דרשני:הרחיבי מקום אוהלך: דינם של השכונות החדשות בירושלים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

בחסדי השם עלינו ‏[1], אנו זוכים לראות בבניינה של ירושלים. מאז היציאה מן החומות לפני כמאה וחמישים שנה, נתווספו לעיר שכונות רבות. ישנם הלכות רבות הנוהגות וקשורות לירושלים. חלקם נובעות מקדושתה בהיותה המקום שלפני ה', חלקם מחשיבותה הנובעת מכך וחלקם מהיותה עיר בישראל שיש לה דינים ותקנות משלה. ברצוננו לברר היא, מהם גבולותיה של העיר בכמה מעניינים אלו.

הוספה על העיר מדאורייתא

היכולת להגדיל את תחום העיר מופיעה כבר במשנה שבועות טז א: "אין מוסיפין על העיר ועל העזרה אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובי"ד של שבעים ואחת" הנדון במשנה זו הוא היכולת להגדיל את תחומי העיר וקדושתה לעניין אכילת מעשר שני וקודשים קלים המותרים באכילה רק בתוך ירושלים. בימינו אין לנו לא מלך, לא נביא, לא אורים ותומים ולא בי"ד של שבעים ואחת, וגם איננו אוכלים קודשים קלים ומעשר שני בטהרה. איננו יכולים להגדיל את תחומי העיר לעניינים אלו.

מקרא מגילה

פוסקי הדורות האחרונים דנו בדינם של השכונות החדשות של ירושלים לעניין מקרא מגילה:

  • הגרשז"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל פסקו לגבי בית החולים הדסה עין כרם שיקראו בו מגילה בט"ו לחודש מכיוון שהוא משתתף בעירוב של ירושלים. כן דעתם לגבי כל השכונות החדשות המצורפות לעירוב של ירושלים. הם למדו דין זה מהגדרת העיר לעניין דיני תחומין בשבת.
  • הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א כתב בשם הגרש"ז : "שכל מה שתחת ההנהלה העירונית של העירייה נידון כאותה העיר..."
  • הגרי"מ טוקצ'ינסקי פסק שרק הסמוך והנראה לירושלים שבין החומות יקראו בט"ו.
  • הגר"ע יוסף פסק לתושבי שכונת רמות לקרוא את המגילה בי"ד באדר. לדעתו, בתים ושכונות שאין בינם לבין בתי ירושלים מרחק של שבעים אמה ושיריים, מוגדרים חלק מן העיר וקוראים בט"ו באדר, אולם שכונת רמות שבינה ובין ירושלים העתיקה ישנו שטח פנוי הגדול משיעור זה יקראו בי"ד.

נושא זה של מקרא מגילה, מלבד שאינו קשור לקדושתה של העיר, לחלק מהדיעות הוא גם לא קשור להגדרת גבולות העיר באופן כללי, אלא דין מיוחד של הלכות מגילה. מנגד, ראשונים רבים למדו מהלכות מגילה לשאר הדינים.

נפילת אפיים ואמירת ברכת מעין שבע בבית האבל

הבית יוסף אורח חיים קלא הביא בשם הרוקח ש"אין נופלים אלא לפני ספר תורה וכן פסק הרמ"א. כתב הגרי"מ טיקוצ'ינסקי שמנהג ירושלים ליפול נפילת אפיים אפילו במקום שאין ספר תורה משום שבירושלים כל מקום נקרא 'לפני ה. דעת הגרש"ז אויערבך בנושא שמכיון שהטעם הוא משום קדושת ירושלים שנקראת לפני ה', יש לנהוג כן רק בירושלים שבין החומות.

בדומה לכך פסק השו"ע אורח חיים רסח ח שבתפילת ערבית של ליל שבת, לאחר תפילת לחש "אומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע." כאשר הסיבה לכך היא "משום סכנת המזיקים..." (משנ"ב), דין זה נשאר בימינו רק בבית כנסת קבוע. אולם, העיר המשנ"ב שם (ס"ק כ"ד) ש"כשיש קביעות על איזה ימים ויש ספר תורה אצלם ... דומה לבית הכנסת קבוע ואומרים. כתב הגר"מ טוקצ'ינסקי שהמנהג בירושלים לומר גם במקום שאין בו ספר תורה וגם אם אין המקום קבוע לתפילה. בנושא זה הורה הגרש"ז אויערבך שאפשר שדין זה חל דוקא בתוך החומות שמחמת הקדושה חשיב כבית כנסת. הגרי"ש אלישיב לעומת זאת פסק שיש לנהוג כך בכל ירושלים .

מעניין שדוקא הגרש"ז שבהלכות מגילה מרחיב מאוד את גבול העיר, בדינים אלו מצמצם. נראה שלדעתו, גם אם גבול העיר גדל, והשכונות החדשות נחשבות חלק ממנה, קדושת העיר נשארה במקומה. דעת הגרי"ש אלישיב מנגד, היא שגם בדינים אלו תחום העיר לעניין שבת הוא הקובע את גבול העיר. ייתכן לומר בדעתו שבעקבות הרחבת קדושת ירושלים והמקום ש'לפני ה מתפשטת, אך נראה לומר שתקנות העיר מתרחבות עד לשכונות החדשות, כיתר תקנות העיר.

מצוה לגור ולהקבר בירושלים

כתב הציץ אליעזר : "בודאי שישנו ענין גדול ועדיפות רבה לגור גם בירושלים החדשה מעל יתר ערי הארץ, באשר היא כעיר שחוברה לה יחדיו סמוך ונראה לפלטרין של מלך. באופן דומה אך שונה, כתב הגרש"ז אויערבך בתשובה משנת תשכ"ה : "ירושלים המקודשת, וגם שונה בהרבה הלכות מכל אה"ק היא רק ירושלים העתיקה, ... וכל מה שחוץ לחומה רק 'נקרא' בשם ירושלים לעניין כתיבת שם העיר בגיטין ובשטרות וכדומה, אבל אין זו ירושלים. ורק משום אהבת ציון וירושלים יש רבים שרוצים שמנוחתם תהיה יותר קרוב לירושלים הקדושה, אבל זה רק עניין של הרגש. ולדעתי אין לזה גם שורש בהלכה וכל שטח שמספחים אותו לירושלים ונקרא בשם זה, ה"ז ממש כירושלים". מפוסקים אלו נראה, שגם ללא תוקף הלכתי, יש בעיר החדשה 'מעלה רוחנית'.

הכל מעלין לירושלים

המשנה במסכת כתובות (י"ג, י"א) מלמדתנו: "הכל מעלין לירושלים". פירש הרע"ב: "אם הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות, תצא בלא כתובה. ואם היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות יוציא ויתן כתובה". הגרש"ז הורה הלכה למעשה בדין שבין איש לאשתו שדין זה נוהג גם בשכונות החדשות. אך הוסיף שמ"מ גם משכונות אלו לגבולות העיר המקודשת נוהג הדין שהכל מעלין. וכן פסק הרב איסר יהודה אונטרמן. הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי פסק גם כך אך הציע הסבר מעט שונה. לדבריו, דין זה נובע מ"חשיבות ישוב עיר הקודש... וגם היושב בפרברי העיר וקשור בעניינים הכלליים אל העיר ה"ז מיישב את העיר ונחשב ליושב ירושלים". על פי הסבר זה יכולת הכפייה, איננה בשביל טובתו של בן הזוג, אלא בשביל טובתה של ירושלים ועל כן גם חיזוק פרברי העיר מצדיק כפייה.

המשמעות הרוחנית של הגדלת גבולות ירושלים

ישעיה הנביא קורא לירושלים (נ"ד,ב): "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי, האריכי מיתרייך ויתדותיך חזקי" מסבירים הפרשנים שבעבור רוב הבנים שיפקדו את ירושלים לעתיד לבוא, צריכה העיר

להתרחב. לירושלים יש תפקיד להוציא את דבר ה' לעולם. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה, ב,ג). ככל שתגדל הכרת שם ה' ומלכותו בעולם, יגדל החפץ להגיע לירושלים והיא תצטרך לגדול. התפתחות העיר היא סימן לתחילתו של תהליך זה שעל סופו מעיד הילקוט שמעוני: "עתידה ירושלים להיות מגעת לשערי דמשק ". נזכה לראות בשובו של ה' ברחמים לירושלים ובהשראת שכינתו בתוכה ובבניינה של ירושלים במהרה בימינו אמן!

  1. כתב: אלעזר לוונטהל