הסכם יששכר וזבולון: הבדלים בין גרסאות בדף

כהמשך לשיטות הסוברות כי שכרו של יששכר נגרע בעקבות העסקה, יש הסוברים כי מסיבה זו אין ראוי לתלמיד חכם להשתתף בהסכם יששכר וזבולון. ה[[פלא יועץ]]{{הערה|ערך חיזוק}} כתב כי על אף שראוי לכל אדם שאינו יכול ללמוד בעצמו לקיים תלמיד חכם, עדיף שהתלמיד החכם לא יתרצה ליטול פרס ולמכור חלק מתורתו. לשיטתו, התלמיד חכם מאבד חלק מלימודו בעקבות הסכם זה ומכיוון ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" הרי שהוא עושה עסקת חליפין רעה. גם ה[[נצי"ב]]{{הערה|שו"ת משיב דבר ח"ג סי' יד}} כתב כי במכירת השכר של הלימוד נפסד הלומד, ואין "למכור בשאט נפש כבוד אלהים להתענג על ה' בעוה"ב, עבור עונג הגוף בעוה"ז". הוא הסביר כי מותר לתלמיד חכם לעשות את ההסכם רק במידה והוא מרגיש שדאגות הפרנסה יפריעו לו ללמוד{{הערה|הנצי"ב מבאר גם את הגמרא בסוטה שמחלקת בין הלל ושבנא לבין שמעון ויוחנן שבעוד שמעון ויוחנן ידעו שאם הם לא יעשו את ההסכם הלימוד שלהם ייפגע, הלל ידע שהלימוד לא ייפגע ולכן אם היה עורך את ההסכם היו בזים לו על כך שוויתר על חלקו בעולם הבא תמורת פרנסה בעולם הזה}}. באותו האופן, הובא מעשה ביעב"ץ{{הערה|במגלת ספר דף יב}} שהגיע אליו עשיר גדול והציע לו שכר גדול על מנת שייתן לו אחת משעות לימודו והוא דחאו ואמר שהוא לומד תורה רק לאהבת הבורא וחלילה לו ללמוד למען בני אדם.

==היקף השותפות==

האגרות משה{{הערה|אגרות משה יורה דעה ד, לז}} מחלק בין הסכם יששכר וזבולון למצוות צדקה ומסביר כי השולחן ערוך בכוונה כתב הלכה זו בדיני תלמוד תורה ולא בדיני צדקה לפי שההסכם הוא חלק ממצוות לימוד תורה. לשיטתו, השותפות בהסכם חייבת להיות שותפות מלאה בה האדם המפרנס נחשב כאילו גם הוא לומד ובכך יוכל לקיים את מצוות ידיעת התורה אך יחד עם זאת גם הלומד צריך לקבל שותפות מלאה בעסקים. וכדבריו {{ציטוטון|כיוון שהוא עניין של קניין מצוות לימוד התורה וידיעתה לעצמו, יש על זה שוויו, והשווי הוא שיהיו שניהם שותפין בכל ענייני הרווחים בין שיהיה להם בעולם הזה... ובין שיהיה להם הקרן בעולם הבא והפריות בעולם הזה}}.