הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←תולדות חייו: הרחבה
(←תולדות חייו: תיקון טעות הקלדה) |
(←תולדות חייו: הרחבה) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מ[[גליציה]] בתום [[מלחמת העולם הראשונה]]. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן [[השואה]] התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ישראל|מדינת ישראל]]. | נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מ[[גליציה]] בתום [[מלחמת העולם הראשונה]]. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן [[השואה]] התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ישראל|מדינת ישראל]]. | ||
ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה. | ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה.{{הערה|"הרב צבי (האנס) טאו הגיע למרכז הרב ב-1957 ומאז היה לתלמידו הקרוב של הרצי"ה, אלא שרק בסוף שנות השישים, ולאחר שרבני "הזרם המרכזי" התרחקו קצת מהישיבה, החל להתגבש מעמדו הבכיר" (אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, עמ' 183). "'מרכז' העומדת בשנות השבעים והשמונים במידה רבה בסימן דמותו הנערצת של הרב צבי טאו, יד ימינו ואולי יורשו של הרצי"ה" (גדעון ארן, "בין חלוציות ללימוד תורה", אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), '''מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים (ג)''', אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג, עמ' 65). "מאמצע שנות השישים הלכה והתחזקה תופעה חדשה ב'מרכז', הנובעת גם מהגישה החדשה של הרב טאו וחוגו, לפיה רבנים שונים נשארים עם משפחותיהם שנים רבות בקריית משה, לומדים בישיבה ומתוך עקרון לא מתכננים את עתידם המקצועי או הרבני. כך התעצם 'הכולל' של מרכז, כעולם תרבותי וסוציולוגי בפני עצמו, ובראשו הזוג טאו, אשר הפכו להיות הדמויות הבכירות והוותיקות, מבין האברכים" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 32). "הרצי"ה העריץ את הרבנית טאו, קם לכבודה בקביעות, והסיכומים שכתבה לשיעוריו (אליהם נכנסה ביחד עם אברכי הישיבה) נחשבו למוסמכים ביותר ועל פיהם ערך הרב אביהו שוורץ את הספר "מתוך התורה הגואלת". במקביל עלה מאוד קרנו של הרב טאו, עליו אמר הרצי"ה בהמשך: "ברוך ה' שעשה לנו את ר' צבי. הרמב"ם כותב שאברהם אבינו הוא עמודו של עולם, ור' צבי הוא עמוד הישיבה". הרצי"ה החל לשלוח תלמידים רבים להתייעץ עם הרב טאו, ובמקביל כל העת, גם הרבנית חנה הפכה למודל עבור נשות האברכים" (שם). "וכך מביא גם הרב אביהו שוורץ, מפי הרצי"ה: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה (רמת הגולן), ואל הכל", מתוך התורה הגואלת ב, עמ' קסו" (שם).}} | ||
הוא סירב לבקשת הרצי"ה להעביר שיעור כללי, אך גישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך בישיבה.{{הערה|"במהלך השנים התפתחה במרכז הרב מנהיגותו של הרב טאו, וגישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך. הוא אמנם סירב להעביר "שיעור כללי" בישיבה, אך נתפס בעיני רוב רבניה כממשיכו של הרב צבי יהודה" (יואב שורק, [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/678/184.html ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?], באתר מקור ראשון). "הרב צבי יהודה... ביקש ממנו להעביר את השיעור הכללי בישיבה, אך הוא לא רצה בענוותנותו" ([[הרב שלמה אבינר]], [https://www.כsrugim.co.il/636859-עשר-הערות-על-הרב-צבי-טאו עשר הערות על הרב צבי טאו], באתר סרוגים, 13 בינואר 2022). "הרב טאו נשאר בישיבה ומעמדו המשיך להתחזק; בתקופה מסוימת אף העביר 'שיעורים כלליים' בגמרא, כנראה מתוך רצון של הרצי"ה להתחיל לבצר את מעמדו כיורש עתידי" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 39). "לפי עדויות של תלמידי מרכז באותה תקופה, שיעורים אלו נפסקו לאחר זמן מסוים, בגלל שהיו ארוכים ועיוניים מאוד" (שם)}} הוא שימש כמתווך בין הרצי"ה לפעילי גוש אמונים, שבמקרים מסוימים אף הכפיפו עצמם למרותו,{{הערה|חגי סגל, '''אחים יקרים''', ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1987, עמ' 39–40. גרשון נדיבי, [https://gershonnedivi.wordpress.com/2016/07/11/בעקבות-תלמידי-הרב-צבי-יהודה/ בעקבות תלמידי הרב צבי יהודה], "ערב שבת", 3 במרץ 1989}} והוביל את המאבק לפתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים.{{הערה|הרב בנימין לאו, [https://musaf-shabbat.com/2011/03/03/קצה-הקו-בנימין-לאו/ קצה הקו], באתר מקור ראשון. אילת כהנא, [https://www.makorrishon.co.il/news/462883/ "הרב דפק על השולחן ואמר: צריך לעזור לשרנסקי"], באתר מקור ראשון, 28 בפברואר 2022}} הוא היה אחראי בפועל על קבלת התלמידים לישיבה,{{הערה|1=הרב דוד בן מאיר, [https://www.youtube.com/watch?v=ynt8FTxifXs יום השנה לרבנו הרצי"ה] באתר יוטיוב, דקה 3}} הוכר כסגנו של הרצי"ה, ושימש כסמכות הגבוהה ביותר מתחתיו בישיבה.{{הערה|"טאו קיבל אסמכתא מהרצי"ה, הוכר כסגנו ואף כמועמד בכיר לרשת אותו... בשנים האחרונות נשא טאו בתפקיד ראש הישיבה בפועל והיה לאישיות הדומיננטית ב"מרכז"" (ארן, '''קוקיזם''', [http://www.xn----0hceek4dct2d.com/בין-ישיבה-חסידית-וליטאית-חלק-14-מתוך-פרק-3/ עמ' 242]). "מבחינת הרצי"ה, חוגו של הרב טאו וכנראה גם מבחינת רוב תלמידי הישיבה, לא היה ספק רציני בכך שהרב טאו יחליף את הרצי"ה לאחר מותו, וכדבריה של בורגנסקי באמצע שנות השבעים: "נראה סביר שגם לעתיד לא יתהווה משבר ירושה מאחר והסגן זוכה ללגיטימציה בחוג הרמי"ם והאברכים הקרובים לראש הישיבה שהוא גדול למדי ובעל השפעה"... הרצי"ה ביקש שיעלו לתורה בשבת את הרב טאו בקביעות, ולתלמיד שהתאכזב שהוא שולח אותו לרב טאו, אמר: "אני והוא, הוא ואני, זה עניין אחד". לעיתים ביטא מפורש את עדיפותו על רבנים אחרים, כנראה מחוגו של הרב שפירא: "הציע לאנשים מישוב אחד להתייעץ עם ר' צבי, כאשר הם העלו שמו של תלמיד חכם אחר מתלמידי רבנו, אמר להם: "הוא פרטי, ר' צבי הוא כללי". בפורים תשל"ד העלו את הרצי"ה לתורה והוא סרב לברך עד שהרב טאו "יתפוס את מקומו הראוי לו במזרח", ליד ארון הקודש, מעשה שיכול להתפרש כמינוי הרב טאו לראש ישיבה עתידי... כבר אז שימש לצד הרצי"ה, כסמכות בלתי רשמית שבכוחה לפטר ולקבל רמי"ם" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 37-36). "נחשב בעיני האברכים כסגנו וממשיכו של ראש הישיבה" (מיכל בורגנסקי, '''הכולל בחברה הישראלית: ה-Case של מרכז הרב''', רמת גן, תשל"ז, עמ' 74–75). "הסמכות השניה במעלה הן בתחום הלימודי והן בתחום הארגוני. הוא זוכה ליוקרה ולכוח השפעה במקום השני אחר ראש הישיבה - בישיבה ובכולל. מעמדו בא מכוח האצלה של ראש הישיבה... הוא ממלא בדרגה הגבוהה ביותר את כל כללי המערכת הריבודית. מצטיין במידותיו, מקורב לראש הישיבה, מצטיין בתור תלמיד חכם. על כן הוא זוכה לליגיטימציה למעמדו. מעמדו וסמכויותיו צמחו עם הזמן - כיום זוכה למיסוד חלקי בלבד של התפקיד, כתוצאה מתהליך מתמשך המשתרע על פני תקופה של שנים." (מיכל בורגנסקי, "בעיות סטרוקטורליות", שם, עמ' 4-3)}} | |||
לאחר פטירת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] מונה [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא|הרב שפירא]] לראש הישיבה (כש[[הרב שאול ישראלי]] לצידו). חמישה מהר"מים בישיבה{{הערה|[[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב עודד ולנסקי]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב יעקב לבנון]]}} וכן [[הרב שלמה אבינר]], דרשו למנות את הרב טאו לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ולהעניק לו זכות וטו בענייני קבלת והוצאת תלמידים ור"מים, בתחום הממון ועוד. הם שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. ראשי הישיבה סירבו להיענות לדרישות אלו. לבסוף נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי והחותמים לא פרשו מתפקידיהם. | לאחר פטירת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] מונה [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא|הרב שפירא]] לראש הישיבה (כש[[הרב שאול ישראלי]] לצידו). חמישה מהר"מים בישיבה{{הערה|[[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב עודד ולנסקי]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב יעקב לבנון]]}} וכן [[הרב שלמה אבינר]], דרשו למנות את הרב טאו לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ולהעניק לו זכות וטו בענייני קבלת והוצאת תלמידים ור"מים, בתחום הממון ועוד. הם שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. ראשי הישיבה סירבו להיענות לדרישות אלו. לבסוף נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי והחותמים לא פרשו מתפקידיהם. | ||