חיבוט ערבה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

חיבוט ערבה הוא המנהג לחבוט ערבה זכר למקדש ביום הושענא רבה, היום האחרון של חג סוכות בזמן שבית המקדש היה קיים, היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים. כיום, המנהג הרווח הוא לחבוט בחמש ערבות על הקרקע לאחר אמירת ההושענות והתחינות של הושענא רבה.

מקור[edit]

בזמן שבית המקדש היה קיים היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים. לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו שיחבטו ערבה גם מחוץ לבית המקדש ביום הושענא רבה ונחלקו האמוראים האם מדובר ביסוד נביאים או רק במנהג סוכה מד א. ההבדל בין יסוד נביאים לבין מנהג תלוי בשאלה האם יש לברך על חיבוט הערבה. למסקנה, קבעה הגמרא כי מדובר במנהג בלבד ולכן אין לברך על חיבוט הערבה וכן נפסק להלכה אורח חיים תרסד ב.

בגמרא סוכה מד א מובא כי על אף שבמצוות ארבעת המינים תיקנו חכמים שתנהג מחוץ למקדש בכל ימות חג סוכות, במצוות ערבה תיקנו שתהיה רק ביום השביעי של החג משום שהיא לא מפורשת בתורה.

דין הערבות[edit]

בגמרא סוכה מד ב נחלקו האמוראים האם מנהג חביטת הערבות הוא בערבה אחת או בשלושה. להלכה, נפסק כדעת הסוברים שמספיקה ערבה אחת, אם כי המשנה ברורה משנה ברורה תרסד יט כתב שטוב להחמיר גם לדעת החולקים ולחבוט בשלוש ערבות. בעוד שלמצוות ארבעת המינים צריך שיישארו רוב העלים בערבה, למנהג חיבוט ערבות מספיק שיישאר בערבה עלה אחד בלבד, אף שיש הידור בלקיחת ערבות נאות למנהג אורח חיים תרסד ד.

אמנם, האר"י כתב בשם הקבלה כי יש לחבוט חמש ערבות חמישה פעמים כנגד חמש גבורות וכך המנהג הרווח בימינו אורח חיים תרסד ד.

לכתחילה נוהגים לקחת למנהג החביטה ערבות חדשות שעוד לא חבטו בהן, אבל מעיקר הדין אנשים רבים יכולים לקיים את המצווה באותן הערבות, מפני שהחבטה אינה פוסלת אותן. וכל עוד הערבות לא נפסלו, כגון שאורך הערבות שלושה טפחים ונותר בכל אחת מהן עלה אחד, אנשים נוספים יכולים לקיים בהן את מנהג המצווה.

ניתן לקיים את מנהג חיבוט הערבה גם עם הערבה שבלולב, אך יש להקפיד להוציא אותה לאחר נטילת ארבעת המינים כך שלפני החבטה לא תהיה מחוברת עוד ללולב משנה ברורה תרסד כא.

אופן החביטה[edit]

לאחר סיום אמירת ההושענות, חובטים בערבה פעמיים או שלוש על הקרקע או על כלי. לפי האר"י נוהגים לחבוט חמש פעמים על הקרקע. הראשונים נחלקו בפירוש המילה "חבטה" ובעוד הרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז כב פירש שמדובר בהטחת הערבה לקרקע, רש"י הסביר שהכוונה לנענע את הערבות ולכן הרמ"א אורח חיים תרסד ד כתב שנוהגים בנוסף לחבטה לנענע את הערבות כדי לצאת גם ידי שיטתו.

על אף שהראשונים כתבו שניתן לחבוט בערבה או על הקרקע או על כלי (כגון ספסלים וכדומה), האר"י כתב שיש לחבוט חמש פעמים דווקא על הקרקע. המשנה ברורה כתב שטוב לחבוט קודם על הקרקע ולאחר מכן על הכלים כדי לצאת ידי חובת כולם משנה ברורה תרסד יט והרב עובדיה יוסף הוסיף כי גם לספרדים ראוי לנהוג כך חזון עובדיה, סוכות, עמ' תמב.

נהגו שגם נשים וילדים קטנים ישתתפו במנהג חיבוט ערבה.

טעם המנהג[edit]

בתשובות הגאונים (שערי תשובה שמ) מביאים שני טעמים לחיבוט ערבה- שהערבה מסמלת את השפתיים וממילא אנו חובטים אותה על הקרקע על מנת שנכניע את הפה. לטעם הראשון אנו רוצים להכניע את פיות המקטרגים עלינו ולטעם השני אנו מכניעים את פינו בתפילה לה'.

הרש"ר הירש הסביר כי מנהג חביטת הערבה מסמל את ביטול הגשמיות כך שאנו כמו חובטים עצמנו לקרקע ומבטלים את הגשמיות שלנו. אנו חובטים דווקא ערבה על מנת לסמל שאנו כערבה חסרי טעם וריח בעומדנו בפני חיתום הדין.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים