פרשת וישלח: הבדלים בין גרסאות בדף

[[תמונה:Francesco Hayez 061.jpg|left|thumb|250px|מפגש יעקב ועשו - ציורו של Francesco Hayez, 1844 Pinacoteca Tosio Martinengo in Brescia]]

במהלך הפרשה מובאים למנוחות בשנת 2,207 לבריאת העולם - [[רבקה אימנו]], למרות שהדבר  לא כתוב המפורש,  <ref>לפי רש"י, ד"ה '''ותמת דבורה''' - הוא שואל: מה עניין דבורה בבית יעקב ? :"אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (כ"ז, מ"ה) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה" {{מקור|(ל"ה,ח'))}}</ref> ו[[רחל אימנו]] בדרך אפרתה במקום בו ממוקם היום [[קבר רחל]] ו[[יצחק אבינו]] נקבר ב[[מערת המכפלה]] בן 180 שנה .

[[בלעם]] הרשע מבחין בין שני השמות בנבואתו:""לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" {{מקור|([[ספר במדבר]], כ"ג,כ"א)}}. מעלתם של יהודים, שגם כשהם עוסקים בענייני העולם, אין בהם עניינים של 'אָוֶן' -  כי גם אז הם קשורים לקב"ה. לעומת זה, בדרגת "ישראל" אין אפילו 'עמל' - כי כשיהודי עוסק בענייני קדושה והוא עומד למעלה מהעולם, עבודתו נעשית מתוך שמחה ותענוג . לכן הוא נקרא 'ישראל', מלשון שר, שאין איש עומד כנגדו.

'''מעשה דינה''' בשכם הוא אירוע אשר היה מקור לסברות של [[פרשני המקרא]]. ה[[רמב"ן]] מציג את השאלה המרכזית בשם רבים: "ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי" {{מקור|([[ספר בראשית]], ל"ג,י"ג)}}. ה[[רמב"ם]] ב"הלכות מלכים" שב[[ספר שופטים]] כתב על חובותיהם של  בני נח : "  (הם) חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו (מצוות בני נח) , ולהזהיר את העם; ובן נוח שעבר על אחת משבע מצוות אלו, ייהרג בסיף" (ט',י"ג). והוא מצדיק את מעשי [[שמעון]] ו[[לוי]] באומרו:"ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו"(י"ט).

הבסיס לדעה זאת נובע מפסוק בברכתו של יעקב אבינו: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.{{מקור|(מ"ח,כ"ב)}}.

"מלחמת בני יעקב" מוזכרת גם בפירוש ה[[רמב"ן]] :"ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר): בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא. ורבותינו (ב"ר פ י): הזכירו מזה בפסוק אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (להלן מ"ח כ"ב), אמרו נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, חגר יעקב כלי מלחמה כנגדן, כמו שכתב רש"י שם. אבל הכתוב יקצר בזה, כי היה נס נסתר, כי אנשים גבורים היו וכאלו זרועם הושיעה למו, כאשר קצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים, ולא הזכיר מלחמת עשו עם החורי כלל, אבל הזכיר בכאן כי היה חתת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא נאספו כולם לרדוף אחרי בני יעקב, כי היו נופלים עליהם כחול אשר על שפת הים לרוב. וזה טעם "חתת אלוהים", כי נפלה עליהם אימתה ופחד מן הגבורה אשר ראו במלחמה, ולכך אמר (להלן לה ו): ויבא יעקב לוזה הוא וכל העם אשר עמו, להודיע שלא נפקד מהם ולא מעבדיהם איש במלחמה:" {{מקור|(ל"ד,י"ג))}}.