הסייף והספר

החרב והתורה. "הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו - סוף הוא הורג אתכם. והיכן הוא משמען של דברים: שנאמר: ויגרש את האדם וגו' לשמור את דרך עץ החיים. את דרך - זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים - זו תורה" (מדרש רבה לה, ו).

על הפסוק בישעיה "חובל עול מפני שמן", מובא בגמרא (סנהדרין צד:): "אמר רב יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה - ידקר בחרב זו".

במפרשים מבואר, כי חזקיהו לא העלה על דעתו להמית את מי שאינו עוסק בתורה. כוונתו היתה אך ורק לזרז את ישראל לעסק התורה. זאת משום שאחרי שסנחריב כבש את כל העולם וגם ביהודה לחם וכבש ערים בצורות רבות, נתון היה עם ישראל בסכנה מוחשית. לפיכך נעץ חזקיהו חרב על פתח בית המדרש ואמר: דעו שכל מי שאינו עוסק בתורה, ידקר חלילה בחרב זו, חרבו של סנחריב המהלכת עתה ומתהפכת על פני כל הארץ. אבל מי שיעסוק בתורה בוודאי יצילהו ה'. וכך היה, כולם שמעו בקולו ועסקו בתורה - כמסופר שם בגמרא - שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ.

זוהי גם כוונת הכתוב: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו... ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם". כי התורה מצילה מן החרב.

במדרש איכה (פרשה ב) מסופר על מאתיים גבורים שהיו בצבאו של בר כוכבא. במשך שלוש וחצי שנים הקיף אותם אדריינוס בביתר, ולא יכול להם. בכל אותה העת שהה בביתר גם דודו של בר כוכבא, רבי אליעזר המודעי, שהיה עסוק בשקו ובתעניתו ובכל יום היה מתפלל ואומר "רבונו של עולם אל תשב בדין היום". כאשר ראה אדריינוס שאינו מצליח לכבוש את העיר, עמד לחזור לארצו. לפני שיצא משם, בא אליו כותי אחד ואמר לו: יש באפשרותך לנצח אותם אם רק תדע לפגוע בכח האמיתי שלהם והוא רבי אליעזר המודעי. שכן כל זמן שרבי אליעזר המודעי מתפלש בשק ואפר ומתפלל, לא תצליח לכובשם. הוסיף אותו כותי ואמר: המתן לי ואני אעשה שתוכל לכובשם. הלך ומצא את רבי אליעזר מתפלל. עשה את עצמו כאילו הוא לוחש לו דבר מה על אזנו, מיד באו אנשים אל בר כוכבא ואמרו לו: דודך רבי אליעזר רוצה להשלים עם אדריינוס, וראיה לדבר, ראינו כותי אחד מסתודד עמו. שלח בר כוכבא לקרוא לכותי ושאלו: מה אמרת לרבי אליעזר? השיב לו: מוטב שאהרג ולא אגלה סודות המלך. לאחר שסיים רבי אליעזר את תפילתו קרא לו בר כוכבא ושאלו: מה אמר לך הכותי? אמר לו: כיון שהייתי שקוע בתפילה לא שמעתי כלל. נתמלא בר כוכבא כעס, בעט בדודו והרגו. מסיים המדרש: "מיד גרמו עוונות ונלכדה ביתר".