תענית בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף

הטור {{הערה| או"ח סימן תע}} כתב שטעם התענית הוא {{ציטוטון| זכר לנס שניצולו ממכת בכורות}} בה נהרגו בכורי מצרים, בעוד לבכורי ישראל לא ארע דבר. אך, [[הרב צבי פסח פרנק]] בספרו מקראי קודש {{הערה| פסח ח"ב, סימן כב}} הקשה, לפי טעם זה, מדוע קבעו את התענית בתור זכר לנס, ולא סעודה ושמחה כמו שתיקנו חז"ל בפורים? {{ש}}

לכן הסביר {{הערה| על פי הזכרון יהודה או"ח סימן קלג}} שהתענית היא זכר לתענית שהתענו הבכורות בערב פסח במצרים. לשיטתו, לאחר שנאמר לבני ישראל כי כל בכורי מצרים עתידים למות באותו הלילה, וכי משה הזהיר את עם ישראל "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" {{הערה| שמות יב,כב}} מן הסתם התענו בכורי ישראל בערב פסח והתפללו לרחמים. חשש זה של בכורי ישראל מפורש גם בדברי רבינו יונה {{הערה| ברכות ב,ב בדפי הרי"ף}} שכתב שהיו הבכורות מפחדים ומתפללים לבוא ו{{ציטוטון| דרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא}}. ממילא, טעם התענית הוא כעין להזכיר את התענית שהתענו בכורי מצרים, וכעין השיטות הסוברות ש[[תענית אסתר]] נקבעה כזכר לתענית שצמו היהודים לפני המלחמה, ועל מנת לחוות מחדש את החג ואת יציאת מצרים הנהיגו שהבכורים שבכל דור יצומו כבימי יציאת מצרים.

ה[[מגן אברהם]] {{הערה| סימן תע}} כתב בשם ה[[עולת שבת]] {{ציטוטון| דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה, והמחמיר תבוא עליו ברכה}}. המשנ"ב הביא את דברי המגן אברהם והרחיב את דבריו לכלל סעודות המצווה (כגון פדיון הבן) אך כתב שצריך לפרוע את התענית ביום אחר לאחר הפסח, והביא שיש הנוהגים לשמוע סיום מסכת ולהצטרף לסעודת המצווה ולפטור עצמם בכך מן הצום. בעל ה[[התשובה מאהבה]] כתב שאין להשתתף בסיום מסכת רק על מנת להיפטר מן הצום, וכן שאף מי שמקל לפטור עצמו מן התענית על ידי הסיום, צריך ללמוד בעצמו את המסכת ולא יכול להצטרף לסיום מסכת של אחרים.