ראשונים: הבדלים בין גרסאות בדף

==תולדות התקופה==

ישנן סברות שונות מתי החלה תקופת הראשונים, אך מקובל ליחס את ראשית התקופה לפטירת [[רב האי גאון]] בשנת ד'תשצ"ח (1038). [[גאונים|תקופת הגאונים]] התבטאה בריכוז עולם התורה היהודי בבבל תוך התכתבות עם שאר יהודי התפוצות. תקופת הראשונים מהווה הפעם הראשונה בה עולם התורה והיצירה הרוחני מפוזרים ברחבי העולם. שינוי זה בא לידי ביטוי בסיפור "ארבעת השבויים". מסופר ש-4 מגדולי הרבנים בסוף תקופת הגאונים נישבו ע"י שודדים ו[[פדיון שבויים|נפדו]] ע"י קהילות שונות באגן הים התיכון, בצפון אפריקה, ספרד ואיטליה. כך למעשה החלה להתפזר תורת ישראל בעולם.

תחילת תקופת הראשונים הספרדים נמצאת אצל רבנו חננאל. רבנו חננאל מהווה כתפר בין התקופות ונחשב לראשון הראשונים. אביו היגר לקירואן שבטוניס ושם חי רבנו חננאל ובה הקים ישיבה גדולה וחשובה. תלמידו הגדול של רבנו חננאל היה הרי"ף. הרי"ף למד בישיבת קירואן ולאחר מכן שימש כרב במרוקו, לא ברור באיזו קהילה. הרי"ף פסק בבית דינו כנגד אדם אלים אחד והוא בתמורה הלשין עליו למלכות והרי"ף נאלץ לברוח לספרד לעיר קורדובה ומשם עבר ללוסינה בה הקים ישיבה גדולה. הרי"ף היה הראשון שכתב חיבור הלכתי מאז הגמרא. למעשה חיבורו דומה מאוד לגמרא וכמעט מועתק מילה במילה, אלא שהרי"ף השמיט את המחלוקות והסיפורים שאינם נחוצים והשאיר רק את ההלכה לפי פסיקתו. הרי"ף הגיע בתחילת תור הזהב של יהודי ספרד, תקופת שגשוג ופריחה רוחניים וכלכליים, וגם לו חלק נכבד בשגשוג הספרות התורנית הספרדית. בתקופה זו קמו קהילות יהודיות גדולות בערים המרכזיות של ספרד, והיהודים תפסו עמדות מפתח בחצרות המלכים ובתפקידים הציבוריים. תקופה זו עשירה בשירה עברית, פרשני התורה והגמרא, והוגי דעות יהודים. בתקופה זו רבים מן הראשונים היו גם רופאים, מדענים, משוררים וכן עסקו בחוכמות נוספות.

בדור לאחר מכן אנו מוצאים את רבי יצחק אברבנאל שהיה מחשובי רבני ספרד וכן שר האוצר אצל מלכי ספרד. בדורו של האברבנאל, בשנת רנ"ב (1492), ארע גירוש ספרד. כל יהודי ספרד אולצו להתנצר או לצאת מספרד. רבים עזבו את ספרד וקהילות שלמות העבירו את מושבם למקומות שונים בעולם. חלקם אף עלו לארץ ישראל כמו רבי יוסף קארו והתיישבו בצפת. גירוש ספרד מציין לרוב הדעות את סיומה של תקופת הראשונים בספרד ובעולם כולו.

למייסד הרבנות האשכנזית בתקופה זו, נהוג לייחס את רבנו גרשום מאור הגולה. רבנו גרשום למד אצל רב האי גאון מספר שנים ומהווה כגשר בין התקופות. רבנו גרשום התגורר בצרפת ושם קבע את בית מדרשו. לרבנו גרשום היו ארבעה תלמידים: "רבי יהודה הכהן", "רבי אליעזר הגדול", "רבי יעקב בן יקר", ו"רבי יצחק בן יהודה". שני הרבנים האחרונים שימשו כרבותיו של גדול ראשוני אשכנז, רש"י. רש"י למד בישיבות מגנצא ווורמיזא ולאחר מכן עבר לעיירה טרויש, שם כיהן כרב הקהילה עד לסוף ימיו. בסוף ימי רש"י החלו מסעות הצלב לצאת מאירופה על עבר ארץ ישראל. תקופה זו הייתה תקופה קשה ליהודי אשכנז. התנכלויות, פוגרומים, גירושים, ועוד אירועים אנטישמיים היו נפוצים מאוד בתקופה זו.