פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י[עריכה]
שמעו קול שאומר: איש פלוני מת, והלכו ולא מצאו שם אדם, משיאין את אשתו (משנה יבמות קכב,א). ואם שמעו קול זה בשדה או בחורבה, אין משיאין על פי אותו קול, דחיישינן שמא שד הוא, כיון שיצא הקול ממקום שהשדים מצויים שם (רא"ש מירושלמי).
יבמות קכב,א: משנה: משיאין ע"פ בת קול. גמרא: ודלמא שד הוה... דחזו ליה בבואה דבבואה... ודלמא צרה הואי! תנא דבי רבי ישמעאל: בשעת הסכנה, כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין.
ירושלמי,רא"ש,שו"ע: יש לחשוש לשד רק בשדה או בבור.
גאון,רמ"ה,שו"ע: היום איננו בקיאים בבבואה דבבואה ולכן במקום שיש חשש לשד יש להחמיר ולא לסמוך על הבדיקה.
ריטב"א: למסקנה שבשעת סכנה לא חוששים לצרה, גם לא חוששים לשד.
קשה – בגיטין סו,א נאמר שמי שהיה מושלך לבור, ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו - הרי אלו יכתבו ויתנו, וגם שם נאמר בגמ' "וליחוש שמא שד הוא... דחזו ליה בבואה דבבואה... ודלמא צרה היא! תנא דבי רבי ישמעאל: בשעת הסכנה, כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין". אך שם הרמב"ם פוסק שלא חוששים לשד (כריטב"א כאן) והרי"ף והרא"ש חוששים אך מועיל בדיקת בבואה דבבואה, והשו"ע קמא,יט סתם כרמב"ם וי"א כרי"ף, ואילו כאן החמיר שאפילו לא מועילה בדיקה?
ח"מ: נשאר בצ"ע.
ב"ש: שם הגוף מושלך לפנינו ורואים שהוא אדם, וקיים רק חשש רחוק שמא הצעקה היתה מפי שד ולא ממנו, ולכן לרמב"ם לא חוששים כלל ולרי"ף אמנם חוששים אך סומכים על בדיקת בבואה דבבואה גם היום.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.