תענית בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תענית בכורות''' (מוכרת גם בשם "תענית בכורים") היא מנהג שבו הבכורות צמים בערב פסח יום יד ניסן. המנהג המקובל כיום הוא לפטור את הצום בסיום מסכת ובסעודת מצווה לאחריו.

במסכת סופרים {{הערה| פרק כא הלכה ג}} מובא: {{ציטוטון|אין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח}}. בירושלמי {{הערה| ריש פרק ערבי פסחים}} ישנם שתי גרסאות בדבר, לפי גירסא אחת הבכורות מתענים, בעוד שלפי גירסא שניה אין הם מתענים. רוב הראשונים {{הערה| כגון הרמב"ן והר"ן}} גרסו בירושלמי שיש לצום, אך הראבי"ה כתב שאין לצום וכן פסק הגר"א. המרדכי הביא את שיטת רבי יחיאל הסובר שמנהג הבכורים להתענות הוא רק בלחם ומיני מזונות, אבל מותר להם לאכול מיני תרגימא כגון בשר, דגים או פירות וירקות. להלכה, השו"ע {{הערה| או"ח סימן תע,א}} פסק שהמנהג לצום כשיטת רוב הראשונים, והמשנ"ב {{הערה| שם ס"ק ב}} פסק שבשעת הצורך ניתן להקל כר' יחיאל.

מתחילה, היו אמורים ה[[כהנים]] לשמש בכהונה, ורק לאחר שחטאו בחטא העגל נטל מהם הקב"ה את תפקידם והעבירו לשבט [[לוי]], ועל כן הבכורים צריכים להתענות ולשוב בתשובה. לפי פירוש זה, הטעם שקבעו תענית זו ב[[ערב פסח]] מפני שאז ניכר ביותר חטא הבכורות שהרי ביום זה מגיעים רוב [[ישראל]] ל[[עזרה]] לשחוט פסחיהם ומצויים שם קרבנות רבים וניכר חטאם ביותר. אך, ניתן להקשות על פירוש זה מכך שגם בכורי כהנים ולווים מחוייבים להתענות, על אף שמהם לא ניטלה זכות הכהונה.

ה[[מגן אברהם]] {{הערה| סימן תע}} כתב בשם ה[[עולת שבת]]: {{ציטוטון|דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה, והמחמיר תבוא עליו ברכה}}. המשנ"ב הביא את דברי המגן אברהם והרחיב את דבריו לכלל סעודות המצווה (כגון פדיון הבן) אך כתב שצריך לפרוע את התענית ביום אחר לאחר הפסח, והביא שיש הנוהגים לשמוע סיום מסכת ולהצטרף לסעודת המצווה ולפטור עצמם בכך מן הצום. בעל ה[[התשובה מאהבה]] כתב שאין להשתתף בסיום מסכת רק על מנת להיפטר מן הצום, וכן שאף מי שמקל לפטור עצמו מן התענית על ידי הסיום, צריך ללמוד בעצמו את המסכת ולא יכול להצטרף לסיום מסכת של אחרים.