17,689
עריכות
ראשונים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(←תולדות התקופה: תיקנתי שגיאה) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה תגית: ביטול |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==תולדות התקופה== | ==תולדות התקופה== | ||
ישנן סברות שונות מתי החלה תקופת הראשונים, אך מקובל ליחס את ראשית התקופה לפטירת [[רב האי גאון]] בשנת ד'תשצ"ח (1038). [[גאונים|תקופת הגאונים]] התבטאה בריכוז עולם התורה היהודי בבבל תוך התכתבות עם שאר יהודי התפוצות. תקופת הראשונים מהווה הפעם הראשונה בה עולם התורה והיצירה הרוחני מפוזרים ברחבי העולם. שינוי זה בא לידי ביטוי בסיפור "ארבעת השבויים". מסופר ש-4 מגדולי הרבנים בסוף תקופת הגאונים נישבו ע"י שודדים ו[[פדיון שבויים|נפדו]] ע"י קהילות שונות באגן הים התיכון, בצפון אפריקה, ספרד ואיטליה. כך למעשה החלה להתפזר תורת ישראל בעולם. | ישנן סברות שונות מתי החלה תקופת הראשונים, אך מקובל ליחס את ראשית התקופה לפטירת [[רב האי גאון]] בשנת ד'תשצ"ח (1038). [[גאונים|תקופת הגאונים]] התבטאה בריכוז עולם התורה היהודי בבבל תוך התכתבות עם שאר יהודי התפוצות. תקופת הראשונים מהווה הפעם הראשונה בה עולם התורה והיצירה הרוחני מפוזרים ברחבי העולם. שינוי זה בא לידי ביטוי בסיפור "ארבעת השבויים". מסופר ש-4 מגדולי הרבנים בסוף תקופת הגאונים נישבו ע"י שודדים ו[[פדיון שבויים|נפדו]] ע"י קהילות שונות באגן הים התיכון, בצפון אפריקה, ספרד ואיטליה. כך למעשה החלה להתפזר תורת ישראל בעולם. | ||
===הראשונים האשכנזים=== | |||
למייסד הרבנות האשכנזית בתקופה זו, נהוג לייחס את [[רבנו גרשום מאור הגולה]]. רבנו גרשום למד אצל רב האי גאון מספר שנים ומהווה כגשר בין התקופות. רבנו גרשום התגורר בצרפת ושם קבע את בית מדרשו. לרבנו גרשום היו ארבעה תלמידים: "רבי יהודה הכהן", "רבי אליעזר הגדול", "רבי יעקב בן יקר", ו"רבי יצחק בן יהודה". שני הרבנים האחרונים שימשו כרבותיו של גדול ראשוני אשכנז, [[רש"י]]. רש"י למד בישיבות מגנצא ווורמיזא ולאחר מכן עבר לעיירה טרויש, שם כיהן כרב הקהילה עד לסוף ימיו. בסוף ימי רש"י החלו מסעות הצלב לצאת מאירופה על עבר ארץ ישראל. תקופה זו הייתה תקופה קשה ליהודי אשכנז. התנכלויות, פוגרומים, גירושים, ועוד אירועים אנטישמיים היו נפוצים מאוד בתקופה זו. | |||
לאחר מכן החלה תקופה של כ-200 שנה של רוגע יחסי ביחס ליהודי אשכנז. בתקופה זו החל אחד המפעלים הגדולים בתושב"ע, [[בעלי התוספות]]. לאחר פטירת רש"י בשנת ד'תתס"ה החלו תלמידיו, שרובם היו צאצאיו, לכתוב "תוספות" על הגמרא ופירוש רש"י. תקופה זו הייתה פריחה גדולה אצל יהודי אשכנז ובית מדרשו של רש"י גדל וצבר תאוצה ותלמידי בית המדרש התפזרו בקרב קהילות רבות מאוד בצרפת, גרמניה, איטליה, ואף כמה בבריטניה. ראשוני בעלי התוספות היו נכדיו של רש"י: [[רבנו תם]], [[רשב"ם]], [[ריב"ם]], ונינו [[ר"י הזקן]]. במשך התקופה ידועים לנו על כ-200 בעלי תוספות. המפורסמים שבהם: [[ריב"א]], [[ראב"ן]], [[רבי יהודה החסיד]], [[רבי יחיאל מפריז]] ועוד רבים. גם לאחר עריכת התוספות נכתבו עוד תוספותים כדוגמת: תוספות רא"ש, תוספות רבינו פרץ, וכן עוד. | |||
לאחר תקופת בעלי התוספות,בערך בתחילת האלף השישי, מתקיים בית מדרש מרכזי בראשות ה[[מהר"ם מרוטנבורג]]. המהר"ם היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז ובו מתחילה התקופה השניה של ראשוני אשכנז. בתקופתו החלה הרעה במצב היהודים באשכנז וגם הרבנים סבלו ממצב זה. אחד האסונות הגדולים בתקופה זו היה שריפת הגמרא ועוד 400 כתבי יד בפריז בשנת ה'ד' (1244). המהר"ם ניסה לעלות לארץ ישראל אך עקב כך קיסר גרמניה כלא אותו במבצר. המהר"ם לא הסכים שיפדו אותו כדי לא לדרבן את חטיפת הרבנים והוא נפטר בבית הכלא בשנת ה'נ"ג. | |||
למהר"ם מרוטנבורג היו שני תלמידים מרכזיים, [[רבי מרדכי בן הלל|המרדכי]], ו[[הרא"ש]]. המרדכי התמקם בנירנברג שבגרמניה וכתב ספר הלכה על פי סדר הגמרא. ספר זה נחשב לאחד מאבני היסוד של ההלכה האשכנזית. הרא"ש חשש שיעשו לו כמו שעשו לרבו והוא עבר לטולדו בספרד שם למד אצל ה[[רשב"א]]. בטולדו התמנה הרא"ש לרב הקהילה לאחר פטירת הרשב"א והוא עמד בראש הישיבה ובית הדין. הרא"ש שינה רבים ממנהגי המקום לפי פסיקתו האשכנזית וכך נוצר ספרו של הרא"ש על הגמרא, חיבור הלכתי אשכנזי לפי סגנון הכתיבה הספרדי. | |||
לאחר פטירת הרא"ש נוצר מצב בו הספרות ההלכתית הייתה גדולה מאוד ומסובכת. רב שרצה לדעת את ההלכה היה צריך לעיין בספרים רבים מאוד ולהכריע בינהם. לשם כך חיבר בנו של הרא"ש, [[רבי יעקב בן הרא"ש]], את ספרו [[ארבעה טורים]] בו הוא קיבץ את השיטות השונות בהלכה לפי נושאים מסודרים. למעשה זהו החיבור ההלכתי המסודר האשכנזי הראשון, שני בעולם התורה לחיבורו של [[הרמב"ם]], [[משנה תורה]]. בתקופה זו פעל באשכנז רבי יעקב הלוי מולין, ה[[מהרי"ל]]. המהרי"ל הוציא ספרי פסיקה ומנהגים ומהווה אחד מהיסודות המרכזיים בפסיקה האשכנזית ובמקורות מנהגיה. | |||
המהרי"ל נחשב לאחד מאחרוני ראשוני אשכנז. בתקופתו פרצה המגפה השחורה שהמיתה רבים מתושבי אשכנז. היהודים הואשמו בפרוץ המגיפה והם נרדפו וגורשו ממערב וחלק ממרכז אירופה, רובם היגרו למזרח אירופה ובעיקר לפולין. בזו למעשה נחתמת תקופת הראשונים האשכנזית, כמאה שנה לפני גירוש ספרד, סיום תקופת הראשונים בספרד ובכל העולם. | |||
===הראשונים הספרדים=== | |||
תחילת תקופת הראשונים הספרדים נמצאת אצל [[רבנו חננאל]]. רבנו חננאל מהווה כתפר בין התקופות ונחשב לראשון הראשונים. אביו היגר לקירואן שבטוניס ושם חי רבנו חננאל ובה הקים ישיבה גדולה וחשובה. תלמידו הגדול של רבנו חננאל היה [[הרי"ף]]. הרי"ף למד בישיבת קירואן ולאחר מכן שימש כרב במרוקו, לא ברור באיזו קהילה. הרי"ף פסק בבית דינו כנגד אדם אלים אחד והוא בתמורה הלשין עליו למלכות והרי"ף נאלץ לברוח לספרד לעיר קורדובה ומשם עבר ללוסינה בה הקים ישיבה גדולה. הרי"ף היה הראשון שכתב חיבור הלכתי מאז הגמרא. למעשה חיבורו דומה מאוד לגמרא וכמעט מועתק מילה במילה, אלא שהרי"ף השמיט את המחלוקות והסיפורים שאינם נחוצים והשאיר רק את ההלכה לפי פסיקתו. הרי"ף הגיע בתחילת תור הזהב של יהודי ספרד, תקופת שגשוג ופריחה רוחניים וכלכליים, וגם לו חלק נכבד בשגשוג הספרות התורנית הספרדית. בתקופה זו קמו קהילות יהודיות גדולות בערים המרכזיות של ספרד, והיהודים תפסו עמדות מפתח בחצרות המלכים ובתפקידים הציבוריים. תקופה זו עשירה בשירה עברית, פרשני התורה והגמרא, והוגי דעות יהודים. בתקופה זו רבים מן הראשונים היו גם רופאים, מדענים, משוררים וכן עסקו בחוכמות נוספות. | |||
שני תלמידים גדולים שהיו לרי"ף הם: [[רבי יהודה הלוי]] וה[[ר"י מיגאש]], שניהם כיהנו כדיינים בבית מדרשו. הר"י מיגאש מילא את מקומו של הרי"ף בראשות ישיבת לוסינה ונחשב לגדול החכמים בספרד. הר"י מיגאש היה הראשון מחכמי ספרד שכתב חידושים על הגמרא. חלקם הגיעו לידינו, חלקם מצוטטים ברמב"ם וב[[רבי בצלאל אשכנזי|שיטה מקובצת]], וחלקם אבדו עם השנים. אחד מתלמידי הר"י מיגאש ששימש גם כדיין בבית דינו הוא [[רבי מימון הדיין]]. בתקופת רבי מימון החלו פרעות ביהודי ספרד והוא ומשפחתו עקרו את מושבם לפס שבמרוקו. לאחר גזירות חדשות במרוקו המשפחה עלתה לארץ ישראל וניסתה להתיישב שם. עקב הקושי תחת השלטון הצלבני המשפחה עברה למצרים אך רבי מימון הספיק להפטר בישראל ולהקבר בטבריה. תלמידו הגדול וממשיכו היה בנו, ה[[רמב"ם]]. | |||
הרמב"ם קבע את מושבו בפוסטאט שבמצרים ושימש כמנהיגה של קהילת קהיר. הרמב"ם חידש חידוש גדול והיה לראשון שכתב ספר הלכות מסודר, לא על פי סדר [[המשנה]], אלא על פי סדר חדש. הרמב"ם סיכם את כל הדעות השונות וההלכות מהגמרא וכתב את הפסקים בצורה מסודרת על פי נושאים. לספר קרא הרמב"ם [[משנה תורה]] אך הוא התפרסם בעולם בעיקר בשמו "הי"ד החזקה" משום שהספר חולק ל-14 חלקים. כמו כן כתב הרמב"ם [[פירוש המשנה לרמב"ם|פירוש למשנה]], אגרות רבות של תשובות שנשלחו לכל קצוות העולם, וכן את ספרו המחשבתי [[מורה הנבוכים]]. הרמב"ם נחשב לגדול דורו ואולי אף לגדול כל תקופת הראשונים. הרמב"ם נפטר בשנת ד'תתקס"ה. | |||
במקביל חזר בספרד תור הזהב הגדול והתפתח בה מרכז תורני ענק. בית מדרש גדול פעל בעיר גירונה ובראשו עמד ה[[רמב"ן]]. הרמב"ן המשיך לפרש את הגמרא אך במקביל היה מאבני היסוד של תורת הסוד בתקופתו. הרמב"ן למד קבלה והתעסק במחשבת ישראל ופירוש התורה. כמו כן כתב השגות על ספר המצוות לרמב"ם. מבית מדרשו של הרמב"ן יצאו גדולי הראשונים ובהם [[רבנו יונה]], ה[[רשב"א]] ה[[רא"ה]] ועוד. תלמידיו ידועים בחידושיהם על הש"ס ומהווים תשתית לעולם העיון התלמודי. בתקופת הרמב"ן ותלמידיו ידועים ויכוחים רבים בין פילוסופים וחכמי דת שונים לבין חכמי ישראל. | |||
הרשב"א היה לאחד מחשובי תלמידי הרמב"ן וכן ראה את רבנו יונה כרבו המובהק. הרשב"א הקים את בית מדרשו בברצלונה ובין גדולי תלמידיו אנו מוצאים את ה[[ריטב"א]] ו[[רבנו בחיי בן אשר]] (בעל הפירוש על התורה, לא בעל חובת הלבבות). בתקופה זו היה פולמוס גדול בקרב רבני ספר על היחס לפילוסופיה היהודית, בעיקר זו המובאת ב[[מורה הנבוכים]]. הפולמוס היה האם יש להשתמש ברציונליזם, ההיגיון האנושי, כדי להבין את האלוקות וחוכמת הנסתר, או שמא יש להסתמך רק על תורת הקבלה וחכמת הסוד להכרה האלוקית. את האסכולה הרציונליסטית יסד הרמב"ם מאה שנה קודם לויכוח, ומי שהרים את דגלו היה [[המאירי]] ובית מדרשו. מנגד, נושאי דגל הקבלה היו תלמידי הרמב"ן, שנחשב לגדול הדור בנגלה ובקבלה. גדול המתנגדים לפילוסופיה הרמב"מיסטית היה רבנו יונה וכן הרשב"א והרא"ש החזיקו בדעותיו והיו חלק מן הפולמוס. המחלוקת הגיעה לשיא עד שהנוצרים החליטו להערב בסכסוך ושרפו את כתבי הרמב"ם בפרובנס. מסופר ששריפת הכתבים זעזעה כל כך את רבנו יונה עד שהרגיש שהרחיק לכת עם ההתנגדות ועלה לקבר הרמב"ם לבקש מחילה ממנו ובעקבות זו כתב את הספר [[שערי תשובה]]. מכל מקום, אין זה אומר שרבנו יונה חזר בו מדעתו האמונית, אלא רק מן הדרך בה הויכוח נעשה. | |||
לאחר | לאחר פטירת הרשב"א קרה אירוע יחודי ומעניין. הרשב"א נתן לרא"ש האשכנזי שרק עתה הגיע לספרד, כתב הסכמה לכך שהוא תלמיד כחם ועל כל הקהילות לקבלו. קהילת טולדו ביקש מהרא"ש להתיישב בה והוא הקים בה ישיבה ובית דין. הרא"ש הביא את הפסיקה האשכנזית מרבו ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] לספרד, ונוצרה קהילה יחודית בספרד שרבים ממנהגיה אשכנזים. לאחר גירוש ספרד קהילה זו עברה למרוקו ולכן רבים מפסקי המרוקאים דומים לפסקים האשכנזים. בנו של הרא"ש, בעל הטורים חיבר בשנת ה'ק' חבור ייחודי וחשוב בעולם ההלכה, [[ארבעה טורים]], בו הוא מקבץ את כל שיטות הפסיקה עד אליו (ראה הרחבה בנושא "עולם ההלכה"). | ||
בדור שאחרי בעל הטורים אנו מוצאים בבית מדרשו של הרמב"ן את [[הר"ן]], רבנו ניסים. הר"ן כתב חידושים על הש"ס וכמו כן את [[דרשות הר"ן]] המביאות את דעותיו האמוניות. מבית מדרשו יצאו ה[[ריב"ש]] ו[[רבי חסדאי קרשקש]] ו[[רבי וידאל די טולושא]] בעל המגיד משנה על הרמב"ם. | |||
לאחר | בדור לאחר מכן אנו מוצאים את [[רבי יצחק אברבנאל]] שהיה מחשובי רבני ספרד וכן שר האוצר אצל מלכי ספרד. בדורו של האברבנאל, בשנת רנ"ב (1492), ארע גירוש ספרד. כל יהודי ספרד אולצו להתנצר או לצאת מספרד. רבים עזבו את ספרד וקהילות שלמות העבירו את מושבם למקומות שונים בעולם. חלקם אף עלו לארץ ישראל כמו [[רבי יוסף קארו]] והתיישבו בצפת. גירוש ספרד מציין לרוב הדעות את סיומה של תקופת הראשונים בספרד ובעולם כולו. | ||
==כתבי הראשונים== | ==כתבי הראשונים== | ||