הרב מרדכי אליהו: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
←‏פסיקתו: תיקונים קלים
(←‏פסיקתו: תיקונים קלים)
שורה 58: שורה 58:
==פסיקתו==
==פסיקתו==
עיקר שיטת פסיקתו<ref>נתבארה בספרו שו"ת מאמר מרדכי חלק א  בהקדמה ובעמוד יא שם ובעוד מקומות  בספריו.</ref> היא על פי דעת ה[[שולחן ערוך]] של [[רבי יוסף קארו]],  ועל פי הבן איש חי והאר"י, כפי שיטת רבים מחכמי הספרדים לשלב את דרך  הפשט והקבלה בהלכה למעשה.
עיקר שיטת פסיקתו<ref>נתבארה בספרו שו"ת מאמר מרדכי חלק א  בהקדמה ובעמוד יא שם ובעוד מקומות  בספריו.</ref> היא על פי דעת ה[[שולחן ערוך]] של [[רבי יוסף קארו]],  ועל פי הבן איש חי והאר"י, כפי שיטת רבים מחכמי הספרדים לשלב את דרך  הפשט והקבלה בהלכה למעשה.
בין הדוגמאות הידועות לפסיקתו  אפשר לציין:
בין הדוגמאות הידועות לפסיקתו  אפשר לציין:
* קריאה שלא לחתום על "כרטיס אדי" ל[[השתלת איברים|תרומת איברים]], למרות שותפותו להחלטה של מועצת הרבנות הראשית<ref>
* קריאה שלא לחתום על "כרטיס אדי" ל[[השתלת איברים|תרומת איברים]], למרות שותפותו להחלטה של מועצת הרבנות הראשית<ref>
[http://www.daat.ac.il/daat/refua/hashtalot.htm הנוסח המלא של החלטת מועצת הרבנות הראשית] באתר דעת.
[http://www.daat.ac.il/daat/refua/hashtalot.htm הנוסח המלא של החלטת מועצת הרבנות הראשית] באתר דעת.</ref> שמתירה עקרונית השתלת לב ממי שמת מוות מוחי (ראו ערך [[רגע המות]]), בגלל בעיית אמון ברופאים. הוא המליץ להעדיף להשאיר את ההחלטה לשעת הצורך ולא לתת היתר מראש<ref>וראה [http://test.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3780728,00.html החלטת הרבנות הראשית לישראל - המעודכנת - להתיר].</ref> {{מקור|שו"ת מאמר מרדכי חלק ב סימן ל|כן}}.
</ref> שמתירה עקרונית השתלת לב ממי שמת מוות מוחי (ראו ערך [[רגע המות]]), בגלל בעיית אמון ברופאים. הוא המליץ להעדיף להשאיר את ההחלטה לשעת הצורך ולא לתת היתר מראש.<ref>וראה היום החלטת הרבנות הראשית לישראל להתיר http://test.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3780728,00.html</ref> {{מקור|שו"ת מאמר מרדכי חלק ב סימן ל}}
* בעבר הסתייג מבדיקת רקמות, בגלל שהדבר עלול ליצור בעיית ממזרות<ref>מקור: [http://www.daat.ac.il/DAAT/refua/moshav5-b.htm מאמר באתר דעת].</ref>.
* בעבר הסתייג מבדיקת רקמות, בגלל שהדבר עלול ליצור בעיית ממזרות<ref>מקור: http://www.daat.ac.il/DAAT/refua/moshav5-b.htm</ref>
* איסור לאכול עוגיות [[מצה עשירה]] תעשייתיות ב[[חג הפסח]] לספרדים (המתירים אכילת מצה עשירה - ראה {{מקור|שולחן ערוך או"ח תסב, א}}), אם יש חומר המשמר המוכנס לתוך היין (הנקרא ביסולפיט) וכן מכיוון שיש חשש לכמות מועטת של מים (בייצור תעשייתי).
* איסור לאכול [[מצה עשירה]] לספרדים ב[[חג הפסח]], אם יש חומר המשמר המוכנס לתוך היין הניקרא בשם ביסולפיט, מכיוון שיש חשש למים, אבל מתיר אכילת מצה עשירה ללא תוספת זו.
* איסור לאכול טחינה וחומוס שיוצרו ע"י נכרים. (מפני שלשיטתו גם בשומשום יש איסור [[בישולי נכרים]], והעובדה כי לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים). בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית ללא חשש בישולי נכרים. (על פסק זה יצאו עוררים בטענה שהשומשום נאכל כמות שהוא חי<ref>את הכלל הזה, שדבר שנאכל כמות שהוא חי רק ע"י הדחק אינו נחשב "דבר הנאכל כמות שהוא חי", אנו רואים בפסק מרן השולחן ערוך בסימן קי"ג סעיף י"ב שפסק כן. ולעניין ביצה שבישלה עכו"ם, מרן פסק שהיא אסורה באכילה, אע"פ שיש שגומעים אותה חיה, מכיון שהמציאות היא שרוב האנשים לא גומעים ביצה חיה. ונראה עוד שביצה אינה נאכלת אפילו ע" הדחק [אצל רוב האנשים]. והמקור לכך מהתוספות ביבמות שכותבים שביצה לא נקראת "נאכל כמות שהוא חי" שאין זו אכילה חשובה, וכך פסק מרן. גם 'כף החיים' פוסק כן להלכה בשני מקומות. פעם אמר לי אברך אחד שהיו אוכלים חצילים חיים, וכי בגלל זה חשיב נאכל כמות שהוא חי, אלא הולכים לפי רוב בני אדם. וממילא, כיון שרוב האנשים אוכלים את השומשום רק קלוי ורק מעט אוכלים אותו כשהוא חי מטעמי בריאות וכדומה, נאסרה הטחינה לא רק לאותם מעט אנשים אלא לכל האנשים ואפילו לאותם המיעוט שאוכלים אותו חי, כיון שבטלה דעתם. גם מרן חיד"א כותב דין זה לגבי ערמונים, ואומר שהכל לפי המקום והזמן. דין זה נכון גם לגבי [[חלוה]] ולגבי חומוס; ב"ה בשנים האחרונות הדברים סודרו, וישנם מפעלים המעסיקים עובדים יהודים, והבישול נעשה על ידם, כגון מפעל "אחוה", ועוד מקור: http://www.harav.org.il/tzof/320.html.</ref>, וכן מפני שמצרכים אלו אינם עולים על שולחן מלכים).
 
* איסור לבנות לשרת בכל מסגרת צבאית גם בשירות לאומי{{דרושה הבהרה}} ואפילו כמורות חיילות<ref> ראה בספרו שו"ת הרב הראשי כרך א, וכן כרך ב סימן קסג וסימן ו ועמוד 133.</ref>.
* איסור לאכול טחינה וחומוס שיוצרו ע"י נכרים. (מפני שלשיטתו גם בשומשום יש איסור [[בישולי נכרים]], והעובדה כי לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים). בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית ללא חשש בישולי נכרים. על פסק זה יצאו עוררים בטענה שהשומשום נאכל כמות שהוא חי.<ref>את הכלל הזה, שדבר שנאכל כמות שהוא חי רק ע"י הדחק אינו נחשב "דבר הנאכל כמות שהוא חי", אנו רואים בפסק מרן השולחן ערוך בסימן קי"ג סעיף י"ב שפסק כן. ולעניין ביצה שבישלה עכו"ם, מרן פסק שהיא אסורה באכילה, אע"פ שיש שגומעים אותה חיה, מכיון שהמציאות היא שרוב האנשים לא גומעים ביצה חיה. ונראה עוד שביצה אינה נאכלת אפילו ע" הדחק [אצל רוב האנשים]. והמקור לכך מהתוספות ביבמות שכותבים שביצה לא נקראת "נאכל כמות שהוא חי" שאין זו אכילה חשובה, וכך פסק מרן. גם 'כף החיים' פוסק כן להלכה בשני מקומות. פעם אמר לי אברך אחד שהיו אוכלים חצילים חיים, וכי בגלל זה חשיב נאכל כמות שהוא חי, אלא הולכים לפי רוב בני אדם. וממילא, כיון שרוב האנשים אוכלים את השומשום רק קלוי ורק מעט אוכלים אותו כשהוא חי מטעמי בריאות וכדומה, נאסרה הטחינה לא רק לאותם מעט אנשים אלא לכל האנשים ואפילו לאותם המיעוט שאוכלים אותו חי, כיון שבטלה דעתם. גם מרן חיד"א כותב דין זה לגבי ערמונים, ואומר שהכל לפי המקום והזמן. דין זה נכון גם לגבי [[חלוה]] ולגבי חומוס; ב"ה בשנים האחרונות הדברים סודרו, וישנם מפעלים המעסיקים עובדים יהודים, והבישול נעשה על ידם, כגון מפעל "אחוה", ועוד מקור: http://www.harav.org.il/tzof/320.html.</ref>  
* איסור לבנות לשרת בכל מסגרת צבאית גם בשירות לאומי ואפילו כמורות חיילות.<ref> ראה בספרו שו"ת הרב הראשי כרך א, וכן כרך ב סימן קסג וסימן ו ועמוד 133.</ref>


==רבותיו==
==רבותיו==
6,432

עריכות

תפריט ניווט