מיקרופדיה תלמודית:היכל

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - החלק הפנימי שבבית המקדש, בין האולם לקודש הקדשים

מהותו

בשם היכל נקרא המקום במקדש שלפני בית קודש-הקדשים (ראה ערכו), ונקרא בכתוב קודש (ראה להלן), או אהל מועד במשכן (תוספות יום טוב מדות ד ו), והוא החלק הפנימי שבבית, שהאולם במזרחו לו כבית שער (ראה ערך אולם), ובית קודש הקדשים למערבו, לפני ולפנים ממנו (ראה ערך קודש הקדשים).

  • כן נקרא בכתובים בבית ראשון: וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (מלכים א ו יז), וכן: לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר (שם ה).
  • וכן בבית שלישי לעתיד: וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל (יחזקאל מא א).
  • וכן בלשון חכמים, בבית שני: ההיכל מקודש ממנו (כלים א ט), וכן: יצא - מקודש הקדשים - והניח על כן הזהב שבהיכל (משנה יומא נג ב).

היכל זה נקרא בכתוב גם "קודש", שנאמר: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ - היינו היכל (רש"י מנחות כז ב ד"ה בין הקדש) - וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (שמות כו לג. מנחות שם).

וכן נקרא "בית החיצון" (משנה יומא נב ב, ורש"י ד"ה בבית החיצון), ואף בכתוב יש: וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת וגו' מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן, וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת וגו' לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן (מלכים א ו כט-ל), והיינו ההיכל (רש"י מלכים שם ל ד"ה ופנימה).

על דרך ההשאלה

במובן הרחב נקרא כל הבית כולו בשם היכל, שעל צד ההשאלה קראו לכלל על שם הפרט (תוספות יום טוב מידות ג ד, ושם ד ו), וכן נקרא בכתובים: לִירוּשָׁלַ‍יִם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד (ישעיהו מד כח), וכן: וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' (עזרא ג י), וכן בלשון חכמים: ההיכל מאה על מאה (מידות ד ו, ושם ה א).

מידתו וכתליו

אורכו

אורך ההיכל, שהוא מידתו ממזרח למערב, היה במקדש ראשון ארבעים אמה, שנאמר: וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (מלכים א ו יז).

ארבעים אמות אלו יש סוברים שהיו החלל בלבד (יומא נב א, ורש"י ד"ה קחשיב); ויש שנסתפקו אם עובי הכותל המבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים, שעביו אמה (ראה ערך אמה טרקסין), היה בכלל ארבעים האמה, או שכותל זה היה מחוץ לארבעים האמה של החלל (כן משמע מהירושלמי כלאים ח ד, והרמב"ם בית הבחירה ד ב).

אף בבית שני היה תוכו של היכל, ממזרח למערב (רש"י דברי הימים ב ג ד), ארבעים אמה (מידות ד ז; רמב"ם שם ד), ועשו ארבעים אמה תמימות, אף לדעה שנסתפקו במידת ההיכל בבית ראשון, מחמת הספק שמא היה החלל בלבד ארבעים אמה, אלא שהניחו אמה יתרה בין הקודש ובין קודש הקדשים, ושתי פרוכות היו מבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, וביניהן האמה היתרה (רמב"ם שם ב).

אף ארכו של ההיכל בבית שלישי, שלעתיד, ארבעים אמה (יחזקאל מא ב)[2].


רוחבו

רוחב ההיכל, מצפון לדרום (רש"י דברי הימים שם), בבית ראשון עשרים אמה (מלכים א ו ב), וכן בבית שני (מידות ד ז; רמב"ם שם ה), ובבית שלישי (יחזקאל מא ב).

דבר זה נלמד מהכתוב האמור במשכן: וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה ט), שכשם שבמשכן היה הרוחב שליש מהאורך, שארכו שלשים ורחבו עשר, כך לדורות יהיה יחס זה של הרוחב כלפי האורך, ומכיון שארכו, יחד עם קודש הקדשים שארכו עשרים, ששים, יהיה רחבו עשרים (קרית ספר בית הבחירה ד).

גובהו

גובה ההיכל מקרקעית הבית עד קירוי העליה (רש"י דברי הימים שם), בבית ראשון שלשים אמה, שנאמר: וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ (מלכים א ו ב), כחצי ארכו וכחצי רחבו (משנה בבא בתרא צח ב).

ובגובה לא למדו מקדש ממשכן, שלא היה גבהו אלא עשר אמות, שכך היו מקובלים שהכתוב 'וכן תעשו לדורות' לא נאמר אלא על האורך והרוחב (קרית ספר שם).

בבית שני היה גבהו ארבעים אמה (מידות ד ו), והוא שכתוב: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן (חגי ב ט), ופירשו בבנין, בגבהו (בבא בתרא ג א). ואף על פי שאסור להוסיף על בנין המקדש, שנאמר: הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל (דברי הימים א כח יט), כאן הוסיפו על פי נביא שאמר להם גדול יהיה וכו' (תוספות ישנים יומא נא ב ד"ה עבוד).

הטעם לשינוי הגובה, לפי שבבית ראשון היתה מחיצה מפסקת בין ההיכל לקודש הקדשים, והיה ההיכל לבדו ארכו ארבעים ורחבו עשרים, ונמצא חצי ארכו ורחבו שלשים, וכך היתה קומתו, אבל בבית שני שלא היתה מחיצה של בנין מפסקת, והיה ההיכל וקודש הקדשים כאחד (ראה ערך אמה טרקסין), נמצא ארכו של היכל ביחד עם קודש הקדשים ששים ורחבו עשרים, וחצי ארכו ורחבו ארבעים, ולכן היתה כך קומתו (באור הגר"א למשניות בבא בתרא ו ד).

כתלי ההיכל

כתלי ההיכל, מן הצפון ומן הדרום, שש אמות (מידות ד ז), ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שזוהי מידת עובי הכותל עם המקום הפנוי שבין הכותל והכותל הסמוך לו, ואף הם סוברים שכתלי ההיכל היו ששה, זה לפנים מזה, וביניהם חמשה מקומות פנויים, הנקראים תאים (ראה ערכו), ורוחב כל הכתלים עם התאים - יחד עם כתלי האולם והחלל שבינם לכותלי ההיכל - ארבעים אמה בצפון, וארבעים אמה בדרום (רמב"ם בית הבחירה ד ה).
  • יש אומרים שעובי הכותל עצמו היה שש אמות, מלבד החלל שלאחריו, אלא שמגרעות היו בכתלים לצד חוץ, ושש אמות היה עובי הכותל באמצע, כנגד התא התיכון, אבל למטה היה עביו שבע ולמעלה חמש, או למטה שש וחצי ולמעלה חמש וחצי (תוספות בבא בתרא סא א ד"ה והתא).
  • ויש אומרים שאף שעובי הכותל עצמו היה שש אמות, לא היה הבדל בין למטה ללמעלה, אלא בכל הגובה היה עביו שש אמות (תוספות יומא נב א ד"ה כותל, בשם ר"י הבחור)[3].

עובי כותל המזרחי של ההיכל, שבו השער, שש אמות (מידות ד ז; רמב"ם בית הבחירה ד ד), אף לסוברים שבכתלי צפון ודרום לא היו שש אמות בכל הגובה, בכותל המזרחי, שלא היו בו תאים - לסוברים כן (ראה ערך תאים) - היה עביו שש, בין מלמעלה ובין מלמטה (תוספות בבא בתרא שם)[4].

חיפוי ההיכל

בבית ראשון כתוב: וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים (מלכים א ו טו), שהיו קירות ארז אצל האבן כדי לטוח עליו זהב, שאי אפשר לטוח על גבי האבנים כי אם בעצים ובמסמרות (רש"י שם), ואותם קירות ארזים היו קלועים בציורי קליעות וצורות כמו כפתורים ופטורי ציצים, שהם חבלים ופרחים (מלכים שם יח, ורש"י שם), והיה מחופה כולו זהב, כמו שכתוב: וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב, עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת (מלכים שם כב), ואפילו אחורי הדלתות (במדבר רבה יב ד).

בבית שני היה כל הבית טוח בזהב, חוץ מאחר הדלתות של ההיכל (מידות ד א; במדבר רבה שם), לפי שהדלתות הפנימיות היו נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות, ולא היה נראה הכותל שמאחורי הדלתות (ברטנורא שם). ואמרו לא היו ימים מועטים אחרי שהכהנים הקדישו את עורות הקדשים לשמים, עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה בעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלים אותם ומניחים אותם על גב מעלה בהר הבית כדי שיהיו עולי רגלים רואים שמלאכתם נאה ואין בה דופי (פסחים נז א).

ליבון ההיכל

מלבנים את ההיכל פעם בשנה, מפסח לפסח (מידות ג ד; רמב"ם בית הבחירה ד יג).

הלובן של סיד ההיכל הוא דיהה - כהה - מלובן של צמר נקי של כבש בן יומו, ולובן של קרום ביצה דיהה מלובן של סיד ההיכל (רמב"ם טומאת צרעת א ב, על פי שבועות ה ב - ו ב)[5].

קרקע, תקרה ועליה

קרקע ההיכל

בבית ראשון היתה קרקע הבית מצופה בברושים ובזהב (מלכים א ו טו,ל), ובבית שני היתה רצפת ההיכל כולה מאבני שיש (רש"י יומא מג ב ד"ה על הרובד, וסוטה טו ב ד"ה טבעת) בטבלאות מסודרות שורות שורות הקרויות רובדים (רש"י יומא שם). מימינו של הנכנס להיכל היה מקום אמה על אמה ניכר מתוך שאר הרצפה, וטבלא של שיש שם, וטבעת היתה קבועה בה לאחזה ולהגביהה בה, ומתחתיה עפר, ומשם לקחו עפר הסוטה (משנה סוטה שם; רמב"ם סוטה ג י).

זוית הקרקע

ראשונים נחלקו אם קרקע ההיכל היתה משופעת, ולצד מערב מגביהה יותר (רש"י מנחות צט א ד"ה כתלמיד); או שההיכל היה כולו בשוה (רמב"ם בית הבחירה ו ד).

תקרת ההיכל

תקרת ההיכל, המפסקת בין ההיכל לבין העליה שעל גביו, היתה חמש אמות: אמה כיור, אמתיים בית דלפה, אמה תקרה, ואמה מעזיבה (מידות ד ו; רמב"ם שם ד ג). ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שתקרה כפולה היתה, קירוי למעלה וקירוי למטה וחלל ביניהם, וכן היה נהוג אצלם לעשות בבניני בית (פירוש המשניות לרמב"ם שם; כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם; באור הגר"א מידות שם).
  • יש אומרים שכולה תקרה אחת מחלקים שונים (ראב"ד ורא"ש שם).
  • ויש אומרים כעין זה, שהיו שתי תקרות, אבל לא היה חלל ביניהם (ברטנורא שם).

כיור

הכיור, מהותו תלויה במחלוקת זו:

  • לסוברים שהיו שני קירויים וחלל ביניהם, היה זה התקרה התחתונה, לעכב את המים הנוטפים מהתקרה העליונה לתוך החלל שעל גבי הכיור, והיו עושים פיתוחים וכיורים וציורים שם, ולכן נקרא כיור (פירוש המשניות לרמב"ם, וכסף משנה שם).
  • לסוברים שלא היה חלל שם, היה זה הקורה התחתונה, ועל שם שהיה טוח בזהב ומצוייר ציורים נאים נקרא כיור (ברטנורא שם), ונראים בשטח התחתון בהיכל (מאירי שם).

ויש מפרשים שהכיור לא היה בתקרה, אלא היה בכותל למעלה טיח חזק מבפנים בסיוד, כדי שלא יכנסו המים מן הצד מגגות התאים (ראב"ד בהשגות שם); או שהיו ציצים ופרחים מצויירים סביב הכתלים ברוחב אמה (פירוש הרא"ש שם).

בית דלפה

אף מהותו של בית דלפה תלויה במחלוקת זו:

  • לסוברים שהיה חלל בין התקרות, זה היה החלל, להתאסף שם המים הדולפים מהקירוי העליון (פירוש המשניות לרמב"ם, וכסף משנה שם; מאירי שם).
  • לסוברים שלא היה שם חלל, בית דלפה הוא הקורות העליונות הנשענות על התקרה התחתונה, ונקראים כך לפי שהנסרים של התקרה מחוברים על ידם, ודלפה מובנו חיבור, שכן 'במחברת' תרגומו בית לופי (אונקלוס שמות כו ד), ולא היו רחבות אלא טפח או פחות, ולפיכך היו צריכות להיות עבות יותר, היינו שתי אמות, או שלכך היו עבות שתי אמות כדי להרחיק התקרה העליונה מן התחתונה, שהיתה מצויירת ציורים נאים, ואם היתה התקרה העליונה סמוכה לה לא היו הציורים נראים כל כך (ברטנורא שם).

ויש מפרשים שבית דלפה לא היה בתקרה אלא כמו מרזבות קבועים בכתלים, ובולטים לקבל דלף התקרה ולשפכו לחוץ (ראב"ד בהשגות שם ד ג); ויש מפרשים שבית דלפה היה חלל שתי אמות, ושם היו טסים מחוברים בקצה אחד לכיור ובקצה השני לתקרה העליונה כדי שיהיה הכיור נאחז בתקרה לחיזוק, ונקרא דלפה מלשון ליפוף וחיבור (באור הגר"א שם).

תקרה

התקרה היא - לדעת כולם - התקרה העליונה (כן משמע מהרמב"ם וברטנורא שם), ועובי הקורות והנסרים שעליהם היה אמה (פירוש הרא"ש שם); ויש המפרש שהנסרים לבדם הם אמה (ברטנורא שם).

מעזיבה

המעזיבה נחלקו אם היא של סיד ואבנים שנותנים על הקירוי (פירוש המשניות לרמב"ם שם), או שהיא טיח של סיד חזק (רש"י בבא בתרא ג ב ד"ה אגב).

תפקיד התקרה והמעזיבה

התקרה והמעזיבה החזיקו על ידי כובד משאם את הכתלים שלא יטו (בבא בתרא ג ב).

העליה

העליה, על גבי המעזיבה, היתה ארבעים אמה (מידות ד ו; רמב"ם שם ד ג).

כשם שבהיכל היו שתי פרוכות מבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, כך היו שתי פרוכות מבדילות בעליה בין החלק שעל גבי ההיכל, ובין החלק שעל גבי קודש הקדשים (יומא נד א; רמב"ם כלי המקדש ז יז).

מלבד זה היו ראשי פספסים - ראשי קורות בולטים (ברטנורא מידות ב ו)[6] - מבדילים בעליה בין הקודש לבין קודש הקדשים (מידות ד ה; חכמים בירושלמי יומא ה א; רמב"ם בית הבחירה ד יג)[7].

כשם שבעלית קודש הקדשים היו לולים פתוחים לקודש הקדשים, כך היו בעלית ההיכל לולים פתוחים להיכל, להוריד בהם את האומנים בתיבות לתקן את ההיכל, שלא יזונו עיניהם מן ההיכל (משנה למלך בית הבחירה ז כג, בדעת הרמב"ם); ויש שנסתפק בדבר (צל"ח פסחים פו א).

מסבה

ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולים לגגות התאים (מידות ד ה; רמב"ם בית הבחירה ד יב).

מסבה זו נחלקו במהותה:

  • יש אומרים שהיתה מדרגה חלקה (פירוש הרא"ש שם) עולה בשיפוע ככבש המזבח, ונקראת מסבה מפני שעשויה כדי לסבב ולבוא לגג התאים ולעליה ולגג ההיכל (תפארת ישראל שם).
  • יש מפרשים שהיא בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב, והעולה בו עולה דרך היקף (כסף משנה שם, על פי רש"י יומא יט א).
  • ויש מפרשים כעין מחילה ומערה (ברטנורא שם).

היה עולה במסבה ופניו למערב, הלך על פני כל הצפון עד שמגיע למערב, הגיע למערב הפך פניו לדרום, הלך כל פני מערב - על גגות התאים (ראה ערכו. באור הגר"א שם) - עד שמגיע לדרום, הגיע לדרום והפך פניו למזרח, היה מהלך בדרום עד שמגיע לפתחה של עליה (מידות שם; רמב"ם שם).

פתח העליה

פתח העליה היה פתוח כלפי דרום (מידות ד ח), בין המקום שעל הקודש ובין זה שעל קודש הקדשים (ר"ש שם), ובו שתי כלונסאות של ארז, שבהן היו עולים לגגה של עליה (מידות שם; רמב"ם ד יג), אם על ידי שליבות שבין הכלונסאות (המפרש שם), או שבכלונסאות היה חקוק מקום למעמד רגל לעלות ולרדת בהן (פירוש הרא"ש שם).

כלונסאות אלו שבפתח העליה יש מפרשים שהיו בפנים (ר"ש שם); ויש מפרשים בחוץ (פירוש הרא"ש שם).

מעל לעליה

על העליה היה שוב אמה כיור, ושתי אמות בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה (מידות שם; רמב"ם שם ד ג), ומעקה היה על הגג, שלש אמות גובהו, ואמה אחת גובה כלה עורב (מידות שם)[8].

מקור חיוב מעקה

חיוב מעקה בהיכל נלמד מהכתוב: כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וגו' (דברים כב ח), שדרשו אותו: "בית" לרבות היכל (ספרי כי תצא רכט). המעקה היה סביב גג המעזיבה, כאשר שאר הגג היה משופע ועולה עד לשוה גובהו של מעקה (ר"ש מידות שם), ומפני ששיפועו של גג היה מעט ונוח להלוך עליו הוצרכו למעקה (עזרת כהנים שם).

מהות כלה עורב

ונחלקו ראשונים במהות הכלה עורב:

  • יש מפרשים שהיא צורה - דחליל - כדרך שעושים שומרי זרעים, כדי להפריח העופות מגג ההיכל, שלא ישליכו דבר טמא על הגג (ערוך, כל ב; תוספות מנחות קז א ד"ה כליה, וערכין ו א ד"ה כגון, בשמו).
  • יש מפרשים שהוא טבלאות של ברזל, וקבועים בהן מסמרות חדים (רש"י שבת צ א ד"ה לכליא, ומועד קטן ט א ד"ה אמה, ועוד; רא"ש מידות שם).
  • יש מפרשים שהוא טס של ברזל כמו סייף על גבי המעקה סביב כדי שלא ינוחו עליו העופות (רמב"ם שם, ובפירוש המשניות לרמב"ם שם; תוספות מנחות קז א ד"ה כליה, בשם רש"י במקום אחר), מפני שנחתכים רגליהם באותו סייף (פירוש המשניות לרמב"ם שם).
  • ויש מפרשים שהם שפודים נעוצים למנוע את העורבים שלא יעלו (ר"ש ומאירי מידות שם).

מקום כלה עורב

במקום הכלה עורב נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שהיה על המעקה (רמב"ם בית הבחירה שם, ופירוש המשניות שם; ר"ש מידות שם).
  • יש אומרים שהיה על הגג (רש"י שבת שם, ומועד קטן שם), במקום שהיה מקצר ועולה עד כאמה (רש"י מועד קטן שם).
  • ויש אומרים שהיה על שניהם, המעקה והגג (רא"ש מידות שם).

בבית ראשון

בבית ראשון נחלקו ראשונים אם היה שם כלה עורב (תוספות שבת צ א ד"ה מכליא, על פי מועד קטן ט א); או שלא היה בו כלה עורב, שמפני רוב קדושתו לא היה צריך לכך, שהיתה שכינה שרויה בו, ולא היו עופות פורחים עליו (ערוך, כל ב; תוספות שבת שם, ומנחות קז א ד"ה כליה, וערכין ו א ד"ה כגון, בשמו)[9].

גובה ההיכל כולו

גובה ההיכל כלו - היסוד (ראה ערך אוטם) והחלל והתקרה והעליה ותקרתה והמעקה וכלה עורב - מאה אמה (ראה ערך בית המקדש).

חלונות ופתחים

חלונות ההיכל

להיכל היו חלונות שקופים אטומים (מלכים א ו ד), ונחלקו בביאור הדבר:

  • יש מפרשים שהיו שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ (מנחות פו ב, לגירסתנו; יונתן מלכים שם), דהיינו שהיו פתוחים מבפנים וסתומים מבחוץ (תרגום יונתן שם), ששקופים הוא מלשון השקפה והסתכלות (מהרש"א שם); או ששקופים הוא מלשון משקוף, שהמשקופים של החלונות, היינו הצר שבחלון, היו מבפנים (רש"י מנחות שם ד"ה שקופים)[10].
  • ויש מפרשים שהיו שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים (מנחות שם, לגירסת השיטה מקובצת שם), ששקופים מלשון השקפה והסתכלות, והוא הצד הרחב שרואים בו יותר (מהרש"א שם), שהיו צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, שלא כדרך שאדם עושה צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר בפנים, אבל בבית המקדש עשו להיפך, כדי שיהא האור יוצא מהמקדש ומאיר לחוץ (במדבר רבה טו ב; רש"י כת"י מנחות שם ד"ה ואטומים).

מקום החלונות

החלונות היו למעלה מגגות התאים (ראה ערכו) שמבחוץ, שהיו גבוהים עשרים אמה (ראה ערך הנ"ל), ולכן לא האפילו התאים על החלונות (ריעב"ץ בית הבחירה ד ג; חנוכת הבית מז).

בכותל המזרחי

אף בכותל מזרחי של היכל, המפסיק בינו לבין האולם, היו חלונות (רש"י זכריה ו יד; ברטנורא מידות ג ח), ושם היו העטרות שנדבו עולי הגולה (מידות שם)[11], ונחלקו ראשונים במהות העטרות:

  • יש מפרשים כתרים (ר"ש שם).
  • יש מפרשים כפות מוזהבות ומצויירות (רא"ש שם; תוספות גיטין ז א ד"ה עטרות).
  • ויש מפרשים חורים עגולים כמין עטרות, בבנין למעלה מן החלון (ערוך, עטר א).

פתח ההיכל

פתחו של היכל היה במזרחו, בינו ובין האולם (עירובין ב א), ונקרא שער הגדול (מידות ד ב, ורמב"ם בית הבחירה ד ו), על שם גודל קדושת ההיכל, שכן היו שם עוד שערים ועל ידם פשפשים, ולא נקראו כן (תוספות יום טוב שם, בשם הראבי"ה, על פי שבועות מז ב)[12].

גבהו של פתח ההיכל עשרים אמה, ורחבו עשר (מידות ד א; רמב"ם שם ז), והיה ראוי לעשותו שוה לאולם (ראה ערכו), אלא שביותר משיעור זה אינו נקרא פתח (תוספות עירובין ב ב ד"ה אלא).

דלתות הפתח

ארבע דלתות היו לפתח - לשם צניעות (עירובין ב ב) - שתים בפנים ושתים בחוץ (מידות שם; רמב"ם שם), היינו שתים בעובי הכותל כלפי פנים, ושתים בעובי הכותל כלפי חוץ (ר"ש וברטנורא שם), שנאמר: וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַהֵיכָל וְלַקֹּדֶשׁ (יחזקאל מא כג. מידות שם) - להיכל כלפי חוץ, ולקודש כלפי פנים (ר"ש שם), או שנאמר: וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת (יחזקאל שם כד) - שהיו שתי זוגות דלתות לפתח ההיכל (רש"י יחזקאל שם).

ונחלקו תנאים:

  • יש אומרים שכל הדלתות נפתחות כלפי פנים, החיצונות נפתחות לתוך חלל הפתח, והפנימיות לתוך עובי הבית, שעביו של כותל ההיכל שש אמות, ולסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות, אחד לימין הפתח ואחד לשמאלו, כל דלת רחבה חמש אמות, וכשהיו נעולות היו נוגעות זו בזו וסותמות חלל הפתח שרחבו עשר אמות, וכשהיו נפתחות לצד פנים מכסות חמש אמות של עובי הכותל, ושתים דלתות אחרות כמידות אלו היו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשנפתחות מכסות חמש אמות מכאן וחמש אמות מכאן מרוחב כותל ההיכל בפנים (תנא קמא במידות שם, לפי הברטנורא שם), וכן הלכה (רמב"ם שם ז).
  • ויש אומרים שהדלתות החיצונות נפתחות כלפי פנים והפנימיות כלפי חוץ, וכל הדלתות היו קבועות לסוף חצי אמה של עובי הכותל, והיו מחוברות על ידי חוליות, שכל דלת היתה של חמש אמות מחוברות משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתחה הדלת החיצונה לצד פנים היה חציה נכפף ונכפל זה על זה ומכסה מעובי הכותל אמתיים וחצי, וכן הדלת הקבועה בפנים כשנפתחת לצד חוץ היתה אף היא נכפפת ונכפלת ומכסה האמתיים וחצי שנשארו מעובי הכותל (רבי יהודה במידות שם, לפי הברטנורא שם).

בריח הפתח

לשער היו נגר ופותחות - בריח ומנעולים (ברטנורא ותפארת ישראל תמיד ג ז) - שבהם היה נסגר (תמיד שם).

פרוכת הפתח

פרוכת - וילון העשוי לצניעות (רש"י כתובות קו א ד"ה בדבבי; תוספות זבחים נה ב ד"ה הוא) - היתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ (תוספתא מסכת שקלים (ליברמן) ג יג; יומא נד א, וכתובות קו א; רמב"ם כלי המקדש ז יז, ומעשה הקרבנות ה ה), ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמה, ונארגת תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה רוקם (תוספתא שם).

פרוכת זו נחלקו בה:

  • יש אומרים שהיתה תלויה בזמן שחיטת הקרבנות, שהשער צריך להיות פתוח, ותלו אותה שלא יסתכלו בהיכל, אבל אחר שחיטה סגרו את הדלתות (שיטה מקובצת זבחים נה ב, בשם תוספות רבנו פרץ).
  • ויש אומרים שכל היום היתה מוגבהת ועומדת על ידי קשרים ורצועות שהכהנים הנכנסים ויוצאים לעבודות שבפנים לא יתעכבו (תוספות יום טוב, ותפארת ישראל תמיד ז א).

צורת הפתח

צורת הפתח - שתי מזוזות ומשקוף על גביהן - היתה עשויה לפתחו של היכל (עירובין ב ב); ויש סוברים אף אמלתראות (ראה ערך אמלתרא) היו לו כמו לפתחו של אולם (רב שם ג א, שמחלוקת תנאים היא).

הפשפשים

שני פשפשים - פתחים קטנים (רש"י בבא מציעא לג א ד"ה פשפשים; ראב"ד בית הבחירה ד יא) - היו מצדי שער הגדול (תמיד ג ז, ומידות ד ב; רמב"ם בית הבחירה ד ו), אחד בצפון, מימין שער הגדול, ואחד בדרום, משמאלו (תמיד ומידות שם, וברטנורא שם; רמב"ם שם), רחוקים קצת מהשער (ברטנורא שם).

הפשפש הצפוני היה פתוח לתא, שממנו יש פתח להיכל (מידות שם), ושני מנעולים היו לפשפש זה (פירוש המשניות לרמב"ם תמיד ג ו; פירוש הראב"ד שם לג א), ונחלקו ראשונים במקומם:

  • יש אומרים שהיה אחד בתחתיתו של פתח למטה, ואחד כנגד ידיו (פירוש המשניות לרמב"ם תמיד ג ו).
  • יש אומרים שהיה אחד מבפנים ואחד מבחוץ (פירוש הראב"ד שם).
  • ויש אומרים שמנעול אחד היה בפשפש, מבפנים, והשני היה מן התא להיכל (רש"י בבא מציעא שם ד"ה ואחד פותח).

כשהוצרך לפתוח את הפשפש היה מכניס את ידו על האציל לפתחו, והיה שוחה אמה עד שלא יפתח (ירושלמי מועד קטן ג ז), והשני נפתח ללא טורח ומיד (תמיד שם).

  • לדעה שהדלתות היו נפתחות כלפי פנים (ראה לעיל), כשפתח במפתח את הפשפש הצפוני נכנס לתא, ומן התא נכנס להיכל, והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול ופותחו (סתם משנה שם ז; תנא קמא במידות שם), וכן הלכה (רמב"ם בית הבחירה ד ו).
  • ולדעה שהדלתות החיצונות נפתחות כלפי פנים והפנימיות כלפי חוץ, בתוך עביו של כותל היה מהלך - שלא היה נכנס מן התא להיכל, אלא מן התא היה נכנס לחלל שבאמצע כותל מזרחי של היכל, שהיה בצד שמאל של הנכנס לתא זה, ומהלך בתוך עביו של כותל (ברטנורא ותפארת ישראל מידות שם) - עד שנמצא עומד בין שני השערים, והיה פותח דלתות שער החיצון מבפנים, ודלתות שער הפנימי מבחוץ (רבי יהודה במידות שם).

הפשפש שבדרום

הפשפש שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו אמר יחזקאל: וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר (יחזקאל מד ב. תמיד ג ז, ומידות שם; רמב"ם שם), ונחלקו הדעות:

  • יש מפרשים שהשכינה היתה נכנסת דרך שם להיכל (כן משמע מהרד"ק יחזקאל שם).
  • ויש מפרשים שהשכינה נכנסת דרך הפתח או משאר מקום, ובאותו פשפש הקדוש ברוך הוא מתוועד עם העליונים לגזור גזרות בצרכי העולם (פירוש הראב"ד לתמיד שם).

כניסת השכינה מכאן יש מפרשים שלעתיד לבוא נאמר (רש"י יחזקאל שם; צורת הבית לתוספות יום טוב נב); ויש מפרשים שגם בבית שני היה כן, ואף שהשער היה סגור, ביאת השכינה היתה דרך שם (שו"ת הרמ"ע מפאנו ג; מהרש"א מידות שם).

בשבתות וראשי חדשים נפתח שער זה מאליו (פרקי דרבי אליעזר (היגר) נ), שנאמר: שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ (יחזקאל מו א. רש"י יחזקאל שם), אף בבית שני (כן משמע מפרקי דרבי אליעזר שם); ויש אומרים רק לעתיד לבוא (רד"ק יחזקאל שם; רד"ל לפרקי דרבי אליעזר שם).

ובעת הפתחו נאמר על השער: וּבָא הַנָּשִׂיא - הכהן הגדול (רש"י שם ג); ויש מפרשים: המלך המשיח (רד"ק שם ג) - דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב (יחזקאל שם ב).

מעל לפתח

על פתחו של היכל עמדה גפן של זהב שנטע המלך שלמה (מידות ג ח), אף נברשת - מנורה - של זהב, שעשתה הילני המלכה, היתה על פתחו של היכל (משנה יומא לז א), ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאים ממנה, והכל יודעים שהגיע זמן קריאת שמע (גמ' שם ב).

כליו

כלי המקדש שהיו בהיכל הם: השלחן (ראה ערכו), המנורה (ראה ערכו) ומזבח-הזהב (ראה ערכו. רמב"ם בית הבחירה א ו), שכולם מקומם באהל מועד, שהוא ההיכל (רש"י עירובין ב א ד"ה אהל מועד), שנאמר: וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן (שמות כו לה), מכאן ששלחן בצפון ומנורה בדרום (מנחות צח ב; ירושלמי שקלים ו ג; רמב"ם שם ז).

מקום המזבח

במזבח הזהב נאמר: וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת (שמות ל ו), מכיון שכתוב המנורה נוכח השלחן, למדים שצריכים שיראו זה את זה, ולא יהא מזבח הזהב מפסיק ביניהם, אלא יהיה משוך קצת כלפי חוץ (יומא לג ב) כלפי מזרח, לצד פתח ההיכל (רש"י שם ד"ה כלפי חוץ) ממוצע ועומד באמצע (יומא שם) כנגד האויר שבין שולחן למנורה (רש"י עה"ת שמות לו כה).

מקום השולחן והמנורה

השולחן משוך ומרוחק מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה (תוספתא יומא (ליברמן) ב יב; יומא שם), כדי שיהיה דרך לשני כהנים זה אצל זה שנכנסים לערוך עליו את לחם הפנים (רש"י שם ד"ה משוך; תוספות מנחות צט א). וכן המנורה משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה (תוספתא יומא שם) כמידת השולחן, שיהיו זה נוכח זה (רש"י שם)[13].

מקומם ביחס להיכל

כולם - השולחן והמנורה והמזבח - היו נתונים מחצי הבית ולפנים (תוספתא יומא שם), וכן היו אף באהל מועד שבמשכן (רש"י עה"ת שמות כו לה). וכן שנינו במנורה: מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת (ויקרא כד ג) מה תלמוד לומר, לפי שנאמר: וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן (שמות מ כד), איני יודע אם סמוכה לפרוכת אם סמוכה לפתח, כשהוא אומר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, מלמד שהוא סמוך לפרוכת יותר מן הפתח (תורת כהנים אמור פרשה יג ח).

ומזבח הזהב היה חולק את ההיכל ועומד באמצעו (ירושלמי שקלים ו ג) כנגד שני בדי ארון (ראה ערכו. תוספתא יומא שם).

השולחנות והמנורות שעשה שלמה

עשרה השולחנות ועשר המנורות שעשה שלמה (ראה ערך שלחן וערך מנורה) אף הם עמדו בהיכל, חמש מימין וחמש משמאל (דברי הימים ב ד ו-ז), כלומר מימין ומשמאל של שולחן ושל מנורה שעשה משה, וכל השולחנות היו בצפון, וכל המנורות בדרום, וכולם מחצי ההיכל ולפנים (מנחות צח ב; ירושלמי שקלים שם), ואין אחד מהם בחצי שלצד הפתח (רש"י שם ד"ה תני חדא).

עמידת הכלים

כלי המקדש בהיכל נחלקו תנאים אם היו עומדים לארכו של בית ממזרח למערב (סתם משנה מנחות צו א, ורש"י ד"ה כל הכלים; רבי שם צח ב); או לרחבו של בית מצפון לדרום (רבי אלעזר ברבי שמעון בגמ' שם).

להלכה כתבו ראשונים שהשולחנות עמדו לארכו של בית (רמב"ם בית הבחירה ג יב), ובמנורה נחלקו אם עמדו לארכו של בית (ראב"ד שם); או לרחבו (רמב"ם שם)[14].

  • להלכה שהשולחנות עמדו ממזרח למערב לא עמדו כולם בשורה אחת, זה אחר זה, שהרי אורך השולחן שתי אמות (ראה ערך שלחן), ונמצא אורך כולם עשרים אמה, והרי כל ארכו של היכל עשרים אמה, אלא עמדו בשתי שורות, בכל שורה חמשה שולחנות, ראשו של זה בצד ראשו של זה, ושולחנו של משה אין לו מקום ביניהם, שהרי רוחב השולחן אמה (ראה ערך הנ"ל), ונמצא רוחב שלשה שולחנות שלש אמות, ובין הכותל הצפוני לשורה ראשונה הפסק שתי אמות ומחצה להילוך הכהנים לסדר הלחם (ראה לעיל), וכן בין שורה ראשונה לשולחן של משה, ובינו לשורה השניה, הרי רוחב הכל עשר אמות ומחצה, ונמצא שתופס חצי אמה מרוחב ההיכל לדרום, וכל השולחנות צריכים להיות בצפון, ולכן עמד השולחן של משה למעלה משולחנות שלמה, משוך למערב, מכוון כנגד אויר שבין שני השולחנות, ואותם של שלמה נמוכים משל משה, כתלמיד היושב לפני רבו, שבית המקדש היה משופע, ולצד מערב גבוה יותר (מנחות צט א, ורש"י ד"ה אלא למ"ד)[15].
  • לסוברים שהשולחנות עמדו בארכם מצפון לדרום, היו בשתי שורות המתחילות סמוך לכותל הצפוני, ותפסו ברוחב ההיכל עשר האמות הצפוניות, שהוא חצי רוחב ההיכל, ואף על פי שעשר בעשר אינן יושבות, ואי אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום, כיון שיותר מטפח לא היה, אין בכך כלום, ושולחן של משה עמד בין שתי השורות, רחוק מכותל הצפוני שתי אמות ומחצה (גמ' שם, ורש"י ד"ה בשלמא), ובאורך ההיכל היה בין השורה החיצונה הפסק שתי אמות ומחצה עד השולחן של משה, ושתי אמות ומחצה בין שולחן זה עד לשורה הפנימית (תוספות שם ד"ה (צח ב) תרי).

כני הזהב

בנוסף לכלים, היו כני זהב בהיכל, שעליהם מניח הכהן הגדול ביום הכפורים את מזרקי דם הפר ודם השעיר, לאחר ההזאות של לפני ולפנים (משנה יומא נג ב), ונחלקו תנאים אם היו שני כנים, אחד לדם הפר ואחד לדם השעיר (תנא קמא שם), וכן הלכה (רמב"ם עבודת יום הכפורים ד ב); או שלא היה שם אלא כן אחד בלבד, נטל דם הפר והניח דם השעיר (רבי יהודה במשנה שם).

מגילת סוטה

טבלא של זהב ופרשת-סוטה (ראה ערכו) כתובה עליה קבועה בכותלו של היכל, והיא נראית מהאולם, וממנה כותבים מגילת סוטה (תוספתא סוטה (ליברמן) ב א), ונגנזת תחת טירו - צירו (ירושלמי סוטה ג ג) - של היכל (תוספתא שם ב), דהיינו צדדי ההיכל (רש"י סוטה כ א ד"ה מגילתה).

עבודות בהיכל

העבודות התלויות בהיכל הן:

  • עבודות שמקומן בהיכל.
  • עבודות שמקומן בחוץ, אבל כשרות בהיכל.
  • עבודות חוץ הצריכות היכל.
  • עבודות הפסולות בהיכל.

עבודות שמקומן בהיכל

עבודת שמקומן בהיכל הן:

  • הדלקת הנרות והטבתם במנורה, שהיתה בהיכל (ראה לעיל: כליו), אלא שיש מן הראשונים סוברים שלכתחילה הוא שצריכים להדליק בהיכל, אבל אם הוציא את המנורה מן ההיכל מותר להדליקה שם (ראה ערך הדלקת הנרות וערך הטבת הנרות).
  • הקטרת הקטורת על מזבח הזהב, שהיה בהיכל (ראה ערך הקטרה).
  • עריכת לחם הפנים והבזיכים וסילוקם בכל שבת בשולחן שבהיכל (ראה ערך בזיכין וערך לחם הפנים).
  • הזאת דם חטאות הנשרפות לפני הפרוכת ועל מזבח הזהב (ראה ערך הזאה א)[16].

כל ההיכל כשר להעמיד שם שולחן לסדר עליו לחם הפנים והבזיכים, עד פתחו של היכל (זבחים יד א, ורש"י כל מחשבה)[17], וכן כל עבודות האמורות בהיכל כשרות בכל מקום בהיכל (כן משמע מרש"י עירובין ב א ד"ה רבנן).

נפחתה תקרה של היכל - עלייתו וגגו (רש"י זבחים מ א ד"ה נפחתה) - לא היה מזה, שנאמר בהזאה: בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ד ז), ושוב אינו אהל (זבחים שם, ורש"י שם; רמב"ם עבודת יום הכפורים ה כג), אבל כשר להקטיר שם קטורת (תוספות זבחים נט ב ד"ה (שם א) עד).

עוד שתי מעשים שהכהן הגדול עושה נעשים בהיכל:

  • בכל עת שהיה רוצה (הון עשיר תמיד ז א) היה נכנס להיכל להשתחוות (תמיד שם; רמב"ם כלי המקדש ה יא), והשתחוואה זו היא עבודה (רא"ש תמיד ז א), או צורך עבודה (תוספות מנחות כז ב ד"ה להיכל)[18].
  • כשהיה יוצא מבית קודש הקדשים ביום הכפורים (ראה ערך עבודת יום הכפורים) היה מתפלל בהיכל (משנה יומא נב ב; רמב"ם עבודת יום הכפורים ד א).

עבודות שמקומן בחוץ אבל כשרות בהיכל

עבודות חוץ הכשרות בהיכל הן:

  • שלמים ששחטם בהיכל - כשרים (זבחים סג א; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ד), שנאמר: וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ג ב), ולא יהא טפל חמור מן העיקר (גמ' שם), שכיון שתלה הכתוב הכשר העזרה לשלמים בפתח אהל מועד, הרי אהל מועד עיקר ועזרה טפל (רש"י שם ד"ה שנאמר), אבל אין דרך ארץ לשחוט בהיכל (רש"י שם יד א ד"ה שאי אפשר).
  • מנחה שקמצה בהיכל - אף על פי שלא תלאה הכתוב בפתח אהל מועד (תוספות שם ד"ה שכן) - כשרה (גמ' שם סג א; רמב"ם מעשה הקרבנות יב יב), שכן מצינו בסילוק בזיכין (ראה ערכו. גמ' שם) שהוא במקום קמיצה של מנחות הנקמצות והיה בהיכל (רש"י שם ד"ה שכן מצינו).
  • הקיפו גוים את כל העזרה - ויורים חצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה (רש"י שם ד"ה הקיפו) - הכהנים נכנסים להיכל ואוכלים שם קדשי קדשים, שנאמר: בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ (במדבר יח י. ספרי קרח קיז; גמ' שם; רמב"ם שם י ג), והיכל במשמע (רש"י זבחים שם ד"ה בקדש). והוצרכו ללימוד מיוחד, ולא למדנו מסברא שלא יהא טפל חמור מן העיקר, כדרך שלמדנו בשחיטה בהיכל (ראה לעיל), לפי שאין אדם אוכל במקום רבו (גמ' שם), וזלזול רבו הוא לעשות צרכי עבד לפניו, ואין זו חומרא אלא קולא (רש"י שם ד"ה אכילה)[19].

עבודות שמקומן בחוץ הצריכות היכל

עבודות חוץ הזקוקות להיכל הן:

  • שלמים, אף ששחיטתם לכתחילה בעזרה, זקוקים לפתח ההיכל, ואם שחטם קודם שיפתחו דלתות ההיכל - פסולים, שנאמר: וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ג ב), בזמן שהוא פתוח, ולא בזמן שהוא נעול (זבחים נה ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ה), ואף כשנפתחו וחזרו וננעלו - פסולים (תוספות ערובין ב א ד"ה שלמים)[20].
  • הזאות פרה אדומה צריכות להיות מכוונות לפתחו של היכל (ראה ערך הזאה א).

עבודות הפסולות בהיכל

עבודות הפסולות בהיכל הן:

  • דם חטאת שנכנס להיכל על מנת לכפר, היינו להזות כמעשה חטאת הפנימית, נפסל הקרבן (ראה ערך דם חטאת).
  • דם הקרבנות, שצריך להינתן על מזבח החיצון, ונתנו בהיכל על מזבח הפנימי - פסול (משנה זבחים כו א; רמב"ם פסולי המוקדשין ב י)[21].

קדשי הקדשים

קדשי קדשים ששחיטתם בעזרה בצפון המזבח, אם עבר ושחטם בהיכל, נחלקו בהם ראשונים אם כשרים (תוספות זבחים סג א ד"ה שכן, בדעת רש"י); או שנפסלו, שבהיכל אינו בכלל צפון, שמחיצת ההיכל מפסקת (שיטה מקובצת זבחים יד א; קרן אורה שם).

קדושתו

בין עשר הקדושות שמנו חכמים בארץ ישראל, זו למעלה מזו, ההיכל הוא בין קדושת בין-האולם-ולמזבח (ראה ערכו) וקדושת קודש-הקדשים (ראה ערכו. כלים א ט; רמב"ם בית הבחירה ז כא)[22].

ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים (ראה ערך קדוש ידים ורגלים. כלים שם; רמב"ם שם), שנאמר: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ (שמות ל כ. ראה ערך הנ"ל), אלא שנחלקו ראשונים אם האיסור מן התורה הוא אף על כניסה להיכל לבד, אפילו כשאינו עובד שם עבודה; או שמן התורה אינו עובר אלא דווקא כשעובד עבודה, וכניסה בלבד אינה אלא מעלה מדרבנן (ראה ערך ביאת מקדש)[23].

שהייה בהיכל

איסור מיוחד יש שלא להיות בהיכל בשעת עבודה בהיכל או בקודש קדשים - אפילו כשאין בו איסור משום ביאה ריקנית, כגון שנכנס דרך גגות ופשפשים, ולא דרך פתח המזרח (ראה ערך ביאת מקדש: שלא כדרך ביאה), או כגון שנכנס לצורך עבודה (מאירי יומא מד א) - שנאמר: וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ (ויקרא טז יז). ואף על פי שפסוק זה ביום הכפורים בהקטרה שבקודש הקדשים נאמר, מכל מקום אף בכל יום בשעה שמקטירים הקטורת בהיכל פורשים כל העם מן ההיכל, ולא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת (רמב"ם תמידין ג ג, ועבודת יום הכפורים ד ב, על פי כלים א ט), שנאמר שם: לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ (ויקרא שם), הרי זה בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהיה שם אדם (רמב"ם שם). אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת, מנין כשנכנס לכפר בדמים, תלמוד לומר: בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר (ויקרא שם. תורת כהנים אחרי פרק ד ו; יומא מד א), ש"בבאו" מיותר אלא תולה הדבר בביאתו, שבכל עת שיבוא בין לקטורת ובין למתן דמים (קרבן אהרן שם)[24].

אף בשעת מתן דמים של פר-כהן-משיח (ראה ערכו) ופר-העלם-דבר-של-צבור (ראה ערכו) ושעירי-עבודה-זרה (ראה ערכו) שבהיכל בכל השנה פורשים (יומא שם; רמב"ם תמידין שם), שלמדים בגזרה שוה, שביום הכפורים נאמר כפרה, ואף בהם נאמר כפרה (גמ' שם ב), או ש"לכפר בקדש" הוא בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם (רמב"ם שם).

אין לי אלא בכניסתו, מנין אף ביציאתו, תלמוד לומר: "עד צאתו" (תורת כהנים שם; יומא שם), עד שיצא לגמרי (מאירי שם).

אין לי אלא באהל מועד שבמדבר, מנין לרבות שילה ובית עולמים, תלמוד לומר: "לכפר בקדש" (תורת כהנים שם; יומא שם), ש"קדש" כולל גם שילה ובית עולמים (קרבן אהרן שם)[25].

הערות שוליים

  1. ט, טורים מ-סא.
  2. על האולם במזרחו של היכל, ראה ערך אולם.
  3. על היציעים המקיפים את הבית, ראה ערך תאים.
  4. על כותלי הבנין אם היו עומדים על האוטם, ראה ערך אוטם; על כותל המערבי, שמאחורי בית קודש הקדשים, ראה ערך קדש הקדשים.
  5. ויש מהראשונים הסובר שמחלוקת תנאים בדבר: יש הסוברים כן (רבי עקיבא בשבועות שם); ויש הסוברים שהלובן של סיד ההיכל ושל צמר לבן כאחד הם, אלא שסיד ההיכל נוטה ללובן השלג והצמר נוטה ללובן אחר (חכמים בשבועות שם. ראב"ד בהשגות שם).
  6. ויש מפרשים בראשי הכלונסאות שהיו זקופים בפתחה של עליה (ראה להלן) היו גיזרים מונחים (ר"ש שם ד ה, לגירסתו במשנה).
  7. ויש מהתנאים הסובר שפרוכת היתה מבדילה בעליה (רבי יוסי בירושלמי שם).
  8. ויש מהתנאים הסובר שאין כלה עורב מן המידה, אלא ארבע אמות היה המעקה (רבי יהודה שם); ואין הלכה כמותו (רמב"ם שם).
  9. וביארו לדעה זו, שבתחילה עשה שלמה כלה עורב שהיה ירא שמא לא תהא עליו קדושה, וכשראו שהיה קדוש - הסירוהו (תוספות מנחות שם, וערכין שם, לדעת הערוך).
  10. ויש המפרש שקופים אטומים, חלונות פתוחים עם דלתות, שיהא אפשר לסתום ולאטום אותם (באור הגר"א מלכים שם).
  11. ויש המפרש שהעטרות היו בכותל האולם (ר"ש שם).
  12. ויש המפרש שנקרא גדול בהקבלה לשני הפשפשים (ראה להלן) שעל ידו (תוספות יום טוב שם).
  13. ויש מהראשונים שכתב הטעם להרחקת המנורה כדי שיעבור הכהן הגדול בין המנורה והכותל בריוח כשיכנס לקודש הקדשים, ולא יגע לא במנורה ולא בכותל (מאירי יומא שם).
  14. יש מהראשונים המפרש שלא נחלקו התנאים אלא בשולחנות ומנורות שעשה שלמה, אבל אלו שעשה משה הכל מודים שעמדו לארכו של בית (מאירי יומא נא א).
  15. או שמחמת חשיבותו, שסמוך יותר לקודש הקדשים הוא עליון במעלה (רש"ש שם, בדעת הרמב"ם).
  16. ויש אומרים אף הזאת שמן של מצורע (ראה ערך הנ"ל).
  17. ויש אומרים דהיינו דוקא בצפונו של היכל (ירושלמי שקלים ו ג, ור"ש סירליאו שם).
  18. על כהנים אחרים אם נכנסים להיכל להשתחוות מבלי עבודה אחרת, ראה ערך השתחואה.
  19. וראה עוד במנחת חינוך קפד ו.
  20. לסוברים קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא (ראה ערך בית המקדש), לא אמרו פתיחת ההיכל מעכבת לשחיטה אלא בזמן שיש פתח ויש דלתות, אבל בזמן שאין מקדש קיים שוחטים בלי היכל (רשב"א שבועות טז א), ויש שכתב הטעם לזה, שאין האיסור אלא כשההיכל סגור, אבל כשאין היכל הרי יש חלל והוא נקרא פתח (לקוטי הלכות זבחים שם, זבח תודה ד"ה שלמים).
  21. אם הבשר בלבד פסול, או שהקרבן פסול ולא כיפר, ראה ערך זריקה.
  22. ונחלקו הדעות אם מנין זה הוא לדעת הכל (ברטנורא שם, בשם הגאונים); או שיש שאינם מונים את קדושת ההיכל לקדושה מיוחדת, ורק הם מונים עשר קדושות (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש שם, וברטנורא שם בשם אית דמפרשי, בדעת רבי יוסי שם), ולמונים אותה בכלל הקדושות, יש אחת-עשרה קדושות (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש שם, וברטנורא שם בשם אית דמפרשי, בדעת תנא קמא שם).
  23. על האולם אם קדושתו שוה לזו של ההיכל, או שההיכל מקודש אף ממנו, ראה ערך אולם; על איסור וחיוב של כניסה להיכל כביאה ריקנית, שלא לצורך עבודה, ראה ערך ביאת מקדש; על איסור כניסת בעלי מום ושתויי יין ופרועי ראש וקרועי בגדים ומחוסרי בגדים, ראה ערך הנ"ל; על הכניסה להיכל לצורך תיקון או להוצאת טומאה שנמצאת שם, ראה ערך הנ"ל.
  24. או ש"לכפר" כולל גם כפרת דמים (מלבי"ם שם).
  25. על הפרישה מבין האולם ולמזבח בשעת עבודה בהיכל, ראה ערך בין האולם ולמזבח; על האיסור לעשות בית תבנית היכל, ראה ערך בית המקדש; על שינוי מבדק ההיכל לבדק המזבח, ראה ערך קדשי בדק הבית; על קדושת הגג והעליה של ההיכל, ראה ערך גגין ועליות.