יחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

מקור האיסור רוב הפוסקים סוברים, שאיסור ייחוד עם אשה שאסורה עליו משום ערווה הוא מן התורה<ref>ר"ח ע"ז לו ב, וסנהדרין כא ב; רבנו יונה, סנהדרין שם; סמ"ג לאווין קכו; תוס' שבת יג א ד"ה מה, וסוטה ז א ד"ה נדה, וסנהדרין לז א ד"ה התורה; יראים סי' קצב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז, וסי' אלף קעח; הרמב"ן על ס' המצוות שורש ג; שו"ת הרדב"ז ח"ז (הנקרא דברי דוד) סוסי' לב; מאירי קידושין פ ב; טור אבהע"ז סי' כב; ב"ח שם; שו"ת ריב"ש סי' תכה; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; חכ"א קכו א; ערוה"ש אבהע"ז כב ב. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"א אות א, ובדבר הלכה סי' א סק"א-ג.</ref>. מקור האיסור הוא מהפסוק 'כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' בסתר לאמר'<ref>דברים יג ז.</ref>, ודרשת חז"ל, שמכאן רמז לייחוד מן התורה<ref>קידושין פ ב; סנהדרין כא ב; ע,ז לו ב; ירושלמי קידושין ד יא; ירושלמי סוטה א א. וראה בפנ"י קידושין שם. וראה באבות דר"נ פ"ב ה"ב; סמ"ג לאווין קכו; ס' החינוך מ' קפח - שלמדו איסור ייחוד מהפסוק 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה' (ויקרא יח ו), וראה מה שכתב בנידון הגרא"י אונטרמן באוצה"פ, הערות בסוף כרך ט, עמ' 260, אות א. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך (אות ב).</ref>. לשיטה זו יש שכתבו, שאין הוא אלא לאו הבא מכלל עשה, ודינו כעשה<ref>זוהר הרקיע לתשב"ץ, עשין אות עח; פנ"י קידושין פא א; ביאור הגר"א אבהע"ז סי' כב סק"ד; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א.</ref>, ויש מי שכתב, שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור תורה סתם<ref>חקרי לב אבהע"ז סי' יז סוד"ה ולכאורה.</ref>; יש מי שכתב, שאיסור ייחוד הוא הלכה למשה מסיני<ref>נר מצוה (ר"י שיד) ח"א סי' י אות קסב.</ref>; יש מי שסבור, שאיסור ייחוד עם הערווה הוא מדברי קבלה<ref>רמב"ם איסורי ביאה כב ב.</ref>, ונחלקו המפרשים בדעתו, אם כוונתו שהאיסור הוא מן התורה או מדרבנן<ref>ראה מ"מ שם; משל"מ סוטה ב א; ב"ש סי' כב סק"א; עצי ארזים שם סק"ד; שו"ת אמרי כהן סי' כו; שו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; שו"ת עין יצחק חאבהע"ז סי' ח סק"ד; ארעא דרבנן מע' יו"ד אות רפח; מנ"ח מ' קפח סק"ב. וראה בסמ"ג לאווין קכז, ובב"י אבהע"ז סי' כב. וכדעת הרמב"ם משמע בלבוש אבהע"ז כב א. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ע' יחוד, הע' 31.</ref>; ויש מי שסבורים, שאיסור ייחוד הוא מדרבנן<ref>סמ"ק מ' צט; הגהה בפרישה אבהע"ז סי' מד סקט"ו. וראה בהע' קודמת.</ref>, אלא שהיא גזרה קדמונית שקדמה לדוד ובית דינו<ref>עצי ארזים סי' כב סק"ד.</ref>, ואיסורו חמור משאר איסורי דרבנן<ref>שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ח אות ד.</ref>.

גוי אסור לאשה ישראלית להתייחד עם גוי, אפילו במקום שאין איסור ייחוד עם ישראל<ref>ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג; שם יו"ד קנג ד. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ה, ע' גוי, עמ' שנ-שנא. וראה בשו"ת צור יעקב סי' טז ובשו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יז, אם איסור זה הוא מן התורה.</ref>, ואיסור זה הוא גם כאשר האשה חולה<ref>שו"ת חת"ס חיו"ד סי' עו.</ref>. אכן, נחלקו הפוסקים אם איסור זה חל גם ביחס לאשה חשובה וקרובה למלכות<ref>ראה טור יו"ד שם; ש"ך שם סק"ב.</ref>, וכן כשהאשה היא בעלת כוח, או כשנמצא ישראל בסמוך<ref>חזו"א נשים סי' לה אות' א-ב.</ref>.

פנויה, שגזרו עליה דוד ובית דינו<ref>סנהדרין כא א; ע"ז לו א; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טושו"ע אבהע"ז כב ב.</ref>. יש אומרים, שהאיסור הוא מגזרת חכמים דווקא כשהיא איננה נידה, אבל בזמנינו שכל הפנויות הן נידות, איסור הייחוד עמן כדין ייחוד עם אשת איש, היינו לשיטות הסוברים שאיסור ייחוד בעריות הוא מן התורה, גם פנויה נידה אסורה מן התורה<ref>שו"ת ריב"ש סי' תכה; מהר"ש אבוהב, ספר הזכרונות, הל' נידה וזכרון י; שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יז; שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' טז; שו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; מ"ב סי' עה סקי"ז; בינת אדם שער בית הנשים סע' יז (כח); נתיבות השלום באורחות חיים נתיב ט, בדרך התשובה סק"ג; ערוה"ש אבהע"ז כב א,ג; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ג. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ח אות ב, ובדבר הלכה סי' א סק"ח.</ref>; ויש הסבורים, שבין פנויה טהורה ובין פנויה נידה, אינה אסורה אלא מגזירת חכמים<ref>בית משה אבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת אמרי כהן סי' כו-כז. וראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ח סק"ו-ח ופכ"ה סק"א-ג, ובאוצה"פ סי' כב סק"ח אות ב.</ref>.

גויה היא בין שמונה עשרה דבר שגזרו תלמידי בית שמאי ובית הלל<ref>שבת יז ב.</ref>, והכוונה שגזרו על ייחוד עם גויה<ref>ע"ז לו ב, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טושו"ע אבהע"ז כב ב; ס' החינוך מ' קפח. וראה בב"ש סי' כב סק"ב; מנ"ח שם סק"ג.</ref>. יש מי שכתב, שהיינו דווקא בגויה פנויה, אבל גויה אשת איש איסור הייחוד עמה הוא מן התורה<ref>מנ"ח מ' קפח סק"ג.</ref>, ויש שחלקו עליו<ref>שו"ת יד שלום סי' סט אות טו, הובאו דבריו באוצה"פ סי' כב סק"ט אות ג.</ref>.

זכר עם זכר מעיקר הדין אין איסור ייחוד של זכר עם זכר<ref>קידושין פב א; רמב"ם איסורי ביאה כב ב; טושו"ע אבהע"ז סי' כד.</ref>, משום 'שהעם הזה הטהור לא תתקפהו תאוותו לשני מעשים אלו (היינו משכב זכור ומשכב בהמה) שהם מחוץ לגדר הטבע'<ref>רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין ז ג.</ref>. אכן בדורות האחרונים שרבו הפריצים, יש שכתבו שצריך להתרחק מייחוד עם זכר<ref>טושו"ע שם.</ref>, והדבר תלוי במצב הצניעות באותו זמן ובאותו מקום, שאם פרוצים בכך, וחשודים על משכב זכור, אסורים בייחוד<ref>ראה ב"ח אבהע"ז סי' כב; חכ"א קכו יד. וראה בח"מ סי' כב סק"ו. וראה עוד בע' מיניות הע' 650 ואילך.</ref>.

אין כלל איסור ייחוד  עם הנשים הבאות: אמו ובתו<ref>קידושין פ ב; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טושו"ע אבהע"ז כב א.</ref>, שהייחוד עמהן מותר אפילו בדירת קבע<ref>ראה פרישה אבהע"ז סי' כב סק"ג; ב"ש שם סק"א; ערך שי אבהע"ז שם; משל"מ סוטה א ג סוד"ה קינא; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' מג; מנ"ח מ' קפח סק"ג; חכ"א קכו יב.</ref>; אחותו - יש שאסרו הייחוד עמה<ref>הרמב"ם והחינוך השמיטו אחותו מרשימת הנשים שהייחוד מותר עמהן.</ref>, יש התירו רק בדירת ארעי ולא בדירת קבע<ref>ראה הפוסקים בהע' 32 לעיל.</ref>, ויש שהתירו בכל מקרה<ref>דבר הלכה סי' ב סק"ה, בשם החזו"א. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ד, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"כ.</ref>; אשתו נידה<ref>סנהדרין לז א; רמב"ם וטושו"ע שם. בטעם ההיתר - ראה תוס' שם ד"ה התורה; יראים סי' קצב; תורת הבית לרשב"א ז ב; רא"ש סוף נידה; ב"י יו"ד סי' קצב ד"ה חתן. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סק"ה. ביחס לקרובות אחרות - ראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"כ; אוצה"פ סי' כב סק"ד אות' ג-ו.</ref>.

עונש העובר על איסור ייחוד, חייב מלקות מרדות<ref>ואם מלקים גם את האשה - ראה שיטות הפוסקים באוצה"פ סי' כב סק"י אות א.</ref>, ומכריזים עליהם שלא זינתה אלא נתייחדה<ref>קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; סמ"ג לאווין קכז; טושו"ע אבהע"ז כב ב.</ref>; אבל מי שנתייחד עם אשת איש, אין מלקים ואין מכריזים על כך, כדי שלא להוציא לעז על בניה<ref>קידושין שם, מחלוקת; רמב"ם וטושו"ע שם. וראה באוצה"פ סי' כב סקט"ז.</ref>. ויש סבורים, שגם בפנויה שנתייחדה אין מכריזים<ref>מאירי קידושין פא א; טור אבהע"ז סי' כב, שלא הזכיר הכרזה. וראה באוצה"פ סי' כב סקי"ב.</ref>.

יסוד איסור הייחוד  הוא מפני שדבר זה גורם לגלות ערווה<ref>רמב"ם איסורי ביאה כב א; סמ"ג לאווין קכו; ס' החינוך מ' קפח; מאירי קידושין פ ב; טושו"ע אבהע"ז כב א. וראה בשו"ת טוטו"ד מהדות"ל ח"א סי' ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ב סק"א.</ref>. יש מי שכתב, שיסוד הדין הוא להתרחק ממצב שיש בו אפשרות לבוא לעבירה בעריות, ולפי זה עולה בפשטות, שאיסור ייחוד הוא משום גדר וסייג, שלא יבוא לידי עבירה<ref>אוצה"פ סי' כב סק"א סוף אות ז, בשם הגרא"י אונטרמן.</ref>; ויש מי שכתב, שאיסור ייחוד הוא איסור עצמי<ref>אבי עזרי על איסורי ביאה כב יב. ובחזו"א שם, חלק עליו, ואף הוא סבור שהוא משום גדר וסייג. וראה עוד בדברי סופרים ח"ב סי' א. וראה בשו"ת שער יוסף שהוסיף לדון ביסוד איסור ייחוד מחשש שמא יבוא לידי הוצאת זרע לבטלה, עיי"ש.</ref>.

ייחוד ופיקוח נפש יש מהפוסקים הסבורים, שאין איסור ייחוד באשת איש נדחה אפילו בפיקוח נפש, מפני שהוא מאביזרייהו של גילוי עריות<ref>שו"ת צור יעקב סי' טז; פסקי תשובה, ח"א די"ג ע"א הע' ל; שו"ת זרע אברהם חיו"ד סי' ה. וכן משמשע משו"ת טוטו"ד מהדו"ק סי' קצב. וראה באוצה"פ סי' כב סק"א אות ז. וראה עוד בע' פקוח נפש הע' 128-129.</ref>; יש הסבורים, שאיסורי לאו אינם בגדר אביזרייהו של גילוי עריות, ולכן איסור ייחוד נדחה מפני פיקוח נפש<ref>שו"ת שם אריה חאבהע"ז סי' לג; זר זהב על או"ה כלל נט אות ב; עיון יעקב סנהדרין כב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"א סקט"ז; תורת היולדת פי"ד הע' ד. וכן משמע בתוספת יוהכ"פ יומא פב א; שו"ת חות יאיר סי' קפב.</ref>; ויש מי שכתב, שאף אם איסורי לאו נכללים באביזרייהו של גילוי עריות, בכל זאת אין איסור ייחוד כלול בזה, כי אין בו כלל מעין העבירה עצמה<ref>הגרא"י אונטרמן, קול תורה, כסלו תשי"ט, הובאו דבריו באוצה"פ סי' כב סק"א סוף אות ז. וראה שם בהערות לכרך ט, עמ' 260, אות א.</ref>.

פתח פתוח לרשות הרבים אם במקום שהם נמצאים יחד יש פתח פתוח לרשות הרבים, אין חוששים משום ייחוד<ref>קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ט.</ref>, ואין איסור ייחוד אפילו לכתחילה<ref>ראה להלן הע' 90 ואילך, בבעלה בעיר. וראה בשער יוסף בשו"ת סי' ג, שבפתח פתוח גם רש"י מודה שההיתר הוא לכתחילה, אמנם בשו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א, נסתפק בכך. וראה באוצה"פ סי' כב סקל"ה אות א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"א סקכ"א. וראה בערוה"ש אבהע"ז כב ו, ומה שתמה עליו בשו"ת ציץ אליעזר שם.</ref>.

יש מי שכתבו, שלא מועיל פתח פתוח לעניין ייחוד עם מי שלבו גס בה<ref>רבנו ירוחם, ח"א נתיב כג, בשם הרמ"ה; ח"מ אבהע"ז סי' כב סקי"ג; ב"ש שם סקי"ג; ערוה"ש אבהע"ז כב ו; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ט.</ref>; ויש אומרים שמועיל<ref>ט"ז אבהע"ז סי' כב סק"ח; החיד"א בשער יוסף, בשו"ת סי' ג, בברכי יוסף אבהע"ז סי' כב אות ו, בשיורי ברכה, סי' כב, ובשו"ת יוסף אומץ סי' צז; מסגרת השולחן על קיצושו"ע סי' קנב סק"י. וראה עוד בדבר הלכה סי' ג סקי"ט; אוצה"פ סי' כב סקל"ה אות יג; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב. ביחס לשיטת שו"ת תרומת הדשן סי' רמד בנידון - ראה בח"מ, ב"ש, ט"ז, שם; שו"ת ציץ אליעזר שם סק"ד; אוצה"פ שם.</ref>. אך בפתוח ממש המנהג להקל<ref>ההלכה במשפחה, פט"ו הע' 36.</ref>. בהגדרת 'גס בה'<ref>רש"י סוכה כא א ד"ה כל עיקר, תירגם 'גסה' במונח 'פרייוי'. וראה בס' אוצר לעזי רש"י, עירובין מז א (544), שהכוונה ליחס חופשי בין בני אדם, ובפרט בין גבר לאשה, שאין ביניהם מחיצת נימוסים.</ref> יש כמה דרגות: הנמוכה היא מי שעסקו עם הנשים, היינו שמלאכת אומנותו נעשית לנשים, והנשים צריכות לו<ref>רש"י קידושין פב א ד"ה כל שעסקיו. וראה בגמ' קידושין שם, ובתנא דבי אליהו רבא, יח ס - דוגמאות למי שעסקו עם הנשים.</ref>; ואחריה - מי שהיא בעלת בריתו<ref>רש"י קידושין שם ד"ה שושבינתיה.</ref>, שגדלה עמו, או שהיא קרובתו<ref>רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח.</ref>; ויש מי שכתב, שהוא כולל גם כשיש להם איזה הכרה על ידי עניני מסחר וכיו"ב<ref>ערוה"ש אבהע"ז כב ו. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"ב-ג.</ref>.

אשה שבעלה בעיר אין עמה איסור ייחוד<ref>קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח.</ref>, והוא-הדין בארוסה, שאין בה איסור ייחוד כשהארוס בעיר<ref>הפלאה, קונט' אחרון סי' קטו סקי"א; דבר הלכה סי' ז סק"ט. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' כא.</ref>. בטעם ההיתר של בעלה בעיר - יש אומרים, שהוא מפני שהיא מתייראת שמא יבוא עכשיו<ref>על פי שיטת רש"י קידושין שם.</ref>; ויש אומרים, שהוא עניין רגשי, שפחד בעלה עליה כשהוא באותה העיר, אפילו אם איננו יכול לבוא עכשיו<ref>על פי שיטת הרמב"ם והשו"ע שם. וראה הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' ועלהו לא יבול, ח"ב עמ' קפד. וראה עוד במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' 302 ואילך, אות' א-ב.</ref>.

יש מי שסבור, שבעלה בעיר מועיל לשמור מן הייחוד רק בדיעבד<ref>רש"י קידושין פא א ד"ה בעלה; ב"ח אבהע"ז כב. וראה בדבר הלכה סי' ג סוף הגהה"ה א, והגהה"ה מח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ד; דברי סופרים ח"ב סי' כב.</ref>, אך רוב הפוסקים סבורים, שבתנאי זה מותר לכתחילה<ref>תוס' קידושין פא א ד"ה בעלה; רמב"ם איסורי ביאה כב א; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תפא; טושו"ע אבהע"ז כב ח; לבוש שם; יש"ש קידושין פ"ד סי' כא. אך ראה בח"מ וב"ש שם, שהעתיקו מחלוקת רש"י ותוס' בלי להכריע, וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רג, שלהלכה קיימ"ל כרוב הראשונים שמותר לכתחילה. וראה באריכות באוצה"פ סי' כב סקל"א אות א, ובדברי סופרים שם.</ref>.

אם ליבו גס בה, אסור להתייחד עמה גם כשבעלה בעיר<ref>קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טושו"ע אבהע"ז כב ח; ערוה"ש אבהע"ז כב ו. וראה בכסא אליהו אבהע"ז סי' כב אות ב; שו"ת בית יהודה עייאש חאבהע"ז סי' יג; שו"ת יוסף אומץ סי' צז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ב סק"ו-ז; אוצה"פ סי' כב סקל"ב - בשיטות הראשונים בנידון. וראה לעיל הע' 85 בהגדרת 'גס בה'.</ref>.

יש מי שכתב, שבעלה בעיר לא מועיל במי שהוא פרוץ<ref>ס' תאווה לעינים, הובא בשער יוסף להחיד"א סי' ג; לחם סתרים, ע"ז כה ב. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' כג.</ref>, אך רוב הפוסקים סבורים, שבעלה בעיר מועיל גם בפרוץ<ref>ראה באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ו.</ref>.

נחלקו הפוסקים, אם בעלה בעיר מועיל בייחוד עם גוי - יש הסבורים, שבמקרה זה לא מועיל<ref>תאווה לעינים, קידושין סי' שלב, ובלחם סתרים, ע"ז כה ב; שער יוסף, בשו"ת סי' ג.</ref>; ויש הסבורים, שאף במקרה כזה מועיל<ref>נוה שלום דקכ"ג ע"ג; שו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א. וראה באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ז.</ref>.

אם הבעל נמצא בעיר, אך הוא מרוחק מאד, או שהוא שכיר בעבודתו, וידוע שלא יוכל להגיע למקום שבו נמצאת אשתו - יש הסבורים, שמתקיים איסור ייחוד, למרות שהוא בעיר<ref>כסא אליהו אבהע"ז סי' כב אות א; חפץ חיים בספרו נצח ישראל; שו"ת עמודי אור סי' צה אות יב; אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"ח.</ref>; יש מתירים מדין בעלה בעיר גם בתנאים אלו<ref>החיד"א בשיורי ברכה אבהע"ז סי' כב, ובשו"ת יוסף אומץ סי' צז; המקנה קידושין פא א ד"ה בעלה, ובנתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב סק"ה; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ח; דבר הלכה סי' ז סע"ד, בשם החזו"א; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ה. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סקל"א אות ד.</ref>; יש מי שכתב, שהוא תלוי במחלוקת הראשונים בהגדרת היתר בעלה בעיר, ומכל מקום בערים גדולות כמו לונדון וניו-יורק, ובעיקר בזמנינו שפריצים שכיחים מאד, יש להחמיר לכל הדעות<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפ אות א; שם ח"ה סי' רג אות ג.</ref>; יש מי שכתב, שגם כשידוע שהבעל לא חוזר במשך היום מעבודתו, הרי בצירוף פתח סגור ולא נעול, או שיש מפתח לבני המשפחה, יש להקל<ref>שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קמב.</ref>; ויש מי שחילקו, שאם הוא נמצא במקום רחוק, אבל יכול בכל עת לחזור, כגון שהוא עצמאי וברשות עצמו, דינו כדין אשה שבעלה בעיר, אבל אם הוא מפליג למקום רחוק בעיר, ואינו יכול לחזור אלא לאחר זמן קבוע וידוע, אין דין האשה כדין בעלה בעיר<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות' ז,כא; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ו.</ref>.

אשה שבעלה בעיר, ונמצאת עמה עוד אשה, שאין בעלה בעיר - יש מי שכתב, שיש איסור ייחוד ביחס לאשה שאין בעלה בעיר, ולא מועיל שנמצאת עמה אשה שבעלה בעיר<ref>אור שמח איסורי ביאה כב יב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"י.</ref>; ויש הסבורים, שמותר לכתחילה להתייחד עמן, גם אם יש ביניהן בלתי נשואות, כל שיש שם אשה אחת שבעלה בעיר<ref>שו"ת נחפה בכסף ח"ב חאבהע"ז סי' יא; חכמת אדם כלל קכו בבינת אדם סי' יז; מקנה קידושין פא א ברש"י ד"ה בעלה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"י.</ref>.

איש שאשתו בעיר נפסק להלכה שאיש שאשתו עמו, הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו<ref>קידושין פ ב; ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג.</ref>. יש שכתבו, שצריך דווקא שאשתו תהיה עמו, ולא די שהיא בעיר<ref>שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמח; עזר מקודש אבהע"ז סי' כב ס"ה; ארץ צבי ותאומי צביה, שם סקי"ט; בית משה שם סקט"ו; לחם יהודה, תלמוד תורה ב ד; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ו. וכן משמע מהמאירי קידושין פ ב על המשנה; טושו"ע אבהע"ז כב ג,ה.</ref>; יש שכתבו, שאין הבדל בין איש לאשה, ואם אשתו בעיר, אין איסור ייחוד<ref>ב"ש סי' כב סקכ"ב; ערוה"ש אבהע"ז כב טו; שו"ת דובב מישרים, ח"א סי' כה; שערים המצויינים בהלכה סי' קנב סק"ו. וכן משמע מכס"מ תלמוד תורה ב ד.</ref>; יש מי שכתב, שדווקא אם נמצא בביתו אין איסור ייחוד כשאשתו בעיר, ולאו דווקא עמו ממש<ref>שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ט אות ח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ט.</ref>; ויש מי שכתב, שאין להשוות לגמרי בין אשתו בעיר לבין בעלה בעיר, ואין להקל לאיש אם הייחוד הוא בידיעת אשתו<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ד.</ref>.

אם אשתו ישינה - יש מי שכתב שלא מועיל לשומרו מהייחוד<ref>אפי זוטרי אבהע"ז סי' כב סק"ח.</ref>; ויש שמשמע מהם, שאף אם אשתו ישינה, הרי זו שמירה<ref>מאירי קידושין פ ב; עזר מקודש סי' כב סוסע"ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ג; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רכ.</ref>.

מי שהוא פרוץ - יש שכתבו, שאף אז אין איסור ייחוד עם אשה אחרת כשאשתו עמו<ref>ב"י וב"ח יו"ד קנג; ט"ז שם סק"ד; עצי ארזים אבהע"ז סי' כב סקי"ד; מקנה קידושין פ ב. וראה בדברי סופרים ח"ב סי' יח.</ref>; ויש מי שכתב, שבמקרה זה לא מועילה אשתו עמו להצילו מאיסור ייחוד<ref>שער יוסף בשו"ת סי' א, בדעת התוס'. וראה באוצה"פ סי' כב סקי"ז אות ה, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ז באריכות.</ref>.

גוי, אף על פי שאשתו עמו, אסור לישראלית להתייחד עמו<ref>ע"ז כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טושו"ע אבהע"ז כב ג.</ref>, ואפילו יש שם גויים רבים ונשותיהם עמהם<ref>טושו"ע יו"ד קנג ד.</ref>.

אשה עם תינוקת מותר להתייחד עם אשה, כשנמצאת עמה תינוקת קטנה, שיודעת טעם ביאה, ואינה מוסרת עצמה לביאה<ref>קידושין פא ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טושו"ע אבהע"ז כב י.</ref>. תחילת שיעור קטנה לעניין זה - יש שכתבו, שהוא משלוש שנים ולמעלה<ref>המקנה קידושין פב א ד"ה בגמ'; פורת יוסף ח"א סי' כט אות ב.</ref>; יש שכתבו, שהוא מבת חמש או שש שנים<ref>ראה בשו"ת פורת יוסף סי' כח, ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאבהע"ז סי' כב. וראה באוצה"פ סי' כב סקמ"ד אות א.</ref>; יש מי שכתב, שאינו תלוי בגיל אלא בהתפתחות השכלית של כל קטנה<ref>שו"ת ישכיל עבדי שם.</ref>; ויש מי שכתב, שהשיעור הוא כל שמתביישת לעמוד ערומה לפני אנשים<ref>שו"ת בית שלמה (סקאלא) חאו"ח סי' מח. וראה באריכות בדברי סופרים ח"א סקקי"ב, וח"ב סי' כה.</ref>. ושיעור סוף זמן קטנה, שעד אז איננה מוסרת עצמה לביאה - יש שכתבו, שהוא מגיל תשע שנים ויום אחד<ref>ב"ח אבהע"ז כב; זכור לאברהם אות יו"ד ע' יחוד. וראה בעצי ארזים אבהע"ז סי' כב סקט"ו, שתמה על הב"ח.</ref>; ויש שכתבו, שהוא עד גיל שתים עשרה שנה<ref>עזר מקודש אבהע"ז סי' כב ס"ג; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קלא.</ref>.

בעניין תינוק - יש מי שכתב שאף הוא מועיל לשמירה, כשהוא בן תשע שנים ומעלה<ref>המקנה קידושין פב א ד"ה בגמ', ובנתיבות לשבת אבהע"ז סי' כב סק"ז; תפארת ישראל על הל' נידה סי' קצב ס"ד; חכמת אדם קכו ט. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סקמ"ג, וסקמ"ד אות ב, ובדברי סופרים ח"א סקקי"ב.</ref>.

שמירת תינוקת מועילה דווקא ביום, אבל בלילה צריך שני ילדים<ref>רמ"א שם ה; ב"ש שם סק"ט.</ref>; ושמירת תינוקת מועילה אפילו בפרוצים<ref>תוס' ע"ז כה ב ד"ה לא צריכא. וראה באוצה"פ סי' כב סקמ"א אות ב.</ref>.

עסקו ומלאכתו עם נשים כל שעסקו ומלאכתו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים<ref>קידושין פב א; רמב"ם איסורי ביאה כב ח; טושו"ע אבהע"ז כב ז. וראה באוצה"פ סי' כב סקכ"ט אות א, מחלוקת הראשונים, אם מי שעסקו עם הנשים גרוע משאר אנשים, או עדיף מהם.</ref>, ויש מי שכתב, שלאיש כזה אסור להתייחד עם נשים משום פרנסה בשום פנים<ref>רמב"ם בפיהמ"ש שם. וראה ברמב"ם ובטושו"ע שם. וראה ברא"ש קידושין פ"ד סי' כז, בשם הר"ח. וראה לעיל הע' 58 בהגדרת גס בה.</ref>.

יש הסבורים, שאם אשתו עמו, מועיל להתיר ייחוד אפילו במי שעסקיו עם הנשים<ref>רמב"ם איסורי ביאה כב ח; טושו"ע אבהע"ז כב ז; לבוש שם.</ref>; ויש הסבורים, שגם אם אשתו עמו אסור להתייחד<ref>תוס' קידושין פב א ד"ה לא יתיחד; מאירי קידושין פב א; יש"ש קידושין פ"ד סי' כח; סמ"ק סי' צט; הגה' הגר"א קידושין פ ב; שער יוסף בשו"ת סי' א. וראה עוד באוצה"פ סי' כב סק"ל אות א.</ref>.

אשה אחת עם שני אנשים ויותר יש הסבורים, שאיסור ייחוד במקומו עומד, אלא אם כן אשתו של אחד מהם שם<ref>רמב"ם איסורי ביאה כב ח. בשיטת הרמב"ם בנידון ראה רמב"ם אבל ב י, מ"מ וכס"מ בהל' איסורי ביאה, לח"מ בהל' אבל, משל"מ סוטה א ג, שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפב, שער יוסף להחיד"א שו"ת סי' ד; שו"ע אבהע"ז כב ה.</ref>; אך רוב הפוסקים סבורים, שמותר לאשה אחת להתייחד עם שני אנשים כשרים, והיינו סתם אנשים כשרים הם כל עוד לא הוחזקו כפרוצים, אבל בפרוצים אסורה להתייחד אפילו עם עשרה<ref>רי"ף ור"ן, קידושין פא א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז וסי' אלף קפב; רא"ש קידושין פ"ד סי' כא; יש"ש קידושין פ"ד סי' כא; רבנו ירוחם, ח"א נתיב כג; טור וב"ח אבהע"ז כב; רמ"א אבהע"ז כב ה; פרישה שם סק"ח. וכן משמע שיטות הרמב"ן, הריטב"א והמאירי - קידושין שם. וראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פ"ג, ובדברי סופרים ח"ב סי' יא-יב.</ref>.

שיעור ייחוד יש הסבורים, הוא בערך חמש דקות<ref>שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צד.</ref>. אכן, אם הייחוד הוא במקום ובתנאי שיכולים לשהות שם כשיעור, אף אם מאיזה סיבה לא שהו שיעור שלם, כגון שנמלכו בדעתם, או שבדרך מקרה נכנסו לשם אנשים ועקב כך נפסק הייחוד, הרי הם עברו על איסור ייחוד מן התורה על כל רגע ורגע שהם שוהים יחד, גם לפני ששהו כשיעור טומאה, ואף לוקים על כך<ref>שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כב.</ref>; ויש מי שכתבו, שיש איסור ייחוד גם בשהייה מועטת<ref>שו"ת מהרי"ל דיסקין ח"ב קו"א סי' ה אות רו; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' יד; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפב. ובדבר הלכה סי' טו ס"ב משמע, שיש קצת איסור בשהייה קצרה משיעור טומאה, וראה בשו"ת מנחת שלמה, שם, שדחה דבריו אלו. וראה בס' ההלכה במשפחה פט"ו הע' 80, שלדעתו השיעור להחמיר הוא כשתי דקות; ובדבר הלכה, הוספות חדשות לסי' טו העלה, שהשיעור הוא 35 שניות. וראה בס' יחוד עמ' ל.</ref>.

הגדרים שסמכו להקל ברופא הם: לא מרעי חזקתייהו, שאם יוודע שהתנהגו שלא כהוגן, יתרחקו מהם החולים, ויפסידו פרנסתם<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ב סי' יז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו פי"ב סקי"א; אוצה"פ סי' כב ס"ג סקי"ח אות ו; דבר הלכה פ"ג הע' מג. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פב, שכתב סברה זו גם לגבי נהג מונית, ואפילו גוי. אמנם בזכרון עקידת יצחק, עמ' נח, כתב שאין להתיר מסברא זו.</ref>; פחד מעונש של הערכאות<ref>שו"ת ישכיל עבדי, שם; אוצה"פ סי' כב סקי"ח אות ה. וראה בשו"ת חות יאיר סי' כו.</ref>; טריד בעבודתייהו, היינו כיוון שהוא טרוד בעבודתו המקצועית, אין דעתו נתונה ליצרו<ref>ראה ע"ז כ ב; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תפא; שו"ת בנין ציון סי' עה; שו"ת ישכיל עבדי שם; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות א; נשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"ז. וראה במאמרו של הרב ע. ברזון, תחומין, י, תשמ"ט, עמ' ,315 והע' 18. אך יש מי שדחה את ענין הטרדה, שלא שייך להיתר ייחוד, אלא רק לעניין חשש חיבה במישוש הדופק - הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבע"ז סי' כב סק"א. וראה ברא"ש קידושין פ"ד סי' כז, בשם הר"ח, ובמרדכי קידושין סי' תקמ, ובמאירי קידושין פב א, שאין היתר לייחוד משום טרדה בעבודה, וכן כתב בשו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א. אך ראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ט, מה שחילק בנידון.</ref>; משום כדי חייו ופרנסתו<ref>שו"ת חות יאיר סי' סו. וראה בשו"ת וישב משה ח"א סי' לד, שבזמנינו נוהגים שנכנסים אנשים שונים לחדר הבדיקה, ופחדו של הרופא שיפסיד פרנסתו גדול יותר. אך דחו שיטה זו - שו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פי"ט סק"ח-ט.</ref>; כיום יש להניח, שיש אנשים שאינם מקפידים להיכנס לחדרו של הרופא, אף בעת שבודק את החולה, וכל שהאחות, או חולה, או כל אדם אחר יכול להיכנס כל רגע לחדר, בין בתפקיד, בין בטעות, אין כאן איסור ייחוד<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א; שו"ת וישב משה ח"א סי' לד. וראה בס' ההלכה במשפחה, פט"ו סל"ג, בשם בעלי הוראה, שכתב להיפך, היינו שמקובל שבשעת הבדיקה לא נכנס שום אדם לחדר, ולכן אסר אף בדלת סגורה בלבד.</ref>.

יולדת , גם בזמן שיש לה צירי לידה פעילים, יש איסור ייחוד עמה<ref>דבר הלכה, בסוף הספר; שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא.</ref>. ויש מי שכתב, שיתכן שאין איסור ייחוד ביולדת שציריה תכופים<ref>תורת היולדת פי"ד הע' ד. וכתב שם, שכך נוטה דעת הגרי"ש אלישיב.</ref>.

חולה , בין שהאיש חולה, ובין שהאשה חולה, ואפילו שכיב מרע, אסור בייחוד<ref>שו"ת הרשב"א סי' אלף רמג, הובא בב"ש סי' קמח סק"ו; מקנה קידושין פ ב ד"ה בזה; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' סז אות ד; דבר הלכה סי' טו אות ד, ובהוספות עמ' קסה. וראה באוצה"פ סי' כב סק"ח אות ג, וסקי"ח אות ד.</ref>. ולכן אמנם מותר לאיש לבקר אשה חולה, וכן מותר לאשה לבקר איש חולה, אך יש להיזהר שלא יהיו לבדם בחדר מדין ייחוד<ref>ערוה"ש יו"ד שלה יא; וראה בשו"ת זקן אהרן ח"ב סי' עו; שערים המצויינים בהלכה קנב יד, קצב יח, רז א. וראה בע' בקור חולים הע' 128 ואילך.</ref>.

בעניין נסיעה במכונית יש הסבורים, שקיים בו איסור ייחוד, ואסור לאיש ואשה לנסוע לכתחילה במכונית לבדם, אפילו בדרך ראשית, ואפילו ביום, אבל בשעת הדחק מותר<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פב, ושם חאבהע"ז ח"ד סי' סה אות ג; תורת היולדת פי"ד ס"ב. וראה עוד במסגרת השולחן סי' קנב סק"ה.</ref>; יש מי שכתב, שאין איסור ייחוד בנסיעה במקומות שעוברות מכוניות לעתים תכופות, אבל יש איסור ייחוד בנסיעה במקומות שוממים, או בשעת לילה<ref>הר"י גרינוולד מפאפא, הובאו דבריו בס' טהרת יו"ט ח"ז עמ' נז; ההלכה במשפחה פט"ו סל"ז; הגר"מ אליהו, הובאו דבריו בס' קדושים תהיו, עמ' 146.</ref>; יש שכתבו, שאפשר שעכשיו שברוב הדרכים יש כל הלילה עוברים ושבים במכוניות, הרי זה רשות הרבים לעניין ייחוד<ref>שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פט"ו סק"ז-ח; שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' מח.</ref>; ויש מי שכתבו, שאין דין ייחוד במכונית, אפילו בלילה, ואפילו במקום שאין בו אנשים רבים, ואפילו במצב שאין בו פיקוח נפש<ref>שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא; הגרח"פ שיינברג, הובאו דבריו בס' תורת היולדת, פי"ד סוף הע' ד, וכן משמע בדבר הלכה סי' טו סק"א, ושו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רב אות א.</ref>. אמנם יש מי שכתב, שנתפשט המנהג שנשים לוקחות עמן ביום-חול תינוק או תינוקת בדרך<ref>ס' דבר הלכה סי' ד סע' ד סקכ"ח.</ref>.

בעניין נסיעה באמבולנס ביום חול אם בעלה בעיר, מותר לאשה נשואה לנסוע בו, בין ביום ובין בלילה, ואפילו אם אי אפשר להסתכל דרך החלונות; ואם היא פנויה, או שהיא נשואה, אך הנסיעה היא מחוץ לעיר, אם הנסיעה היא ביום, ואפשר לראות דרך החלונות - מותר, ואם הנסיעה בלילה, או אפילו ביום, אך אי אפשר לראות דרך החלונות, יש איסור ייחוד; ואם יש אדם נוסף עם הנהג, מותר בחולה בכל מקרה, ואפילו בלילה, ואפילו מחוץ לעיר<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"א, וסק"ח. וראה דבריו בשו"ת מנחת שלמה סי' צא אות כא.</ref>.