

על הסוברים שזובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה, נתמעטו מלטמא באבן-מסמא*, מהכתוב: והנושא אותם[247], ע"ע[248]. ובדעת ר' אליעזר, שדרש את הכתוב והנושא אותם בענין אחר[249], כתבו ראשונים שהמעינות מטמאים באבן מסמא[250].

נישא על גבי המעינות

טהור שנישא על גבי המעינות, בלא שנגע בהם, אינו נטמא מהם, שהנישא על גבי הטמא, או הניסט מן הטמא, אינו נטמא אלא בזב וחבריו בעצמם[251], ולא מצינו טומאה כיוצא בה בשאר הטמאים[252].

אינם עושים משכב ומושב

מעינות אינם עושים משכב ומושב[253], וכן אמרו בגמרא: אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים אף דמה נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים, אמר קרא: אשר היא יושבת עליו[254], היא ולא דמה[255].

משקה הזב יבש

דם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש[256] - על דם שהיה יבש מתחילתו אם מטמא כמו דם לח שנתייבש, ע"ע דם נדה[257] - אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינם מטמאים אלא כל זמן שהם לחים, ולא כשיבשים יותר מדי[258], שאם חוזרים לכמות שהיו על ידי שרייתם מעת לעת במים שהיו פושרים בתחלה ואינם פושרים לבסוף, הרי אלו מטמאים, ואם אין חוזרים לכמות שהיו בשרייה מעת לעת במים אלו אינם מטמאים, וכל הדברים האלו דברי קבלה הן[259]. ויש מן הראשונים סוברים שאם בשרייתם פחות מעת לעת אינם חוזרים לכמות שהיו, אף על פי שאם היו שורים אותם מעת לעת היו חוזרים לכמות שהיו, אינם מטמאים[260].

ראיה ראשונה של זב

הרואה ראיה אחת של זוב, שדינו שאינו חשוב זב* - שאין זב אלא כשראה שתי ראיות[261] - אין טומאת אותה טיפה של ראיה הראשונה, אלא כשכבת זרע של טהור[262]. חזר וראה ראיה שניה ונעשה זב[263], נחלקו תנאים: לדעת בית שמאי נעשית טיפה של ראיה ראשונה כזובו של זב למפרע[264], ולדעתם, עד שלא ראה ראיה שניה, טיפה הראשונה תלויה, שמא יראה עוד אחרת ותטמא למפרע[265], בדעה זו, נחלקו ראשונים ואחרונים, מהם שסוברים שכשרואה ראיה שניה הרי הוא זב גמור למפרע, ונעשית טיפה הראשונה כזוב מן התורה[266], ומהם שסוברים שאינו אלא מדרבנן[267]. ולבית הלל, אף לאחר שראה ראיה שניה, אין טיפה הראשונה מטמאה, אלא כשכבת זרע של טהור[268].

ראה ראיה אחת מרובה כשתים, לסוברים שדינו כזב שראה שתי ראיות[269], לדברי בית שמאי המסיט את כולה טמא[270], כלומר, אפילו אינו מסיט אלא טיפה ראשונה טמא[271]. ולדברי בית הלל אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה בלבד[272].

ראיה ראשונה של זב קטן

ראיה ראשונה של זב קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד - שקטן בן יומו מטמא בזיבה[273] - דינה כראיה ראשונה של זב גדול - אף על פי שראיה ראשונה של גדול כשכבת זרעו[274], ושכבת זרע של קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד טהורה[275] - שלמדים מהכתוב: זאת תורת הזב[276] - הוקשו[277] - בין גדול בין קטן, מה גדול ראיה ראשונה שלו טמאה אף קטן ראיה ראשונה שלו טמאה[278]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שראיה ראשונה של זב קטן כשכבת זרעו, ועד היותו בן תשע שנים ויום אחד טהורה היא לגמרי[279].

על ראיה ראשונה של מצורע, עי' לעיל[280], וע"ע מצורע.

ראיה באונס

זב שראה זוב מחמת אונס, אף על פי שאינה ראיה לעשותו זב[281], הרי היא טמאה כזובו של זב[282].

רקק ולא נגע בו הרוק

רוקו של זב אינו מטמא ברקיקה על הטהור בלא מגע או משא[283], ואין למדים רוק רוק מרקיקה של חליצה* שרוקקת בפניו בלא שיפגע בו הרוק[284], שכן שנינו בתורת כהנים: וכי ירֹק הזב בטהור[285], יכול אפילו רקק ולא נגע בו יהיה טמא, תלמוד לומר: בטהור[286], עד שיגע בו[287].

בעקירה או ביציאה לחוץ

במי רגלים, נסתפק רבא אם מטמאים בשעת עקירה או בשעת יציאה לחוץ, והיא בעיא שלא נפשטה (תיקו)[288], ולכן זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה, הדבר ספק אם טמאים משום מעין[289]. ואפילו בגויה, שמעינותיה טמאים מדרבנן[290], נסתפק רבא כשנעקרו מי רגליה ואחר כך טבלה טבילת גרות*, והיא בעיא שלא נפשטה[291].

שיעורם

מעינות הזב מטמאים בכל שהוא[292]. וכן שנינו: למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא[293], ופירשו ראשונים שהם חמורים מן השנויים לפניהם, בכך שמטמאים בכל שהוא[294].

מעינות של גוי

מעינות של גוי* ושל גויה, שאין טומאתם אלא מדברי סופרים[295], הנטמא בהם צריך טבילה* והערב-שמש*[296], אבל אין חייבים עליהם משום טמאת-מקדש-וקדשיו*[297], ואין שורפים עליהם את התרומה[298]. ועל הסוברים ששורפים עליהם את התרומה, ע"ע גוי וע' טמאה[299]. ועל דברים שהקילו חכמים בטומאת גוי, כדי לעשות היכר שהיא מדברי סופרים, שלא יבואו לשרוף עליה את התרומה[300] - או שלא יבואו לחייב עליה משום טומאת מקדש וקדשיו[301] - ועל הדעות השונות בזה, ע"ע גוי וע' טמאה[302].

שלושה טמאים טומאת משקים

משקה הזב שאינו אב הטומאה, אלא מן השלושה ששנינו בתורת כהנים שמטמאים טומאת משקים: דמעת עינו; דם מגפתו; חלב האשה[303], טמאים כמשקים שהוא נוגע בהם[304]. ועל המחלוקת אם מטמאים בכל שהוא, או ברביעית, ע"ע טומאת משקים[305]. ועל הסוברים שדמעת עין ודם מגפתו אין עליהם תורת משקים אלא מדרבנן, ע"ע הכשר*[306]. דם היוצא מפי האמה של זב - שאינו ממעינותיו ואינו אב הטומאה[307] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שנתמעט מטומאה חמורה אבל מטמא טומאת משקים בכלל דם מגפתו[308]. ויש סוברים שטהור לגמרי, שדוקא דם הבא מחמת מכה נקרא משקה, מהכתוב: ודם חללים ישתה[309], אבל דם היוצא מפי האמה שבא מחמת חולי אינו חשוב דם חללים[310]. דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה של שאר הטמאים - שגזרו על המעינות שלהם שיהיו טמאים כמשקים שהוא נוגע בהם[311] - יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שטהורים לגמרי, ולא גזרו עליהם טומאה כלל[312].

פכים קטנים שנטמאו במעינות

פכים קטנים של חרס שפיהם צר, שדינם שאף על פי שהכניס הזב שערו לתוכם, טהורים, הואיל ואינם ראויים לנגיעת בשר להכניס אצבעו לתוכם, שכל שאינו ראוי לנגיעת בשר אינו מיטמא בנגיעת שער, כיון שלא למדנו טומאת שער אלא מבשרו[313], מכל מקום נטמאים ממעינות הזב, שמעינות אינם גוף הזב ואין צריך בהם ראוי לנגיעת בשר[314]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין המעינות מטמאים פכים קטנים שאין ראוים לנגיעת בשר[315].

על טמאת-משקים* שגזרו עליהם משום משקה הזב, ואם גזרו טומאה אף על אדם וכלים שנגעו בהם משקים טמאים, ע"ע[316].

על משקה הזב הבלוע בחרס או בעביט של מי רגלים, ע"ע טמאה בלועה; טהרה בלועה: בשאר דברים.

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע זב: מספר הראיות.
  2. ↑ תו"כ זבים פרש' א ופ"ג ופ"ד; משנה כלים פ"א מ"ג וזבים פ"ה מ"ז; תוספתא זבים פ"ג ופ"ה; שבת יד ב ונדה ז ב; רמב"ם מטמאי משכב ומושב פ"א הי"ד.
  3. ↑ ויקרא טו ח. תו"כ שם פ"ג; שבת שם; רמב"ם שם.
  4. ↑ רמב"ם שם הט"ו. ועי' להלן.
  5. ↑ ויקרא שם ב.
  6. ↑ עי' ראב"ד ומיוחס לר"ש, לפי גירסתם בתו"כ זבים פרש' א, שאע"פ שפרשת זבה מפורשת בתורה, יש דינים שלא נתפרשו בה, כגון טומאת המעינות. ועי' רבנו הלל וק"א והגר"א לתו"כ שם של"ג: האשה, שהרי פרשת זבה מפורשת בתורה, וע"ע זבה ציון 144, ועי' ציון 237.
  7. ↑ עי' משנה נדה לד א; רמב"ם שם. ועי' להלן.
  8. ↑ ויקרא שם לג.
  9. ↑ תו"כ מצורע סוף פ"ט. ועי' ראב"ד שם, שאע"פ שהוקשה יולדת לנדה ולזבה, שמא לא הוקשה למעינות, ולכך ריבה הכתוב. ועל גירס' אחרת בתו"כ שם, עי' ציון 19. ועל פי' אחר בתו"כ שם, לגי' שלפנינו, עי' ציון 148.
  10. ↑ ויקרא טו לג. רש"י שבת פב ב ד"ה נדה; מאירי שבת פב א ד"ה אמר המאירי. ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א ה"ח: והדוה בנדתה והזב, משמע שכונתו להיקש, אע"פ שהביא הדרשה שמדוה כמותה, ועי' ציונים 137, 236.
  11. ↑ עי' רמב"ם שם. וכ"נ בד' ראשונים שבציון 6, של"ג בתו"כ: האשה, ושבציונים 9, 19, של"ג בתו"כ: יולדת.
  12. ↑ ע"ע זבה ציון 6 וע' נדה וע' יולדת ציון 352. עי' ראב"ד לתו"כ מצורע סוף פ"ט; רמב"ם שם הט"ו; תוס' רי"ד נדה לד ב.
  13. ↑ עי' תורי"ד נדה לד ב, בד' רש"י שם: ואינן טמאין אלא גבי זב וזבה ולא גבי נדה ויולדת אלא חכמים גזרו שכל הטמאין יהיו משקין היוצאין מהן כמשקין הנוגעין בהן ומטמאין אוכלין ומשקין ולאו משום מעיין.
  14. ↑ תורי"ד שם: במהדורא בתרא התבוננתי וראיתי שמה שכתב וכו' אינו נ"ל, וע"ש שתמה ממשנה מקואות פ"ח מ"ה.
  15. ↑ ע"ע מצורע.
  16. ↑ רש"י נדה כח ב ד"ה לזכר, ולד א ד"ה ודם, ולד ב ד"ה שאר וד"ה ה"ג, בד' ברייתא שם כח ב ולד ב; ראב"ד ורבנו הלל, לגירסתם בתו"כ מצורע סוף פ"ט; ר"ש כלים פ"א מ"ג: והא דאיצטריך. ועי' כלים פ"א מ"ד, ותפא"י שם יכין אות כו. וע"ע טמאה ציונים 100 ואילך, 196 ואילך.
  17. ↑ עי' ראב"ד ורבנו הלל לתו"כ שם.
  18. ↑ ויקרא טו לג.
  19. ↑ עי' תו"כ מצורע סוף פ"ט, לגירס' ראב"ד ורבנו הלל שם; נדה כח ב ולד ב: אמר ר' יצחק. ועל גירס' אחרת בתו"כ שם, עי' ציון 9. ועי' ציון 148.
  20. ↑ נדה לד ב. ועי' ציון 148. ובד' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, נדה לב ב, שלומד "לזכר" כל שהוא זכר בין גדול בין קטן, "ולנקבה" כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה (ע"ע מצרע), עי' רשב"א נדה לד ב, בשם התוס', שמעינות של מצורע למדים מדרשה אחרת.
  21. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  22. ↑ ציון 200.
  23. ↑ עי' תו"כ שם, לגירס' שלפנינו, וכ"ה בפיהמ"ש זבים פ"ה מ"ו, ועי' או"ש מטמאי מו"מ פ"ה ה"ה: אמנם התבוננתי. ועי' ציון 9.
  24. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ שם, ועי' או"ש שם, בדעתו, ע"פ תו"כ שבציון הקודם, וע"פ דברי ב"ה שבציון 28. ועי' תוס' אנשי שם לנדה פ"ד מ"ג, שתמה בד' הרמב"ם שם.
  25. ↑ עי' ציון 204.
  26. ↑ עי' ציון 94.
  27. ↑ עדויות פ"ה מ"א ונדה לד א. ועי' ציון 150.
  28. ↑ או"ש שם: אולם יתכן, בד' הרמב"ם שבציון 24, ע"פ דברי ב"ה שבציון הקודם.
  29. ↑ עי' ציון 143 ואילך.
  30. ↑ ציון 58 ואילך.
  31. ↑ ציון 948 ואילך.
  32. ↑ ציון 67.
  33. ↑ ציון 629 ואילך.
  34. ↑ ציון 73.
  35. ↑ ע"ע ציון 103.
  36. ↑ ע"ע עבד כנעני, ושם, שי"ס שרוק שלהם טמא טומאת ודאי מד"ס, וי"ס שדינו כספק טומאה, ולכן ברה"ר טהור, ועי' ע"ז נז א וב, ורש"י שם, ור"ן על הרי"ף שם (כו א).
  37. ↑ תו"כ זבים פ"א; תוספתא זבים רפ"ב; נדה לד א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"י. וע"ע אבות הטומאות ציון 66 ואילך וע' טמאה ציון 356 ואילך, ורשימת דרגות הטומאה שבע' טמאה: אב הטומאה מדברי סופרים.
  38. ↑ ע"ע גוי ציון 600 וע' טמאה ציון 356.
  39. ↑ ציון 602.
  40. ↑ עי' ציון 297.
  41. ↑ ציון 163, וע"ש ציון 159, שי"ח.
  42. ↑ תוס' חגיגה יט ב ד"ה בגדי וגיטין סא ב ד"ה וליחוש וחולין לה ב ד"ה שמא ונדה לג ב ד"ה ותיפוק; ר"ש טהרות פ"ז מ"ה; רמב"ן גיטין שם; רשב"א נדה שם; רא"ש טהרות שם ותוס' הרא"ש שבת טו ב ונדה שם; חי' הר"ן גיטין שם א ונדה שם. ועי' תוס' שבת שם ד"ה ועל בגדי. ועי' תוס' נדה לד א ד"ה וזובו, ששורפים תרומה על טומאות ע"ה, לפי שיש בו "דררא" של טומאה דאורייתא אם הוא זב או בועל נדה. וע"ע טמאה ציון 416.
  43. ↑ ציון 983.
  44. ↑ ציון 417.
  45. ↑ ציון 69 ואילך.
  46. ↑ ציון 392.
  47. ↑ ציון 126.
  48. ↑ ציון 74 ואילך.
  49. ↑ ציון 400.
  50. ↑ ושם ציון 149, בד' הסוברים שכותים גרי אריות הם, וטומאתם מגזרת חכמים, טעם שהחמירו על בנותיהן להיות נדות מעריסתן, אף לסוברים (ע' גוי ציון 609) שעל בנות גוים לא גזרו אלא מבת שלוש שנים ויום אחד.
  51. ↑ ע"ע וע' אבות הטומאות ציון 63, וע' ציונים 36, 61. מי נפתוח אמנה אות קמב: עוד זאת, בד' הרמב"ם שאר אבוה"ט פ"י ה"ד, בפי' המשנה דלהלן.
  52. ↑ ע"ע. מי נפתוח שם, בד' הרמב"ם שם, בפי' במשנה שם. ועל פי' אחר במשנה שם, עי' ציון 304.
  53. ↑ משנה טבו"י פ"ב מ"א; רמב"ם שאר אה"ט פ"י ה"ד.
  54. ↑ עי' משנה שם ורמב"ם שם. ועי' תוס' שבת טו ב ד"ה ועל בגדי, שאפילו טמא מת רוק שלו אינו טמא, ועי' שבת של מי שם, שכונתו שאינו אב הטומאה לטמא כלים.
  55. ↑ עי' ר"ש מכשירין פ"ו מ"ז, בשם י"מ; עי' תוס' חולין פז ב ד"ה כל, בתי' א. ועי' מהרש"א חולין שם, שהמשנה בטבו"י שם, שמשקה שיוצא מהם כמשקה שנוגע בהם, מ' שהיוצא בלא נגיעה דינו כנוגע, ועי' חזו"א מכשירין סי' ט ס"ק ב-ד.
  56. ↑ ע"ע משקה. ועי' ר"ש שם ותוס' שם, בתי' ב, ועי' חזו"א שם.
  57. ↑ עי' חולין פח א: דגזרו ביה רבנן; שו"ת הרי"ד סימן א, בשם רש"י חולין שם (ואינו לפנינו): דטעמא דמשקין היוצאי' מכל הטמאין תחלה גזירה משום משקה זב וזבה.
  58. ↑ ציון 456 ואילך.
  59. ↑ ר"ש מכשירין פ"ו מ"ז, בשם י"מ; תוס' חולין פז ב ד"ה כל, בתי' א.
  60. ↑ ע"ע משקה. תוס' שם.
  61. ↑ ע"ע משקה. ועי' ר"ש שם ותוס' שם, בתי' ב.
  62. ↑ תוספתא אהלות פ"ד וברייתא חולין פז ב; רמב"ם טו"מ פ"ג הי"ג.
  63. ↑ חולין פח א; רמב"ם שם.
  64. ↑ עי' רש"י דלהלן.
  65. ↑ ע"ע משקה, ושם מח' תנאים על מי רגלים של בהמה, ועי' או"ש שאר אה"ט פ"י ה"ד ומקד"ד טהרות סי' מג אות ד וחזו"א מכשירין סי' ט אות ג, שה"ה מי רגלים של שרץ.
  66. ↑ רש"י חולין פח א. ועי' מקד"ד שם וחזו"א שם, בד' רש"י שם, שגזרו עליהם טומאה, אף לסוברים שאינם חשובים משקה.
  67. ↑ או"ש שם וחזו"א שם אות ד, בד' הרמב"ם שאר אה"ט שם. ועי' חזו"א שם, שה"ה למשקה נבלה.
  68. ↑ שבת יד ב ונדה ז ב: משקין דזב.
  69. ↑ עי' לעיל: הטמאים שמעינותיהם טמאים. רמב"ם פיהמ"ש דלהלן.
  70. ↑ רמב"ם פיהמ"ש הקדמה לס' טהרות (מהד' מלאכת שלמה סי' כה ומהדו' מי נפתוח אות פו), ע"פ משנה מכשירין פ"ו מ"ה, ועי' רמב"ם טו"א פ"י ה"ב.
  71. ↑ ציון 469 ואילך.
  72. ↑ עי' כריתות יג ב: ואי אמרת מקום חלב מעיין וכו', מ' שהמשקים שבתו"כ דלהלן, שאין מטמאים טומאה חמורה, אינם מעינות. ועי' ציון 96.
  73. ↑ עי' תו"כ דלהלן.
  74. ↑ על גדר מעינות, עי' ציון 95, ועל טומאתם, עי' להלן: טומאת המעינות.
  75. ↑ מאירי נדה נה ב. ועי' ציונים 81, 89, 101.
  76. ↑ תו"כ זבים סוף פרש' א וברייתא כריתות יג א ונדה נה ב. עי' משנה טבו"י פ"ב מ"א, ועי' רמב"ם בפיהמ"ש הקדמה לס' טהרות (מהד' מלאכ"ש סי' כד ומהד' מי נפתוח אות פז), ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הט"ז, ועי' ציון 87. על אבות הטומאה עי' ציון 91 ואילך, ועל הטמאים טומאת משקים עי' ציון 304 ואילך.
  77. ↑ עי' נדה נה ב, בד' ר' יוחנן (שבציון 212): תנא רוק וכל דאתא מרבויא (ועי' ציון 208 ואילך), ועי' נדה שם, בד' רב (שבציון 211), שמי האף לא מנו מטעם אחר; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הט"ז: ובכלל הרוק הן, ועי' כס"מ שם, כלומר שלכך מנה שלושה ולא שבעה; סמ"ג ע' רמ-רמג; מאירי נדה נה ב; תפא"י יבקש דעת (פתיחה לס' טהרות) אות כו.
  78. ↑ עי' ציון 212 ואילך.
  79. ↑ סמ"ג שם. ועי' פתחי נדה נדה נה ב, שהתו"כ לא מנאו, מפני ששנוי במחלוקת, עי' ציון 152 ואילך, שנחלקו תנאים אם מטמא במשא, וע"ש שכ"מ בתוספתא זבים פ"ה, שמנו את כל משקה הזב, ומיד אח"כ את המח' בש"ז.
  80. ↑ עי' ציון 220 ואילך.
  81. ↑ תפא"י שם. ועי' ציונים 135, 220 ואילך.
  82. ↑ גאוני מזרח ומערב סי' רלה: וחמש.
  83. ↑ עי' ציון 180.
  84. ↑ עי' ציון 179.
  85. ↑ עי' ציון 155 ואילך.
  86. ↑ ערול"נ נדה נה ב ד"ה אבל זובו, בד' תנאים שבציון 155. ועי' תפא"י יבקש דעת (פתיחה לס' טהרות) אות כו: עשרה משקין.
  87. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הט"ז.
  88. ↑ פתחי נדה וערול"נ נדה שם, בד' הרמב"ם שם.
  89. ↑ ע"ע טמאה ציון 92 וע' אבות הטומאות ציונים 27, 31 ואילך, 32 ואילך, ועי' לעיל ציון 4 ואילך. ועי' רמב"ם דלהלן הט"ו.
  90. ↑ ע"ע אבות הטומאות ציון 35. תו"כ זבים סוף פרש' א ופ"ג; משנה כלים פ"א מ"ג ועי' משנה נדה נד ב; ברייתא כריתות יג ב ונדה נה ב ותוספתא זבים פ"ה; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ד.
  91. ↑ ויקרא טו ח. תו"כ שם פ"ג; שבת יד ב; רמב"ם שם.
  92. ↑ ויקרא טו ב-ג. עי' ציון 103 ואילך.
  93. ↑ רש"י נדה יט ב ונו א.
  94. ↑ עי' ציון 91.
  95. ↑ נדה שם ושם.
  96. ↑ עי' ציון 72.
  97. ↑ ויקרא שם. ועי' ציון 107.
  98. ↑ נדה נו א. ועי' רש"י נדה לד ב ד"ה תאמר ופרי"ד שם.
  99. ↑ נדה שם. ועי' ציון 121.
  100. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  101. ↑ ע"ע טמאה ציון 92 וע' אבות הטומאות ציונים 27, 31 ואילך, 32 ואילך, ועי' לעיל ציון 4 ואילך. ועי' רמב"ם שם הט"ו.
  102. ↑ תו"כ שם; משנה כלים שם; ברייתא כריתות שם ונדה שם ב ותוספתא שם; רמב"ם שם הי"ד.
  103. ↑ ויקרא שם.
  104. ↑ ע"ע ו (דרשה). ק"א לתו"כ שם.
  105. ↑ רש"י נדה שם וק"א שם.
  106. ↑ תו"כ שם; נדה שם; רמב"ם פיהמ"ש מכשירין פ"ו מ"ו, ועי' גירס' מי נפתוח אמנה מו ומים טהורים נופ"ש כלים שם, בפיהמ"ש כלים שם: וזאת לרבות מ"ר. ועי' תשובות הגאונים גאוני מזרח ומערב סי' רלה: ושכבת זרעו מפני שאי אפשר שלא יהיו בו צחצוחי זיבה ומימי רגליו וכו', משמע שאף לסוברים שש"ז משום צחצוחי זיבה, מימי רגליו לא משום צחצוחי זיבה. ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ שם, שטעם טומאת מ"ר משום צחצוחי זיבה (עי' ציון 195 ואילך), ועי' כס"מ שם בדעתו, שנקט הטעם הפשוט והקצר, אבל עיקר טומאתם למדים מ"וזאת", ועי' פיהמ"ש כלים שם, לגירס' שלפנינו (עי' ציון 163), ואחרונים שבציון 163 בדעתו, שזובו ומ"ר שאי אפשר שלא יהיה בהם צחצוחי זיבה כל שהוא, הם אלו שנתרבו מ"וזאת". ועי' כס"מ לרמב"ם שם, בשם מצאתי כתוב בדרך א, שהדרשה מ"וזאת" שמ"ר מטמאים כזובו, אינה אלא לר"א שבציון 175 ואילך, שש"ז של זב אינו מטמא מחמת צחצוחי זיבה, וה"ה מ"ר אין מטמאים מחמת צחצוחי זיבה, ובדעת ר' יהושע, עי' ציון 113, ועי' ציון 201.
  107. ↑ ויקרא שם.
  108. ↑ תו"כ זבים פרש' א; נדה נו א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הט"ז. ועי' מיוחס לר"ש לתו"כ שם.
  109. ↑ נדה שם; עי' רמב"ם שם. ועי' נדה יט ב, שדם ירוק שראתה כשהיא נדה טהור מפני שאינו מתעגל ויוצא. ועל דין חלב אשה עי' ציון 304 ואילך.
  110. ↑ עי' רש"י בתשובה, הו"ד בתוס' וברשב"א נדה מג א ד"ה זבה. ועי' ציון 289.
  111. ↑ עי' רשב"א שם, שתמה מברייתא שבציון 76, שלא אמרו מי רגלי אשה, כמו שאמרו חלב אשה.
  112. ↑ עי' ציון 180. כס"מ דלהלן.
  113. ↑ עי' רמב"ם שם, וכס"מ שם, בשם מצאתי כתוב בדרך א, בדעתו, וע"ש שהביא ראיה מתו"כ מצורע פ"ט. ועי' ציון 201.
  114. ↑ עי' ציון 195 ואילך.
  115. ↑ תו"כ זבים פרש' א; משנה כלים פ"א ה"ג ועי' משנה נדה נד ב; ברייתא כריתות יג א וב ונדה נה א וב ותוספתא זבים פ"ה; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ב. וע"ע אבות הטומאות ציון 34.
  116. ↑ ויקרא טו ב. תו"כ שם; ברייתא נדה שם; רמב"ם שם. ועל שזובו מטמא במשא ומטמא בגדים, עי' ציון 220 ואילך. ועי' ברייתא נדה לה א ונה א, שאין לומר שזובו טמא מסברא, שלאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש, שכן שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור.
  117. ↑ ע"ע זב: מספר הראיות.
  118. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  119. ↑ ע"ע שכבת זרע, ועי' ציון 218.
  120. ↑ עי' נדה לד ב: בעי ר' יוסף, ורש"י שם לה א ד"ה ואיתקש: מי הוי מתעגל, ותוס' שם לד ב ד"ה מקום, בקושייתם ובתי' א', ונו א ד"ה ונילף, ועי' מהרש"א שם לה א בתוס' ד"ה לעולם, ומהר"ם מלובלין שם לד ב בתוס' ד"ה מקום. ועי' רש"י נדה לה א ד"ה ואיתקש, שאביי פשט לר' יוסף, שכיון שמצורע זכר הוקש לזב (עי' ציון 125), אין נפק"מ אם מקום זיבה מעין הוא, ונר' מדבריו שמודה לר' יוסף בעיקר ספקו, וברש"י שם: ואית דמפרשי, שאביי פשט שאינו מעין, ושיבוש הוא, וע"ש הטעם, ועי' ציונים 121, 125, בד' אביי, באופ"א.
  121. ↑ רבא שבציון 99; עי' רשב"א נדה לד ב, בד' אביי שבציון 125, שמקום זיבה אינו מעין, ובד' ב"ה, שאין ראיה. ועי' ציון 120, בד' אביי, באופ"א.
  122. ↑ רש"י נדה לה א.
  123. ↑ במדבר ה ב. רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ג.
  124. ↑ רש"י שם.
  125. ↑ עי' נדה שם: אמר אביי, ועי' רשב"א שבציון 121, בדעתו, ועי' ציון 120, באופ"א בדעתו; עי' רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ג, ועי' ציון 123, ועי' ציון 127. וע"ע טמאה ציונים 102, 176. ועי' תוס' ב"ק כה א ד"ה אלא, שלסוברים שאין אומרים דיו כשמתבטל הק"ו (ע"ע דיו: כשמבטל הק"ו), ראיה ראשונה של מצורע אב הטומאה בק"ו מרוקו, לסוברים (שבציון 16 ואילך) שמעינותיו אב הטומאה, כדרך שאמרו בד' תנאים שבציון 155 ואילך, שש"ז של זב מטמא כזובו בק"ו מרוקו.
  126. ↑ ויקרא טו לג.
  127. ↑ עי' ציון 24. עי' או"ש מטמאי מו"מ פ"ה ה"ה: אולי דצריך קרא לראיה ראשונה של מצורע, בד' הרמב"ם שבציון 125.
  128. ↑ עי' תוס' נדה לד ב ד"ה מקום בתי' ב'. וע"ע טמאה ציון 102.
  129. ↑ עי' נדה יט ב. ועי' ציון 131.
  130. ↑ עי' נדה יט ב, ועי' רש"י שבציון הבא. על תנאים שסוברים שאף דם ירוק טמא, ע"ע דם נדה ציון 113 ואילך.
  131. ↑ רש"י נדה יט ב ד"ה שמתעגל. ועי' רש"י נדה ב ב ד"ה הגס, נר' מדבריו שדם נדה מתעגל ויוצא, וצ"ב, ועדיין אין ראיה משם אם חוזר ונבלע, ועי' ציון 94 ואילך. ועי' פסחים קיב ב: מעין, ונדה יא א: ממעין, ונר' שמ"מ אינו דומה לרוק, ועי' ציון 94 ואילך.
  132. ↑ תפא"י עדויות פ"ה יכין אות יב. ועי' רמב"ם אסו"ב פ"ו ה"א, שדם הנדה ודם הזבה ודם הקושי ודם יולדת ודם טוהר של יולדת כולו דם אחד הוא ומן המקור הוא בא ומעין אחד הוא ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו ותהיה רואה דם זו טהורה וזו נדה וזו זבה, משמע שבאופן זיבת הדם, אם הוא מתעגל קודם שיצא, אין הבדל ביניהם, וע"ע ימי נדה; ימי זיבה ציון 7, שי"ס שדם נדה ודם זיבה שני מעינות הם, וי"ס שתלוי במח' אמוראים שבציון 133, ולפ"ז אין ראיה מדם נדה על דם זיבה.
  133. ↑ רש"י נדה לד א ד"ה ודם וד"ה וב"ה וד"ה בית ושם ב ד"ה תאמר. ועי' ציון 132. ועי' סנהדרין פז ב ונדה יא ב ולה ב, שנחלקו אמוראים בדם לידה ודם טוהר, אם מעין אחד הוא או שני מעינות, ומ' שנקראים מעינות, ונר' שמ"מ אינו דומה לרוק, ועי' ציון 94 ואילך. ועי' רש"י נדה לה ב ד"ה אמאי, שנר' מדבריו שדם טוהר טמא משום מעין.
  134. ↑ רמב"ם דלהלן.
  135. ↑ נדה נד ב; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א ה"ח. ועי' ציון 81. ועי' ציון 220 ואילך.
  136. ↑ ויקרא טו לג.
  137. ↑ נדה שם; רמב"ם שם. ועי' נדה שם: והדוה בנדתה, ועי' רמב"ם שם: והדוה בנדתה והזב, ועי' ציון 10.
  138. ↑ ראב"ד ומיוחס לר"ש לתו"כ זבים פרש' א: לרבות את האשה. ועי' רבנו הלל וק"א והגר"א לתו"כ שם של"ג: האשה, וע"ע זבה ציון 144.
  139. ↑ ויקרא טו ב.
  140. ↑ ראב"ד ומיוחס לר"ש שם: וזובה. ועי' ציון 6.
  141. ↑ על יולדת שלא טבלה, ע"ש ציון 20 ואילך. ועל יולדת בזוב, ע"ש: יולדת בזוב.
  142. ↑ תורי"ד נדה לד ב. ועי' ציון 130.
  143. ↑ עי' ציון 133.
  144. ↑ משנה נדה לד א.
  145. ↑ עי' תו"כ מצורע סוף פ"ט, וראב"ד לתו"כ שם; עי' נדה לד ב, ורש"י שם ד"ה שאר וד"ה מזכר. ועי' ציון 28 בד' בית הלל בע"א, לדברי הסוברים שבציון 204.
  146. ↑ ויקרא טו לג.
  147. ↑ עי' ציון 20.
  148. ↑ נדה לד ב. ועי' ציון 19 ואילך. ועי' תו"כ סוף פ"ט: לזכר לרבות את המצורע ולנקבה לרבות את היולדת, ועי' ראב"ד לתו"כ שם: אי נמי, שי"ל שהיינו יולדת מצורעת, לרבות שדם טוהר שלה מטמא כמעין, ועל גירס' אחרת בתו"כ שם, עי' ציון 19.
  149. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  150. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ה ה"ה.
  151. ↑ מהרש"א נדה נו א, בד' רש"י שם ד"ה שמתעגל: כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע, שאף לסוברים שמטמא כזובו, אינו אלא מק"ו, עי' ציון 158.
  152. ↑ ע"ע שכבת זרע, ועי' ציון 218. ברייתא ב"ק כה א ונזיר סו א ותוספתא זבים פ"ה.
  153. ↑ עי' ציון 180 ואילך.
  154. ↑ עי' תוס' נדה כב א ד"ה לפי; עי' רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ד, וכס"מ שם, בשם מצאתי כתוב, בדרך א, בדעתו, ועי' פיהמ"ש הקדמה לס' טהרות, ומי נפתוח אמנה אות מו ופרפר אות כו, בדעתו; עצמות יוסף ב"ק שם, ועי' ציון 158; ערול"נ נדה נו א, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 187.
  155. ↑ עי' משנה כלים פ"א מ"ג: למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו, ועי' ב"ק כה א, שלפי שהפסיק "רוקו" בין זובו לשכבת זרעו, מ' שש"ז טמא מחמת עצמו, ולא משום צחצוחי זיבה שבו, ועי' תוס' ב"ק שם ד"ה אלא, שלדעה זו, ש"ז טמא אפילו שכבר עברו כמה ימים מראיית הזיבה, כגון בסוף שבעה נקיים שלו, כיון שטומאתו מחמת עצמו ולא משום צחצוחי זיבה שבו, ועי' ציון 181 ואילך. ועי' ערול"נ נדה נה ב, שלסוברים כן, יש עשרה משקים בזב וחבריו, ועי' ציון 86.
  156. ↑ ע"ע דיו: כשמבטל הק"ו, שאין אומרים דיו לש"ז של זב להיות כש"ז של טהור, שא"כ יתבטל הק"ו. וע"ש ציון 49, שאין אומרים דיו לחצאין, לקיים הק"ו לענין שש"ז של זב יטמא במשא, ולומר דיו שלא יטמא בגדים. ועי' תורע"א כלים פ"א אות ו ומקד"ד טהרות סי' מח אות ב.
  157. ↑ עי' ציון 91.
  158. ↑ ב"ק כה א ונזיר סו א, בד' המשנה כלים שם. ועי' עצמות יוסף ב"ק שם, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש שבציון 163, שפירש במשנה שם שלא כסוגיית הגמ' שם, לפי שרצה לפרש סתם המשנה כפי ההלכה, כר' יהושע, שש"ז מטמא משום צחצוחי זיבה שבו.
  159. ↑ עי' ציון 153 ועי' ציון 180 ואילך.
  160. ↑ עי' רמב"ם שם, וכס"מ שם, בשם מצאתי כתוב, ע"פ פיהמ"ש כלים שם, בדעתו. ועי' פיהמ"ש שבציון 163.
  161. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  162. ↑ עי' ציון 106.
  163. ↑ עי' רמב"ם פיהמ"ש שם: ובא בקבלה "וזאת" לרבות שכבת זרעו ומימי רגליו לפי שאי אפשר להן בלא צחצוחי זיבה, ועי' כס"מ שם וגינת ורדים (תאומים) כלל מז: או דגזירת הכתוב, בדעתו. ועי' גינת ורדים שם, שלסוברים שלמדים מגזה"כ שש"ז עצמו מטמא כזובו, משמע שמחמת צחצוחי זיבה שבו אינו מטמא, ולפ"ז צ"ל שאפילו דבר שבא מתחילה על ידי תערובת בטל ברוב, ועי' ציון 188. ועי' ציונים 154, 187 ואילך, בפירוש הרמב"ם בד' ר' יהושע, באופ"א.
  164. ↑ ברייתא נזיר סו א, ועי' ר"ש זבים פ"ב מ"ג: מחמת דוחק הזוב.
  165. ↑ עי' בציונים הבאים.
  166. ↑ ברייתא שם. ועי' נזיר שם: אלא תנאי היא, ותוס' ותוס' חיצוניות שם, בד' המשנה שם סה ב: שרגלים לדבר, שמשמע שאין קריו מטמא אלא כשראהו סמוך לראיית הזיבה.
  167. ↑ דברים כג יב. נזיר שם.
  168. ↑ ר"ש שם.
  169. ↑ ברייתא שם.
  170. ↑ שם יא. נזיר שם.
  171. ↑ ר"ש שם.
  172. ↑ עי' ציון 180 ואילך. המפרש נזיר שם ד"ה אלא.
  173. ↑ עי' ר"ש זבים שם ופ"א מ"ב; המפרש נזיר שם ד"ה אלא תנאי; קר"א נזיר שם, בד' רש"י ותוס' שם.
  174. ↑ עי' ציון 152 ואילך.
  175. ↑ עי' ציון 152.
  176. ↑ רמב"ן נדה כב א; רשב"א ב"ק שם. ועי' פתחי נדה נדה נה ב ד"ה אמנם.
  177. ↑ תוס' נדה כב א ד"ה לפי, בשם ר"ח; שטמ"ק ב"ק שם, בשם הרא"ש; כס"מ מטמאי מו"מ פ"א הי"ד. ועי' קר"א נזיר סו א, בד' תוס' הנ"ל, בטעם ההכרח לומר בד' ר' אליעזר, שא"א לש"ז בלא צחצוחי זיבה.
  178. ↑ ערול"נ נדה נו א. וע"ש, שבזה נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, ועי' ציון 187.
  179. ↑ עי' ציון 84.
  180. ↑ ברייתא שם ושם ותוספתא שם; רמב"ם מטמאי מו"מ שם. ועי' ציונים 154, 159 ואילך.
  181. ↑ ע"ע זב: טהרתו, ושם ציון 434, שאותם שבעה ימים צריך שיהיו רצופים, ויום שביעי שלו רחוק שבעה ימים מראיית הזוב. עי' רמב"ם שם, ומקד"ד טהרות סי' מח אות ב, בדעתו, ועי' ציון 190; קר"א נזיר סו א.
  182. ↑ תוספות נדה כב א ד"ה לפי, בשם ר"ח.
  183. ↑ ברייתא נזיר סו א, ועי' ציון 164 ואילך.
  184. ↑ עי' שטמ"ק נזיר שם, בשם שיטה. ועל הסוברים בדעתם, שש"ז של זב מטמא מצד עצמו, ביומו או מעל"ע, מריבוי הכתובים שבציונים 167, 170, עי' ציון 173.
  185. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  186. ↑ רמב"ם פיהמ"ש כלים פ"א מ"ג. ועי' ציון 163.
  187. ↑ גינת ורדים (תאומים) כלל מז; ערול"נ שם. ועי' מל"מ לרמב"ם שם וגינת ורדים שם וקרן אורה זבחים עח ב, לענין בטול צחצוחי זיבה ברוב לטהר מטומאת משא.
  188. ↑ ע"ש ציון 167, שהטעם משום שאין ביטול ברוב בדבר המעורב מתחילתו, ועי' ערול"נ שם, שלמדים זאת מהכתוב שבציון 185. ועי' קר"א זבחים עח ב: ודרך עיוני, בד' הרמב"ם מטמאי מו"מ שם, שמפני צחצוחי זיבה שבמ"ר, טימאתן תורה מחמת עצמן כמו הזיבה עצמה, ושם עט ב, שהביא ראיה לדבריו, ועי' שער"י ש"ג פכ"ג, שכיון שבאו לעולם בתערובת, חשוב הכל גוף ועצם אחד שכולו טמא מחמת עצמו מפני חלקים של זיבה שבו.
  189. ↑ עי' ציון 181.
  190. ↑ עי' מקד"ד שם, בד' הרמב"ם שם: רוק הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה, מ' שטומאת שלשתם שוה, שכשם שרוקו מטמא כל ימי טומאת זובו מגזה"כ (עי' ציון 91), כך ש"ז ומ"ר מטמאים כל ימי טומאת זובו מריבוי הכתוב "וזאת", שבלא ריבוי הכתוב, לא היו מטמאים בשבעה נקיים משום צחצוחי זיבה, ע"פ תוס' שבציון 182, שמסברא אין לטמא אלא ביום ראיית זוב, שבאותו היום יש בו רוב זיבות, ובמקום גזה"כ ש"ז סותר בשבעה נקיים משום צחצוחי זיבה.
  191. ↑ תוס' שם.
  192. ↑ עי' ציון 182.
  193. ↑ עי' ציונים 102 ואילך, 197 ואילך.
  194. ↑ עי' ציון 113.
  195. ↑ עי' רמב"ם מטמאי מו"מ שם, וכס"מ שם, בשם מצאתי כתוב בדרך א, בדעתו. וע"ש שהביא ראיה מתו"כ מצורע פ"ט. ועי' רמב"ם שם הט"ו, שמי רגלים של נדה וזבה ויולדת שוין לשל זב (עי' ציון 101), ולפ"ז לסוברים בד' הרמב"ם שבזב מטמא משום צחצוחי זיבה, ה"ה באלו.
  196. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  197. ↑ רמב"ם פיהמ"ש כלים פ"א מ"ג, ועי' אחרונים שבציונים הבאים. ועי' ציון 163.
  198. ↑ עי' אחרונים שבציון 187 ואילך.
  199. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  200. ↑ עי' אחרונים שבציון 190.
  201. ↑ כס"מ שם, בשם מצאתי כתוב בדרך א, בד' ר' יהושע. ועי' ציון 182, שמסברא אין לטמא משום צחצוחי זיבה, אלא ביום ראיית זוב, ועי' מקד"ד שבציון 190, בד' הרמב"ם, שמ"ר מטמאים כל שבעה כרוקו, ובהכרח שלא מסברא מטמאים, וצ"ב. ועי' מאירי נדה נו א, שדם היוצא מפי האמה, שאינו מעין (עי' ציון 108), אין טמא משום צחצוחי זיבה, אע"פ שלחץ עצמו, שאין חוששין לצחצוח זיבה אלא בשכבת זרע ומי רגלים.
  202. ↑ עי' ציונים 180 ואילך, 195.
  203. ↑ עי' ציון 19.
  204. ↑ או"ש מטמאי מו"מ פ"ה ה"ה; מקד"ד טהרות סי' מח אות ב.
  205. ↑ או"ש שם.
  206. ↑ על כיחו וניעו עי' רש"י נדה נה ב, ועל רירו עי' רש"י ש"א כא יד. ועי' משנה נדה פ"ז מ"א: והניע, ורע"ב שם, שי"מ שהיא ליחה היורדת מן החוטם, וממעינות הזב היא, ועי' תוס' רע"א שם, שתמה מגמ' נדה שם, ועי' מאירי ב"ק ב א (ובשטמ"ק שם ג ב, בשמו), שכיחו הוא הרוק העבה היוצא מן החזה בכח, וניעו הוא הליחה הגסה היוצאת דרך האף, ומי האף שנזכרו במקום אחר בענין משקה הזב עם כיחו וניעו, פירושו המים היוצאים שלא בכח.
  207. ↑ עי' ציון 211 ואילך.
  208. ↑ עי' ציון 90 ואילך. תו"כ זבים פ"ג; ברייתא נדה נה ב, ושם: כיחו וניעו ומי האף, ול"ג רירו; תוספתא זבים פ"ה; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הט"ז, ועי' כס"מ שם. ועי' ציון 77.
  209. ↑ תו"כ שם וברייתא נדה שם.
  210. ↑ רש"י נדה שם. וע"ע ו (ב): לרבות.
  211. ↑ נדה נה ב. ושם, שלענין דמעת עינו, לא אמר רב, שכשיוצא דרך פיו טמא מפני צחצוחי רוק, אע"פ שאמר רב חייא בר גוריא בד' רב, שהכוחל עינו מגוי אינו מסוכן למות, מפני שיכול לגוררו ולהוציאו דרך הפה, אין הדמעה עצמה יוצאת דרך הפה, אלא הארס שכחל לו הגוי.
  212. ↑ שם.
  213. ↑ ע"ע אבות הטומאות: מספר אבות הטומאה. כלים פ"א מ"ג; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ד-טו.
  214. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך.
  215. ↑ ע"ע הנ"ל: כח הטומאה של אב הטומאה.
  216. ↑ ע"ע טמאה בחבורים ציונים 238 ואילך, 265 ואילך.
  217. ↑ עי' ציון 220 ואילך.
  218. ↑ ע"ע. ועי' ר"ש כלים פ"א מ"ג ד"ה ומימי רגליו.
  219. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א ה"ח ופ"ו ה"ב. ועי' ציונים 4 ואילך, 7 ואילך, 12.
  220. ↑ כלים שם; רמב"ם שם פ"א ה"ח יב יד וטו. וע"ע טמאה ציון 172 ואילך, וע' דם נדה ציונים 175, 206, וע' אבות הטומאות ציונים 26, 31, 32 ואילך, וע' דם יולדת ציון 383.
  221. ↑ עי' ציון 216. עי' זבים פ"ה מ"ז, ועי' כלים שם: למעלה מהן, ור"ש שם, שטומאתם חמורה למעלה מהשנויים קודם להם, שאלו מטמאים אדם לטמא בגדים בין במגע ובין במשא; רמב"ם שם פ"ו ה"ב, וצ"ב למה השמיט שם ש"ז. וע"ע אבות הטומאות ציון 46 ואילך, במה טומאתם חמורה למעלה מבועל נדה השנוי קודם להם, ושם מח' ראשונים.
  222. ↑ ויקרא טו י.
  223. ↑ תו"כ זבים פ"ד. ועי' תו"כ שם: שיכול אין לי מטמא במשא, ועי' ר"ש כלים שם, בשם תו"כ: שיכול אין לי מטמא בגדים, ונר' שאע"פ שנתרבו שם לטמא בגדים במשא, אף במגע מטמאים בגדים, שלא חילק הכתוב לטומאת בגדים בין מגע למשא, אלא במרכב (ע"ע), ועי' ק"א שם. ועי' ר"ש כלים שם, שלר' אליעזר "אותם" בא לרבות הכל, ולחכמים "אותם" בא למעט זוב ודם נדה שאין מטמאים באבן מסמא (עי' ציון 247), ולדעתם, המעינות נתרבו לטמא במשא מלימודים אחרים (עי' להלן), שלדעתם, "אותם" הוא ריבוי לגבי משכב ומושב האמורים בפרשה (ע"ע זב ציון 359), ומיעוט לגבי אלו שאינם אמורים שם. ועי' ח"ח לתו"כ שם, בד' ר' אליעזר, ששכבת זרע ודם הנדה אגב גררא נקטיה, ונלמדים מלימודים אחרים, וצ"ב, ועי' התורה והמצוה לתו"כ שם, בד' ר' אליעזר, שכ"כ לגבי דם הנדה בלבד.
  224. ↑ שם טו לג.
  225. ↑ תו"כ זבים פ"ט; נדה נה ב.
  226. ↑ ויקרא טו ח.
  227. ↑ רש"י נדה דלהלן.
  228. ↑ נדה נה ב; עי' רמב"ם שם הי"ד. ועי' שבת יד ב, ורש"י ד"ה מה שביד.
  229. ↑ עי' ציון 158 ואילך. ר"ש כלים שם.
  230. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  231. ↑ עי' ציון 106. ועי' ר"ש כלים שם: ומימי רגליו יליף התם מרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע, ועי' ציון 95 ואילך, וציונים 92, 103, שמהכתוב "וזאת" הוא שלמדים לטמא את הדומה לרוק, ועי' רש"י כריתות יג ב ד"ה רוקו: ומי רגליו ילפינן מרוקו, ועי' פתחי נדה נדה נה ב ד"ה מימי רגליו, בדעתו.
  232. ↑ רמב"ם שם.
  233. ↑ עי' ציונים 180 ואילך, 195 ואילך.
  234. ↑ רמב"ם דלהלן.
  235. ↑ ויקרא טו לג.
  236. ↑ נדה נד ב; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א ה"ח. בנדה שם: והדוה בנדתה, וברמב"ם שם: והדוה בנדתה והזב, ועי' ציון 10.
  237. ↑ ראב"ד ומיוחס לר"ש לתו"כ זבים פרש' א: לרבות את האשה. ועי' רבנו הלל וק"א והגר"א לתו"כ שם של"ג: האשה, וע"ע זבה ציון 144.
  238. ↑ ויקרא טו ב.
  239. ↑ ראב"ד ומיוחס לר"ש שם: וזובה. ועי' ציון 6.
  240. ↑ עי' ציון 248.
  241. ↑ ע"ע: בשאר הטומאות.
  242. ↑ רש"י חולין כ ב ד"ה מלק, שלא זז עד שבלעה כו'; ר"ש כלים פ"א מ"ג וזבים פ"ה מ"ג ומ"ז; רא"ש זבים שם; רע"ב זבים שם. ועי' תוי"ט זבים שם וכלים פ"א מ"ב ד"ה במשא. ועי' משנה אחרונה זבים פ"ה מ"ג ד"ה חוץ.
  243. ↑ ר"ש ורא"ש זבים פ"ה מ"ז ותוס' הרא"ש חולין קכד ב ד"ה כתנאי. ועי' ר"ש ורא"ש שם מ"ג. ועי' ציון 246 בד' ר' אליעזר בע"א.
  244. ↑ עי' ציון 240.
  245. ↑ רמב"ם טומאת מת פ"א ה"ו ובפהמ"ש זבים פ"ה מ"ג. ועי' תוי"ט שם. ועי' משנ"א שם ומנ"ח מצוה קסא.
  246. ↑ רמב"ם פיהמ"ש זבים פ"ה מ"ז, ושם ע"פ חולין קכד ב: והוא דנישא. וע"ש שאין הלכה כר' אליעזר. ועי' רע"ב וא"ר זבים שם. ועי' רמב"ם פיהמ"ש שם מ"ג. ועי' ציונים 243, 250, בד' ר' אליעזר בע"א.
  247. ↑ ויקרא טו י. נדה נה א.
  248. ↑ שם: בשאר הטומאות, ציון 52 ואילך.
  249. ↑ עי' ציון 223.
  250. ↑ ר"ש ורא"ש זבים פ"ה מ"ז ותוס' הרא"ש חולין קכד ב ד"ה כתנאי. ועי' ר"ש ורא"ש שם מ"ג. ועי' ציון 246 בד' ר' אליעזר בע"א.
  251. ↑ עי' שבת פג ב ונדה מג א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ח ה"א וב; תפא"י יבקש דעת אות כו. וע"ע הסט: בזב.
  252. ↑ נדה שם. ועי' פסיקתא זוטרתא עה"כ (ויקרא יא כח): והנושא את נבלתם וגו' טמאים המה לכם, הם מיטמאין ואין מטמאין לא אוכלין ולא משקין ולא כלים במשא והנושא ולא הנישא לכך נאמר המה מטמאין ולא אחרים, וכעי"ז בתו"כ שמיני פ"ו.
  253. ↑ תפא"י יבקש דעת אות כו.
  254. ↑ ויקרא טו כג.
  255. ↑ נדה נד ב.
  256. ↑ משנה נדה נד ב, וע"ש כב א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"א.
  257. ↑ ציון 343 ואילך.
  258. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  259. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"א.
  260. ↑ השגות הראב"ד שם.
  261. ↑ ע"ע זב ציונים 97, 101.
  262. ↑ על ש"ז של טהור, שמטמא במגע ואין מטמא במשא ואין מטמא בגדים, ע"ע, ועי' ר"ש כלים פ"א מ"ג ד"ה ומימי רגליו. זבים פ"א מ"א, ור"ש ורא"ש שם; תוספתא ריש זבים וברייתא נדה עב ב ורש"י שם; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ב. ועי' חזו"א זבים סי' א ס"ק א, שאפי' לב"ש דלהלן, אם לא ישוב לראות עוד שניה, אין הראשונה אלא כש"ז של טהור, שהרי אמרו "תולים" (עי' ציון 265), ומשמע שאם לא תראה עוד אינו כזוב.
  263. ↑ ע"ע הנ"ל: מספר הראיות.
  264. ↑ זבים שם ור"ש שם; ברייתא נדה שם ורש"י שם.
  265. ↑ שם. וע"ש, שכמו כן, משכבות ומושבות שלו תלוים, לבית שמאי, שלדעתם, דין הרואה ראיה אחת, כ"שומרת יום כנגד יום" (ע"ע), ומ"מ אם לא ראה עוד, אינו כזב כלל, אפילו לסוברים ששומרת יום בשני שלה כזבה, לטמא משכב מדרבנן, אפילו לא ראתה עוד.
  266. ↑ עי' רש"י נדה שם ד"ה ב"ש: זב גמור למפרע, ועי' מהרש"א שם, בדעתו; ערול"נ שם, וע"ש שתמה על מהרש"א הנ"ל, למה כ"כ דוקא בד' רש"י, והרי א"א לפרש בע"א. ועי' חזו"א שם ס"ק ד, שתמה ע"ז מתוספתא זבים פ"א, אלו ואלו מודים שטובל ואוכל פסחו לערב.
  267. ↑ עי' תוס' נדה שם ד"ה מאי: אבל זב אפילו יראה לא יסתור, ועי' פתחי נדה שם, בדעתו; עי' א"ר זבים שם: מודים ב"ש שהוא עצמו אינו אלא כבע"ק, ועי' חזו"א שם ס"ק א, בדעתו, שלא גזרו על גופו, אלא על משכבו ועל היסט ראייתו.
  268. ↑ זבים שם; ברייתא נדה שם; רמב"ם שם.
  269. ↑ ע"ע זב ציון 130.
  270. ↑ תוספתא זבים פ"א, והובא בר"ש זבים פ"א מ"א.
  271. ↑ מנחת ביכורים לתוספתא שם.
  272. ↑ תוספתא שם, והובא בר"ש שם; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ב.
  273. ↑ ע"ע זב ציון 64.
  274. ↑ עי' ציון 268 בד' ב"ה, ועי' ציון 262 בד' ב"ש באופן שלא הוסיף לראות עוד ראיה אחרת.
  275. ↑ ע"ע שכבת זרע.
  276. ↑ ויקרא טו לב.
  277. ↑ עי' ראב"ד שבציון הבא: התורה הקישה קטן לגדול דכתיב זאת תורת הזב בין קטן בין גדול. ועי' תו"כ מצורע פ"א, בשם ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה: לזכר (שם שם לג), כל שהוא זכר בין גדול בין קטן, ולר' יהודה שם, למדים מהכתוב (שם שם ב): איש איש, לרבות קטן, וע"ע זב ציון 66 ואילך, ולדבריהם, אולי ההיקש קטן לגדול בכתובים ההם.
  278. ↑ נדה לד ב, בעיא שנשפשטה שם; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ב, ועי' השגות הראב"ד שם: אין לשונו מיושר, ועי' כס"מ שם בד' הרמב"ם, שכונתו כהראב"ד. ועי' צ"פ קונ' השלמה לח"ד השמטה טז (כב א ד"ה עכ"פ כל היכא), במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד שם.
  279. ↑ ערול"נ נדה לה א, בד' הרמב"ם שם, וכ"מ במל"מ מטמאי מו"מ פ"א ה"א.
  280. ↑ ציון 120 ואילך. ועי' ציון 16.
  281. ↑ ע"ע זב: מחמת אונס.
  282. ↑ עי' ציון 115 ואילך. נדה לז א: לטמויה לההיא טיפה במשא.
  283. ↑ עי' ציון 220 ואילך.
  284. ↑ ע"ע חליצה: הרקיקה. נדה נה ב.
  285. ↑ ויקרא טו ח.
  286. ↑ שם.
  287. ↑ תו"כ זבים פ"ג; נדה שם.
  288. ↑ נדה מג א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"ט.
  289. ↑ נדה שם; רמב"ם שם. ועל הטעם שאמרו שם זבה, ולא אמרו זב, ע"ש תוד"ה זבה, ועי' ציון 110 ואילך. ועי' שערי דורא נדה סי' יד, שמשמע שאף לבעלה לא עלתה לה טבילה, ובהג' ש"ד שם אות א, שתמה, שאפי' הרוק שנתלה בפיה מעין הוא, ואעפ"כ מותרת לבעלה, ועי' מקואות פ"ח מ"ה.
  290. ↑ עי' ציון 295.
  291. ↑ נדה שם; רמב"ם שם. וע"ש שרבא מסופק אף לענין ש"ז של טהור, אם מטמא בעקירה או ביציאה לחוץ, ולשמואל בלשון ראשון, ש"ז מטמא בעקירה, ובל"א ביציאה לחוץ, וע"ש טעם לחלק בין ש"ז למ"ר, ונר' שה"ה בש"ז של זב, לסוברים שבציון 161 ואילך, שמטמא כמעין, הוא ספק אם מטמא בעקירה או ביציאה לחוץ.
  292. ↑ כריתות יג ב; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א ה"ח ויד. וע"ע אבות הטמאות: כח הטומאה של אב הטומאה. ועי' רע"ב נדה פ"ה מ"ב ותויו"ט כלים פ"א מ"ג, שמ' ששיעור ש"ז של זב כשיעור קרי של טהור, שהנוגע בו אינו טמא אלא בכעדשה, ועי' תפא"י יבקש דעת אות כו.
  293. ↑ כלים פ"א מ"ג.
  294. ↑ רמב"ם פיהמ"ש שם; רע"ב שם. ועי' רמב"ם שם: ובגמר נדה זובו טמא כי אצטריך קרא לטמויי במה שהוא לנוגע ולנושא, ובתויו"ט שם תמה, שבנדה נה ב, אמרו: כי איצטריך קרא למשא, ולא אמרו לטמא בכלשהו, ועי' שושנים לדוד שם, שכוונת הרמב"ם לנדה מג ב, שנחלקו תנאים לענין מגע ש"ז של טהור, שי"ס שאע"פ ששיעור ראייתו במשהו, מגעו בכעדשה, שמגעו למדים משרץ, ולכך שיעורו כעדשה כשרץ (ע"ע), לסוברים דון מינה ומינה (ע"ע: דון מנה ואוקי באתרה; דון מנה ומנה), אבל טיפת זוב שלמדים מגוף הכתוב (ויקרא טו ב): זובו טמא, שיעור מגעו כשיעור ראייתו בכלשהו. ועי' רש"י כריתות שם: רוקו בכל שהוא דכתיב (שם שם ח) וכי ירֹק הזב בטהור וגו', וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו, ועי' רש"י שם א ד"ה ועוד וד"ה האשה, שמעינות הזבה מטמאים טומאה חמורה בכלשהו מפני שהם כאבר מאבריה, וכעי"ז ברגמ"ה שם יד ב: מקום חלב מעיין הוא וכו' כאחד מאיבריה ומעיינותיה הוא, וע"ש יג א תוד"ה אמר, שתמה שנדה עצמה אינה מטמאה לאיברים, ועוד שסברא זו אינה אלא בחלב האשה, אילו היה חשוב מעין (עי' ציונים 76, 303, שחלב אשה אינו חשוב מעין), אבל לרוקה ומימי רגליה צריך קרא.
  295. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  296. ↑ ע"ע הערב שמש ציון 110 ואילך.
  297. ↑ תו"כ זבים פ"א, לגי' המיוחס לר"ש וק"א; תוספתא זבים פ"ב; נדה לד א, לגי' הגר"א עה"ג שם; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"י. וע"ע גוי ציון 614 ואילך, שהקילו בגוי שאינו משתלח מהר הבית, ושאם נתגייר טהור, אף על פי שאינו יכול להביא קרבן זיבה.
  298. ↑ נדה שם, לגי' שלפנינו; רמב"ם שם. וע"ע גוי ציון 616 ואילך, וע' טמאה ציון 368 ואילך. ועי' תו"כ שם ותוספתא שם, ששורפים עליהם תרומה וקדשים, ועי' סמ"ג עשין ריח ומיוחס לר"ש לתו"כ שם, שדוקא על מגע גוי עצמו שורפים, אבל על מגע זובו אין שורפים, וע"ע טמאה ציון 377.
  299. ↑ ע"ע טמאה ציון 372 ואילך, וע"ש ציון 374, שי"ס שגזירה מאוחרת יותר היתה לשרוף עליהם תרומה. וע"ע טמאה ציון 373, שיש מצדדים להחמיר בגוי שראה זוב, ששורפים עליו תרומה.
  300. ↑ נדה שם, לגי' שלפנינו.
  301. ↑ נדה שם, לגי' הגר"א עה"ג שם.
  302. ↑ ע"ע גוי ציון 620, שנחלקו תנאים על דם נדה או זבה או יולדת גויה, ב"ש אומרים טהור, כדי לעשות היכר שטומאתם מד"ס, וב"ה אומרים מטמא לח ואינו מטמא יבש, משום היכר. וע"ע גוי ציון 623 ואילך, וע' טמאה ציון 370 ואילך, על ש"ז של גוי, שהוא טהור משום היכר, ושם ושם שבירושלמי י"ח.
  303. ↑ עי' ציון 76.
  304. ↑ משנה טבו"י פ"ב מ"א: בין חמורין, לפי' הר"ש שם, ע"פ חולין פח א, שחמורים היינו זב. ועי' ציון 55 ואילך, שטומאתם כמשקים שהוא נוגע בהם, אפילו באופנים שמעיקר הדין טהורים לגמרי. ועל פי' אחר במשנה שם, עי' ציון 52.
  305. ↑ ציון 238 ואילך.
  306. ↑ ציון 482.
  307. ↑ עי' ציון 108.
  308. ↑ עי' ציון 303 ואילך. ראב"ד לתו"כ זבים פרש' א, בשם יש מי שאומר; ק"א לתו"כ שם הי"ג.
  309. ↑ במדבר כג כד.
  310. ↑ ראב"ד לתו"כ שם בפי' ב' ומיוחס לר"ש לתו"כ שם, ע"פ נדה יט ב. ועי' ק"א לתו"כ שם בפי' א. וע"ע דם ציון 6 וע' הכשר ציון 460. ועל דם הנדה אם חשוב משקה בכלל דם חללים, ע"ע הכשר ציון 533.
  311. ↑ עי' ציון 53 ואילך.
  312. ↑ עי' מי נפתוח אמנה סוף אות קמב, בד' הרמב"ם שאר אה"ט פ"י ה"ד: כגון רוקן ומימי רגליהן, משמע ששאר משקים של שאר הטמאים, טהורים לגמרי, וכעי"ז בדעתו מטמאי מו"מ פ"א הט"ז. ועי' חזו"א מכשירין סי' ט סק"ד, בד' הרמב"ם שם, ששאר משקים של שאר טמאים, כמשקים שהם נוגעים בהם, וע"ש שצ"ע מרמב"ם טו"א פ"י ה"ה: של זב וחביריו, שמ' ששאר משקים של שאר הטמאים, טהורים.
  313. ↑ ע"ע זב ציון 309.
  314. ↑ רי"ד בשיטמ"ק ב"ק כה ב; תורא"ש שבת פד ב; שיטמ"ק ב"ק שם, בשם גליון.
  315. ↑ תוס' שבת שם, שהק' מנין שמעינות אין מטמאים בפכים קטנים, והניחו בקושיא.
  316. ↑ ציון 168 ואילך. ושם ציון 204 ואילך, אם גזרו טומאת משקין אף לטמא אדם, וציון 232 ואילך, לטמא כלים.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מעינות_(לטומאה)&oldid=160730"