17,689
עריכות
ספר יחזקאל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←נבואת הלבנה
| שורה 40: | שורה 40: | ||
במהלך תקופת השכיבה יחזקאל מצטווה לאכול לחם במתכון מדויק העשוי ממינים שונים {{הערה|חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים}} המסמלים לחם שנעשה מתערובת של מינים שונים מחמת המחסור. לצורך שתייה על יחזקאל לשתות מים במשורה שהיא מידת מים מועטה. | במהלך תקופת השכיבה יחזקאל מצטווה לאכול לחם במתכון מדויק העשוי ממינים שונים {{הערה|חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים}} המסמלים לחם שנעשה מתערובת של מינים שונים מחמת המחסור. לצורך שתייה על יחזקאל לשתות מים במשורה שהיא מידת מים מועטה. | ||
יחד עם הלחם והמים, יחזקאל מצווה לאכול עוגה העשויה משעורה, שהיא מאכל בהמה, ולאפות אותה על גללי אדם כסימן לעם ישראל שעתידים לאכול לחם שיטמא בטומאת הגויים בגלות. יחזקאל מזדעזע מהציווי ואומר כי מעולם לא אכל דבר טמא ומבקש מהקב"ה שלא יביאו לאכילת בשר פיגול. הקב"ה בתגובה משנה את המאכל ומתיר לו לאכול את עוגת השעורים על גבי גללי אדם ולא גללי בהמה. ממילא, בעוד הלחם מסמל את המאכל שאותו יאכל העם בימי המצור הקשים, העוגה מסמלת את המאכל הטמא שיאכלו בגלות לאחר החורבן. | יחד עם הלחם והמים, יחזקאל מצווה לאכול עוגה העשויה משעורה, שהיא מאכל בהמה, ולאפות אותה על גללי אדם כסימן לעם ישראל שעתידים לאכול לחם שיטמא בטומאת הגויים בגלות. יחזקאל מזדעזע מהציווי ואומר כי מעולם לא אכל דבר טמא ומבקש מהקב"ה שלא יביאו לאכילת בשר פיגול. הקב"ה בתגובה משנה את המאכל ומתיר לו לאכול את עוגת השעורים על גבי גללי אדם ולא גללי בהמה. ממילא, בעוד הלחם מסמל את המאכל שאותו יאכל העם בימי המצור הקשים, העוגה מסמלת את המאכל הטמא שיאכלו בגלות לאחר החורבן. המפרשים מעירים כי על אף שאין באכילת לחם שנשרף על גבי גללי בהמה פיגול, כוונתו של יחזקאל היא שלאחר ששמר שנים רבות על עצמו הוא איננו מסוגל לעשות את לחמו בדבר טמא ומאוס{{מקור|רד"ק|כן}}. | ||
בחלקה האחרון של נבואת הלבנה, יחזקאל מצטווה לקחת חרב חדה ("תער הגלבים") ובה לגלח את ראשו וזקנו ולחלק אותם לשלושה חלקים שווים בעזרת מאזניים. שליש מהשיער עליו לשרוף בתוך העיר (על גבי הלבנה), שליש להכות בחרב מסביב לה ועוד שליש לפזר ברוח מסביב על מנת לסמל את גורל יושבי ירושלים. חלק קטן נוסף יחזקאל נדרש לקחת בכנפיו ולאחר מכן להשליך אותם לתוך האש | בחלקה האחרון של נבואת הלבנה, יחזקאל מצטווה לקחת חרב חדה ("תער הגלבים") ובה לגלח את ראשו וזקנו ולחלק אותם לשלושה חלקים שווים בעזרת מאזניים. שליש מהשיער עליו לשרוף בתוך העיר (על גבי הלבנה), שליש להכות בחרב מסביב לה ועוד שליש לפזר ברוח מסביב על מנת לסמל את גורל יושבי ירושלים. חלק קטן נוסף יחזקאל נדרש לקחת בכנפיו ולאחר מכן להשליך אותם לתוך האש. הקב"ה מבאר ליחזקאל כי חטאי ירושלים הינם אף גרועים יותר מן חטאי הגויים ולכן יהיו ראויים לעונש חמור. [[רש"י]] על הפסוק מסביר כי חומרת מעשיהם של עם ישראל היא שבניגוד לגויים שלא המירו את אלוהיהם, עם ישראל המיר את אלוהיו, ומביא גם מדברי חז"ל כי עם ישראל אימץ את מנהגי הגויים המקולקלים ביותר. | ||
ה | ה[[מלבי"ם]] מפרש כי יחזקאל הצטווה לגלח את שערו דווקא מכיוון ש"השיער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה' אליו ועתה מעביר אותם מאיתו". לשיטתו, ישנו חילוק בין שיער הראש אותו היו רגילים לגלח ונחשב לניוול לבין הזקן אותו לא נהגו להסיר. הסרת שיער הראש יחד עם הזקן ושריפתם יחד מסמלת כי גם השיער המנוול (הרשעים) וגם שיער הזקן (הצדיקים) ימותו יחד בחורבן. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [https://www.yeshiva.org.il/tags/%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%90%D7%9C תוכן ספר יחזקאל] באתר ישיבה | * [https://www.yeshiva.org.il/tags/%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%90%D7%9C תוכן ספר יחזקאל] באתר ישיבה | ||