דרשני:דיני כוס של ברכה למעשה (עמיחי בוירסקי)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

רבים ‏[1] מאיתנו מכירים את הברייתא ברכות נא א: "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה", אך האם אנו זוכרים את כל עשרת הדברים? האם יש מצב שיש יותר מעשרה דברים? ובנוסף, האם כולם נפסקו להלכה? והאם נפסקו באותה רמת חיוב?

במאמר שלפנינו ננסה לתת תמונה בהירה יותר בעניין כוס הקידוש, בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד". בחלק הראשון נביא את הגמרא ופסקי הראשונים, ובחלק השני נבאר כל דין בנפרד ונפרט מה נפסק בו למעשה.

מקור

הגמרא ברכות נא א מביאה את הדינים המיוחדים שיש בכוס של ברכה: "עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו . אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד הדחה שטיפה חי ומלא". הראשונים נחלקו איזה כוס מוגדרת ככוס של ברכה. רש"י על הגמרא בברכות מפרש שכוס של ברכה היא כוס של ברכת המזון. מנגד, המגיד משנה בהלכות קידוש הלכות שבת כט ז מסביר שלדעת הרמב"ם גם כוס של קידוש מוגדרת ככוס של ברכה ולכן גם בה יש לנהוג דינים אלו וכן פסק השולחן ערוך אורח חיים ראע א. הוכחה לשיטה זו ניתן למצוא גם בדברי הגמרא פסחים קה ב המתייחסת גם לכוס של קידוש והבדלה ככוס של ברכה.

האם ברכת המזון טעונה כוס?

מדברי הגמרא משמע שברכת המזון טעונה כוס, אך נחלקו הראשונים האם מדובר בחיוב או שמדובר רק במנהג עם דינים קבועים. התוספות פסחים קה ב וכן הראב"ד השגות על בעל המאור נג: פסקו שברכת המזון טעונה כוס, אך שאר הראשונים כרמב"ם והרמב"ן כתבו שאין מדובר בחובה. לשיטתם, יש אמנם מעלה בברכה על הכוס אך אין חיוב לחזר אחריה וכן פסק המשנה ברורה משנה ברורה קפד ד שגם בזימון בעשרה אין חיוב לברך על הכוס. מבין השיטות הסוברות שברכת המזון חייבת בכוס, יש הסוברים שמדובר גם ביחיד המברך ברכת המזון רא"ש ומאידך יש האומרים שמדובר רק בשלושה שאכלו יחד והתחייבו גם בזימון הגה"מ בשם ר"י וכן פסק במשנה ברורה משנה ברורה קפד ד. המקובלים אף פסקו שגם אם ירצה היחיד לברך על הכוס, אינו רשאי [[כף החיים]] קפב, א.

פסיקת ההלכה

הגמרא ברכות נא א מביאה ברייתא הקובעת שישנם עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה, אך רבי יוחנן אומר שאנו נוהגים רק בארבעה מתוכם. אמנם, גם רבי יוחנן עצמו דן האם ניתן לסמוך את יד ימין המחזיקה את הכוס ביד שמאל, ומשמע שגם הוא סובר בעוד אחד מדיני כוס של ברכה גם שהיא אינה אחד מארבעת הדברים שמנה. הרא"ש [סי' לה] מסביר שרבי יוחנן רצה למעט רק את הדינים של עיטור ועיטוף שאינם נוהגים לשיטתו, אך סבר ששאר הדינים הם חיוב. התוספות כתב שרבי יוחנן סבר שרק ארבעת הדינים שאמר הם לחיוב, אך גם הוא סבר שראוי להחמיר בשאר הדינים. מדברי הרמב"ם נראה שפתר את הקושיא בדרך אחרת. הרמב"ם פסק כשיטת רבי יוחנן שצריך לנהוג רק בארבעה דינים בכוס של ברכת המזון, אך מנגד, בכוס של קידוש כתב שיש לאחוז את הכוס ביד ימין. ממילא, נראה שהבין שדינו של רבי יוחנן לגבי אחיזת הכוס ביד ימין מוסבת על כוס של קידוש בלבד ולכן אין קושיא מדבריו על כוס של ברכת המזון. להלכה, הטור כתב שאין פוסקים כשיטת רבי יוחנן וחובה לנהוג ככל עשרת הדינים להלכה, אך השו"ע פסק כשיטת הרא"ש שאין נוהגים דיני עיטוף ועיטור אורח חיים קפג א.

עשרת דיני כוס של ברכה

הגמרא הביאה עשרה דברים שנוהגים בכוס של ברכה, אך למעשה אין כל הדינים האלו נוהגים להלכה:

חי

הראשונים הקשו מדברי הגמרא ברכות נ ב האומרת שאין לברך על הכוס עד שייתן לתוכה מים, ומשמע שאסור שהיין יהיה חי ולא מזוג. הרמב"ן פירש שהכוונה לקחת את היין מהחבית רק בשביל הברכה כמו שנאמר לגבי המים המאררים בסוטה "שתהא חיותן בכלי"- שישאב את המים ישירות מן הנהר. מנגד, הרי"ף פירש שהכוונה שבתחילה היין יהיה ללא מים ורק לאחר מכן ימזוג אותו וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים קפג ב שימזוג את היין רק בברכת הארץ. הרמ"א הוסיף שהיינות שלנו אינם חזקים ואינם צריכים מזיגה במים.

הדחה

הכוונה שיש לנקות את הכוס מבפנים מלכלוך. תוספות הסביר שבמידה והכוס נקייה אין צורך לנקות אותה שוב וכן נפסק בשולחן ערוך. המשנה ברורה מוסיף שניתן גם לנקות במטלית ואין חובה לשטוף דווקא במים.

שטיפה

הכוונה לנקיון הכוס מבחוץ. דיניו שווים לדין הדחה.

מלא

יש למלא את הכוס עד שפתה, ואף אם הכוס גדולה משיעור רביעית עדיין זהו לכבוד הכוס שתראה מלאה. אמנם, המשנה ברורה פסק שאין דין זה מחייב וכן הביא מחלוקת בפוסקים האם יש לתת יין עד כדי שיישפך מהכוס או שאין צורך.

עיטור

בגמרא מובאים שתי פירושים לעניין: או שהמברך מוקף באנשים או שהכוס תהיה מוקפת בכוסות נוספות. כמובא לעיל, דין זה לא נפסק להלכה.

עיטוף

יש לעטוף את גופו או ראשו בבגד בשעת הברכה. אמנם, כתבו הפוסקים שמי שלא נוהג ללבוש חליפה ביום יום אינו צריך להתעטף בה, אך יש צורך לכסות את ראשו בעת הברכה.

נוטל בשתי ידיו

יש לאחוז את הכוס בשתי ידיו בשעת הברכה. הגמרא לומדת דבר זה מהפסוק "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'", והט"ז כתב שהדבר מראה את חביבות המצווה. אין חיוב לנהוג בדין זה אך מדובר בהידור מצווה.

אוחזו בימין

יש לאחוז את כוס הברכה ביד ימין. טעם הדין הוא שהכוס החשובה תחזיק את הכוס, וממילא איטר יחזיק את הכוס ביד שמאל. מי שמתקשה להחזיק את הכוס ביד אחת יכול להניח את יד ימין מעל יד שמאל לסיוע. בנוסף, אין לשים כפפות או חציצה אחרת בין היד לכוס.

מגביהה טפח

יש להגביה הכוס טפח מהקרקע או מהשולחן במידה ומברך עליו. הטור מסביר בטעם הדבר שרוצים שכל המסובים יוכלו להסתכל על הכוס בעת הברכה. אין מדובר בדין מחייב אלא בהידור מצווה.

נותן עיניו בו

בשעת הקידוש יסתכל על הכוס. הגמרא מפרשת בטעם הדבר כדי שלא יסיח דעתו מהכוס בשעת הברכה. גם דין זה מוגדר כהידור מצווה ולא כמעכב. יש שכתבו שמי שצריך לקרוא את הברכה מהסידור טוב שיקרב את הסידור לכוס כדי שיוכל לראות את שניהם פניני הלכה.

משגרו לאשתו

ייתן לאשתו לשתות מכוס הברכה. אין מדובר בדין מעכב, אך בגמרא מובא שגם אם לא אכלה עמהם יש לשלוח לאשה לשתות מכוס של ברכה. במידה ויש אורחים נוספים יש לתת גם להם לשתות.

דינים נוספים בכוס של ברכה

כוס של ברכה צריכה להיות שלמה כך שלא יהיה בגוף הכוס שבר ואף לא בשפתה טור. בנוסף, יש צורך שהכוס לא תהיה סדוקה אליה רבה ולכתחילה צריך שלא יהיה שבר אפילו בבסיס הכוס. אמנם, בדיעבד כל כוס שמחזיקה רביעית כשרה פרי מגדים אך אם הבסיס שבור כך שהכוס איננה יכולה לעמוד בפני עצמה יש ספק לגבי כשרותה.

הכוס צריכה שלא תהיה פגומה כלומר שלא ישתו ממנה לפני הברכה, ואף אם שתה מהבקבוק קודם הברכה פגם את כל הבקבוק אורח חיים קפב ג. אמנם, אם מזג לכוס הפגומה יין או מים תיקנו בכך וניתן לברך עליה. בשעת הדחק ניתן לברך אף על כוס פגומה אורח חיים קפב ז.

  1. כתב: עמיחי בוירסקי