פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח כא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כח כא

סעיף כא[עריכה]

המקדש באיסורי הנאה דרבנן לגמרי, שאין לו עיקר בדאורייתא, מקודשת (רא"ש מקידושין נח,א). ואם בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן (לרמב"ן מקודשת ולרמב"ם ולרא"ש לא), או בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא, ספק מקודשת (לרז"ה מקודשת, ולרמב"ם,רמב"ן ורא"ש לא). ואם באיסורי דאורייתא לגמרי, כגון חמץ דאורייתא בשעות דאורייתא, אינה מקודשת (משנה קידושין נו,ב). הגה: קהל שתקנו ועשו הסכמה ביניהם שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה, ועבר אחד וקידש, חיישינן לקידושין וצריכה גט. אע"פ שהקהל התנו בפירוש שלא יהיו קדושיו קדושין והפקירו ממונו, אפ"ה יש להחמיר לענין מעשה^א (מהרי"ק^[1]). אשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני, ועבר אחד וקדשה, אינה מקודשת, דהוי כאלו קדשה באיסורי הנאה. ודוקא שקדשה בתורת כסף, אבל אם קדשה בשטר, הוי קידושין^ב (רשב"א סי' תר"ב, ותר"ג).

באיסורי הנאה דרבנן:

קידושין נח,א: תניא: המקדש בפטר חמור, בבשר בחלב, ובחולין שנשחטו בעזרה - ר' שמעון אומר: מקודשת, וחכ"א: אינה מקודשת; אלמא, חולין שנשחטו בעזרה לר' שמעון לאו דאורייתא?... הב"ע כגון שנשחטה ונמצאת טריפה.

פסחים ז,א: אמר רב גידל אמר רחב"י אמר רב: המקדש משש שעות ולמעלה, אפילו בחיטי קורדניתא - אין חוששין לקידושין.

מ"מ וטור ברמב"ם,רש"י: אינה מקודשת אפילו בתרי דרבנן. הרמב"ם כתב: "אפילו דרבנן כגון חמץ בשעה שישית", והם הבינו שכוונתו לכל דרבנן ואילו הב"י דייק שדוקא כגון חמץ דאורייתא בשעות דרבנן משא"כ בתרי דרבנן.

ח"מ: אך כשאין לו עיקר מהתורה כלל כמו בחולין בעזרה (להו"א) מקודשת. כך צריך ליישב את הסוגיא לגבי חולין בעזרה.

ר"ן,ב"ש: אפילו כשאין לו עיקר מהתורה כלל. הר"ן מיישב את הסוגיא של חולין באופן אחר.

רמב"ן: אינה מקודשת חוץ מבחמץ בשעה שישית. דוקא בכך יש לגזור משום שכולם עסוקים בו לשורפו ולא משמע לאנשים שאסור בהנאה, ואם לא נחשוש לקידושין יבואו להתיר גם בשעה רביעית וחמישית.

ב"י ברמב"ם,רא"ש: כשעיקרו מהתורה אינה מקודשת אך כשאין עיקרו מהתורה כחולין בעזרה או בתרי דרבנן כקורדניתא בשעה שישית חוששין לקידושין. רב עוסק בסוף שש שעות ולא כפירוש רש"י בתחילת שש.

רז"ה: להלכה עד הלילה חמץ אסור בהנאה רק מדרבנן, ולכן אין לפסוק את דברי רב. הח"מ הבין שלשיטתו מקודשת אפילו בחד דרבנן ואילו לדעת הב"ש דוקא בתרי דרבנן.

שו"ע: כשאין עיקרו מהתורה כגון תרי דרבנן מקודשת, ובחד דרבנן – או שעות או חמץ – ספק מקודשת.

ח"מ: גם בתרי דרבנן ספק מקודשת, אך כשאין עיקר מהתורה כלל מקודשת. לחוש לדעת המ"מ והטור ברמב"ם, וע"פ שיטתו שכשאין עיקר כלל מודים, ולדעת הב"ש חולקים גם כשאין עיקר. וכן בחמץ דאורייתא אחר חצות יש לחוש לקידושין. לחוש לרז"ה ולשיטתו שלרז"ה מקודשת אף בחד דרבנן וא"כ עד הלילה מקודשת. ותמה מדוע בחמץ דרבנן אחר חצות השו"ע חשש לרז"ה ואילו בחמץ דאורייתא אחר חצות לא. והב"ש מבאר שדוקא בתרי דרבנן מקודשת לשיטתו, ולכן להלכה אין דעה החוששת בחמץ דאורייתא אחר חצות (לרז"ה השעות דרבנן אך צריך תרי דרבנן ולמחמירים בחד דרבנן כאן גם החמץ וגם השעות מהתורה).

ב"ש: גם כשאין כלל עיקר מהתורה ספק מקודשת.

חמץ דאורייתא בפסח: שו"ע: אינה מקודשת.

ב"ח,ח"מ,ב"ש: אפשר לומר שחוששים (אם יודעת שאסור בהנאה). לתירוץ האחרון בתוס' בפסחים כט יש לחוש, כיוון שלמ"ד שחמץ מן הנשרפים אפרו מותר ויש לחוש ששוו"פ במדי, ורק לחומרא קי"ל שהוא מן הנקברים.

לקדש חולה באיסורי הנאה: מל"מ: הסתפק. רש"י בע"ז נד,ב כותב שהמקדש אשה בחליפין של ערלה מקודשת, כי למרות שמדרבנן אסור לו להנות ונחשב כאילו לא נתן מ"מ לה מותר ונחשב כאילו קיבלה ממנו. מוכח שהולכים לפי האשה ואם לה מותר להשתמש בחפץ מקודשת. אך דחה שמא רק דבר השווה לכל נחשב ממון, ויש ללמוד מרש"י רק שאם אסר על עצמו בקונם יכול לקדש בכך אשה.

ריטב"א,רש"ל,רדב"ז: אינה מקודשת משום שהולכים גם לפי הבעל. המל"מ העיר שסותר לתשובת רדב"ז אחרת לגבי המקדש בפחות משוו"פ וקודם שהגיע לידה נעשה פרוטה.

א. קהל שתיקנו: שו"ת רשב"א: אם תיקנו שהעובר על התקנה מופקע ממון קידושיו התקנה מועילה ואינה מקודשת. ובתשובה נוספת סיים שמ"מ צריך להתיישב בדבר. התקנה המדוברת היתה שלא יערכו קידושין אלא בפני פלוני ופלוני.

ריב"ש,רמ"א: נראה להלכה שאינה מקודשת אך למעשה יש להחמיר. לשון הריב"ש: למעשה הייתי מחמיר אם לא בהסכמת כל חכמי הגלילות. המציין ציין שמקור הרמ"א מהמהרי"ק אך נראה שזו טעות.

מהרי"ק: אם תיקנו לא לקדש בפני פחות מעשרה וקידש הריהי מקודשת. נראה שאינו חלוק אלא עוסק במקרה שלא תיקנו להפקיע ממונו.

ב. קידש בשטר מודרת הנאה:

ירושלמי: בין בקידושי שטר בין בגט אם השטר אסור בהנאה מדאורייתא פסול ואם מדרבנן כשר.

גיטין כ,א,שו"ע קכד,א: גט מאיסורי הנאה כשר.

שו"ת רשב"א: שטר קידושין מאיסור הנאה דאורייתא פסול ומאיסורי הנאה דרבנן כשר. אפשר ליישב שהבבלי עוסק באסור מדרבנן ואף אם בדאורייתא יתכן שחולק דוקא בגט אך בשטר קידושין מודה.

רמ"א: כאן כתב שהוי קידושין ובסי' לב,ד הביא מחלוקת לגבי כותב על איסורי הנאה.

ח"מ: הקשה שהרשב"א כתב שבדאורייתא פסול, ועוד שבסי' לב,ד הביא מחלוקת.

ב"ש: פסק כאן שלא כרשב"א משום שהר"ן הביא שהפוסקים חלקו על תירוצו הראשון ואמרו שהבבלי ודאי עוסק אף באיסורי דאורייתא. וכן לא מסתבר לחלק בין קידושין לגירושין אלא כמו שלירושלמי אין חילוק כך לבבלי וכמו בשאר הדינים ולכן יותר מסתבר שהבבלי חולק גם על קידושין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]