הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: הבדלים בין גרסאות בדף

כשהיה בן ארבע עשרה נפטר אביו, והרב נאלץ למסור שיעורים פרטיים לפרנסת משפחתו, עד שאחד מבני משפחתו התנדב לסייע לו, ואיפשר לו לחזור ללימודו.  

כשהיה בן עשרים  החל ללמד בישיבת "תפארת ירושלים", ולאחר ארבע שנים הפך להיות ראש הישיבה. כמו כן, הקים את ישיבת "מחזיקי תורה" שנועדה לאפשר לאברכים ללמוד ללא טרדות ע"י מתן תקציב קבוע לכל אחד.  

נבחר לכהן כרבה של הקהילה הספרדית ב[[יפו]], לצדו של [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]], גם בשל גדלותו בתורה וגם כי החוק התורכי חייב שרב חייב להיות יליד הארץ, נתין תורכי ושולט בתורכית ובצרפתית, והרב עוזיאל ענה על כל התנאים האלו. בתקופה זו, שכללה את תקופת מלחמת העולם הראשונה, פעל הרב רבות למען יהודי יפו כנגד גורמים שונים, בעיקר מטעם השלטון התורכי. כמו כן, סייע רבות לחיילים יהודים בצבא התורכי. בזכותו גם נמנעה העתקת קברי יהודי יפו אל מחוץ לעיר.  

בשנת תרע"ו, גורש עם תושבי יפו ותל אביב (היהודים והערבים כאחד), למרות שהחוק איפשר לו להישאר בעיר, ואשתו אף נפטרה במסע הנדודים, ועבר לגור בירושלים בדירת אמו.  

בתום מלחמת העולם, חזרו תושבי העיר, והרב עוזיאל בתוכם, לבתיהם ביפו.

כשנבחר [[הרב יעקב מאיר]], רבה של סלוניקי, לכהן כראשון לציון וכרב ראשי, מונה הרב עוזיאל לכהן תחתיו ברבנות העיר. בקהילת סלוניקי פעל רבות לחיזוק שמירת ה[[שבת]], החינוך היהודי, שיקום בתי כנסת ועוד.  

בשנת תרפ"ג חזר ל[[ארץ ישראל]], יחד עם עוד רבים מבני סלוניקי שהצליח להעלות.  

[[קטגוריה:ראשונים לציון]]

[[קטגוריה:רבנים ראשיים לישראל]]

[[קטגוריה:רבנים ראשיים לתל אביב]]

[[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר המנוחות]]