מילון הראי"ה:רוח הלאומי (הרוח החברתי)

קובע את התחום החברותי, בהשלמתו המוגבלת, מתגלה בכונניות מדינות, עמים ממלכות, וממנו תוצאות לרוח הלאומי המיוחד ולסדרי המשפחה. מקבל לתוכו את כל האורות במטבע המיוחדת לו ונוטל ג"כ תמציות רבות מהצדדים של ההכרות והנטיות הכלולות בשלשת צדדי הרוח, העליונים ממנו והקודמים לו (הרוח האלהי, רוח המוסר המוחלט ורוח האמונה) [עפ"י מ"ר 21, 102].

הנטיה הלאומית[עריכה]

הנטיה המוצאת קורת רוח וחיים שלמים בהשתתפות הגמורה עם כללות האומה, עם קיומה והמשכת חייה לדורותיה בצביונה וברוחה הפנימי, שקוטב הענין הוא להבליט את כל הנטיות כולן, של האנוכיות ושל האלהות, של המוסריות ושל הדתיות, הכל בצורה המיוחדת הנאותה לטבע האומה, הרוחני והחומרי, דהיינו לפי הטבע הפסיכולוגי של האומה, ולפי טבע התולדה והמורשה של האבות והגזע, ולפי הטבע הגיאוגרפי של ארץ נחלתה, ולפי הערך של מצבה בכל אלה בין העמים כולם שעל פני כל הארץ. הצד הלאומי המקשר את האומה בצורתה הרוחנית ובמעמדים הרוחניים הנדרשים לה [עפ"י ב"ר שכו־ז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ארבע רוחות. ע' בנספחות, מדור מחקרים, לאומיות. ע"ע רגש לאומי.